אליבי למכווץ ההיסטוריה תוך שבע פעימות..

 

שושי קלאס

 

 לֹא יוּכְלוּ לִפְשֹׁט אֶת 
אוֹרִי
אִם יְנַסּוּ יִוָּכְחוּ שֶׁגַּם
הַדָּם זוֹרֵם מוּאָר 
בֵּין גְּדוֹת
הָרוּחַ

 

14.01.16

  Ira Tihonova Graphiques עזה..

ציור  עיזה, Ira Tihonova Graphiques 

 

נטלי גוטמן

אומץ לאהבה מקרית כבש אותי. והתקבלתי תוך מילוי תפקידי כפילוסופית, בשבע פעימות להיות מאוהבת ראשית. ביקשתי להיות אישה קטנה, אמרתי: אגרי עצמך, אל תדייקי, לקטי אותך כמו ספרי שירה אכולים שאספת, ויהיו לנסיעה איתך מאובטחים לכל מאן דבעי, בארונות על ספינות המשיכי עמם, תהיי פחות תלויה במשטרו הקוסמי של האומץ.. אבל איך אפשר להתקדם ולצאת מזעיר הקיימות, לעבר המיומנים בפיזור החיים במריחת נקודות של אושר? אולי במשיכה חדה מטה..? משכי, הרי כמו שיר, לא תחיי בלי אדמת אדם באדם מאושר זורע עצמו כלא מותנה בקירות שידרכו עליו ויקומו מעליו. האדם הקורא אותי, אף אם נידונים שירים ואנשים "לשחזור אֵינְסוֹפִי שֶׁל ההיסטוריה"(מישל שרייטר), מספיק שיוריד לולאת חנק מהגובה המסוכן, בתנועת יד אחת חדה מתחת לכבודי, היד שהידקני – תעלני, ותושיב לי את ספריי הפתוחים בי בשבע השירים המדויקים לרחף. בארץ אדע – כולם כמו כולם, במשיכה חייתית לשיר, עכשיו ולעד על מיטת האדמה זרוקים, בין מילים וסדינים, בקיפולים לחים, עושים אהבה איתי. ללא הגנה ואחים, ללא אמצעים הופכים אותי לזכוכית המשוריינת עד עפר. ובמעשה, ייגמר שעון האבל..

 

Gilead Tadmorמלאך חושב, מעמד נצחי

ציור מלאך חושב במעמד נצחי , Gilead Tadmor 

 

מישל שרייטר

שֶׁקֶט.
יוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַכֹּל צָרִיך לִהְיוֹת בְּסֵדֶר.
מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר .

עַל יַד נְמַל תֵּל אָבִיב פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר סְבִיב שְׁעַת הירי
מאחורינו נוהגת בִּמְהִירוּת לֹא רגילה ניידת מִשְׁטָרָה.

הָלַכְנוּ לִשְׁמוֹעַ גֶּ'אז בשבלול קָרוֹב לַבָּמָה . בעיקר גרשווין

אהרל'הַ סיפר שגרוסמן כָּתַב באישה בורחת מבשורה
עַל הוֹפָעָה שֶׁל הֶרְכֵּב אַחֵר שניגן איתו בְּבָּרְבָּרִים. 
פַּעַם. מִזְמָן
וַאֲנִי יָדַעְתִּי שמחוץ למועדון הַכֹּל סוֹעֵר וְחָשַׁבְתִּי 
עַל הַשְּׁאֵלָה שכתב דָּוִיד גרוסמן בדבש אֲרָיוֹת עַל שִׁמְשׁוֹן 
שנדון לשחזור אֵינְסוֹפִי שֶׁל ההיסטוריה שֶׁלּוֹ 

וְלָמָּה לְעִתִּים כֹּה דחופות בְּנֵי אָדָם מכשילים אֶת עַצְמָם
דווקא בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם הֵם זְקוּקִים לגאולה יוֹתֵר מִכֹּל

גַּם פאול צלאן . גַּם פרימו לווי עָשׂוּ שְׁמִינִיּוֹת באוויר 
עִם מפולות סְלָעִים כדימוי ובשביל סוֹף לֹא טוֹב.

אוּלַי מִישֶׁהוּ יוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים וכותב אֶת לוּחַ הַזְּמַנִּים שֶׁל לְמִי אִכְפַּת

ואליבי לכל עיכוב וְרַק קְצָת קָשֶׁה לְהָבִין הַכֹּל בְּבַת אַחַת.

אֵיך שֶׁלּא יִהְיֶה בָּא לִי לְקַבֵּל הַזְמָנָה לקפה

אֵצֶל מִישֶׁהוּ שֶׁיָּכוֹל לכווץ אֶת 1948

לְמִילָה אַחַת ולדייק

Oscar Alvarez Pardo 3 

ציור עמידה בנקודת זמן.., Oscar Alvarez Pardo

 

אנה טום

הצירים יעמדו לך בקנה הנשימה
ותצעקי ותיאנקי עד שלא תהיה לך שפה..
ואת כבדת פה
וכבדת לשון
ולא פה
ולא לשון.
וכשלא תדעי שאת צורחת
כשהמילים יעמדו לך בגרון השסוע הבוער
תדעי שזו שירה חדשה.
והשירה שלך תתפשט עד יריחו 
עד רחב הזונה
קולנית 
רותחת
חודרת עור ועצמות.
נשכי את הלשון
נשכי את החיים שלך
ואת החברים שלך.
הפכי עפר
ואז זכוכית

נפצי

את כל הזגוגיות.

 

17.01.16

ציור חוסר זהירות האומה , Lyudmila Tomova Lucy 

 Lyudmila Tomova Lucy , חוסר זהירות האומה

רונן קלאס

וביום השביעי, 
הסתגר בחדרו וקרא שירה. 
בלי מילים כתובות עלי ספר 
בלי 'אני' בלי 'אתה' – 
רק ישב ובהה בעולם נכוחה
(אולי בכה)
פעם אחת בחיים מצליחים
הוא חשב לעצמו, 
על עצמו. 
פעם אחת בחיים גם אלוהים
כל יכול לא יודע…

והנה החיים, 
עדיין פרושים לפנינו , 
פשוטי איברים, נוחים להתמסר
נינוחים כעופרים ביום שמש סתוי
רווי אושר נידף, כמהים לאהבה

כספר פתוח 
ואנו – אנאלפבתים גמורים

(קטע)

18.01.16

Varuzh Karapetian ברקיע השביעית

ציור ברקיע השביעית Varuzh Karapetian 

 

אבינועם אשבעל עשתרות חקלאי

אני רוצה לשים בידיים
של כל נגני הפילהרמונית
גיטרות חשמליות
ולבקש מהם יפה
גבירותי ורבותי
הנה הלילה
נסרו אותו
כי מה שהיה היה
עכשיו יש אהבה

Tanya Dimitrova , ביחד..

צילום ביחד, Tanya Dimitrova 

אם צריך לגדוע את השורשים
של כל ההסטוריה שהביאה אותנו
לעמוד אחד מול השניה
גבר ואישה
אני מוכן לעשות את זה

אבי פרידמן, סך הכול סיפרתי להם שביום כיפור אין אוכל...

ציור סך הכול סיפרתי להם שביום כיפור אין אוכל…אבי פרידמן

או שתספרי את מעשיות
אלף לילה ולילה למישהו אחר
הרי לא צריך לשמוע כדי לדעת
אני כבר מנחש מה יש לחדש
כמה פריטים יכולים להכנס
לקטלוג של סאד
מאה ועשרים הימים של סדום
מאה ועשרים ימים של חזרה על אותו הדבר..

Tanya Dimitrovaלעשות עבודה

ציור לעשות עבודה, Tanya Dimitrova

וכאן
יש לנו משהו אחר
נהר
תראי איך הוא משתנה
רציני בחורף
שמח כמו ילד כשהשלגים מפשירים
באביב
מהורהר בקיץ
חגיגי בסתיו
זריחות
שקיעות
מפרצים קטנים
כתמי שמש ופינות מפלט מוצלות
והפכפוך הזה שמנגן
כשהשקט מפתיע אותנו
הוא מנסר עכשיו
את פחדי הילדות

אשר גיבל, מאהל בדואי בנגב

צילום מאהל בדואי בנגב, אשר גיבל 

לפעמים אני נשבר
לזמן קצר
ומתאושש
כשהגיטרה מנסרת
את הלילה
ואת החושך
ואת השקט
והבדידות
ואז
אני כבר לא רוצה למות.
א.

15.09.15

 I Quadri di Yuri 1,

ציור  Quadri di Yuri

 

מרינה צויטאיבה

 

נעים לחוש כי לא עלי אתה חולה..

נעים שלא אני חולה עליך, ולעולם לא יישמט כדור הארץ הכבד

במנוסה מתחת לרגליי, ולרגליך..

נעים לי כי מותר בעליזות לנהוג, ולא להיות נלעגת..

להשתולל, להשתטות, לחרוג מתקן השפה,

נשטפת גל בושה מחניק, לא להסמיק 

ולא לסגת רק כי שרוולך בשרוולי נגע בנטיה רפה.

 

נעים לראות אותך ליד אחרת מרעיף עליה מגילות חיבוק,

גם לי לא תאחל מראות של שאול, משום איוולת

 שלא אותך שפתיי נשקו…

נעים.. עדין שלי, כי שמי הרך לא ייאמר לשווא,

בדום לילות ורעם ימים בפיך לא תהיה תלונה..

ולעולם בכנסיה דוממת עלומה לא נתקדש ולא נאהב

מילים שלא עלינו יחתמו ברכת הללויה!

 

תודה לך בלב, בכף ידי..

על כך שאך בלא יודעין, אתה אוהב כל כך אותי..

 על כך שלבדי.. ובלילות שקטים כה נדירות שקיעות באופק מדבר,

מודה על סהר השוטה שלא עולה,

שלא הלחימה החמה עיניי לתוך עיניך,

על כך שלא עליי, חבל!  – אתה חולה..

על כך שלא אני, חבל! –  חולה עליך!

 

 3 למאי 1915

מרוסית נטלי גוטמן

 

צילום  השתקפות בשלוליות, תל אביב, ארנון אורבך

ארנון אורבך, השתקפות בשלוליות, תל אביב

כתיבת תגובה