לשים לזה קץ

סיפור קבלת ההחלטות,  אבדון  והקץ שלו … נטלי גוטמן ושושי קלס


©
Shoshi Klas

 

מִשֶּׁהָלַךְ סָבִי לְעוֹלָמוֹ
לָקְתָה סָבָתִי בְּשִׁיטָיוֹן
בְּכָל פַּעַם שֶׁשָּׁאֲלָה בִּשְׂפַת אִמָּהּ
" Tata אֵיפֹה "
הָיִינוּ עוֹנִים מִן הַסְּתָם
הָלַךְ לְהָבִיא לָךְ מַאֲפֶה אוֹ שׁוֹשָׁן
חִיּוּךְ הָיָה מֵנִיחַ אֶת דַּעְתָּהּ הַמְּשֻׁבֶּשֶׁת
אִם אֶלְקֶה בְּשִׁיטָיוֹן
וְעָלֶיהָ אֶשְׁאַל
אַל תְּסַפְּרוּ שֶׁנָּטְשָׁה
אִמְרוּ הִיא בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ
חוֹטֶפֶת תְּנוּמָה.

יוסי ווקסמן, ענת -דיוקן אחותי

ציור דיוקן אחותי, יוסי וקסמן

 

נטלי גוטמן

 

צעירה ואהובה הייתה סבתי וכגבירה סימנה לי ביושר שתעמוד היא בפניי כאבדה הראשונה. בעודי שקועה בספריי ומעדיפה את חבריי על פניה, כמו כל בת טיפש-עשרה, בשעה שהובילו אותה על אלונקה, הסתגרתי רכונה על מיטתה בבית-חולים, ללא כל תכלית או מחשבה זרה למשך שבועיים, עמה מפטפטת כשהיא כמעט ולא שם, מבלה ימים שהתקצרו והסתיימו במותה.
אחרי זה יכולתי לקבל את מאבקו של סבי, כלגיטימי, כששנה אחת בלבד חיפש לו מילוט בעידן האחר הזה, ניצב במפתיע מול חומת הדרישות של אמי . שרטט במוחו וביצע מספר רעיונות של התנתקותו ממנה, נאחז בחזיונותיו על סבתי שלא יצאה את חדרו שמונים וחמש שנות דמיונו. נוכחותה איפשרה לו לסרב בעוז נערי לזעמי מאכל שהכינה לו בתו – אמי. מיום ליום נחשף היה אליה, והוא טען שבעיניו השחירה אמי והחשיכה את מקום הימצאותו…לא ביקש שתהיה טובה אליו, רק הסיר את עיניו ממנה ושחרר עצמו לתיבת התהיות בממשי ההולך והנעלם שאף התברר לו כמיותר …
ואז קיבל החלטה -ירד למכולת כדי שיוכל לשרוף על גז בשר שומני שקנה ולאכול לבדו את הגחלים טועם ברצון מבדידותו המאוחרת. וכן, הוא הצליח- עשה שיהיה לו טוב בחיק סבתי המנוחה, מראה לי בסוד אותה הנשקפת מזכוכיותיו הכפולות של חלונו, ולא הספיק יותר, אבל עוד לפני שאיבד את שפיותו הבטיח לי ולשם כך הגביר והרעיש בזיכרונותיו – לשקוע באהובתו בריחנית הנקייה שלא מתפוגגת גם עכשיו בלי לדאוג לו לארוחה בשרית, קומפוט ועוגה טרייה שתספיק לכול הילדים…
לא יהיה לה זמן לדברים אחרים, אפילו לא לשירת פרטיטורות האופרה שחדלה לזמר מצעירותה, כי סבי דרש לעזוב את המקצוע שלא הלם את מעמדו, אולם לא חדלה לשחק, לגלם, להגשים בפניי את העלילות הקלסיות ולספר לי במילים את הליריות שיצרה כסטנדאפיסטית עם קהל של נפש אחת – בדמותי, לי מקנה לקט של רצף האשליות הבריאות… לפי ניסיונה…
וכך בטח שלא מתים, סבי הבטיח שהיא לא תעזבנו, לא כך….
בפעם השלישית הייתה לי אבדה קטנטונת- כלבתי הפינצ'רית שבגיל 15 החליטה שדי לה ונפטרה מהתקף. אמי לא התקרבה לגופה גם הפעם, אבל אני כבר ידעתי שאין מלבדי מי יעטוף גופות ויאסוף את חייהם ברעד טהור אחרון. היצור הנאמן עוד התכווץ שעות ארוכות על ברכיי, ונתתי לו לשמור עלי עד הסוף. מובן שלא ידעתי דבר על קדיש וקבורה, אבל הוטל עלי. קרטון מנעליים הפכתי לארון קבורה ביתי, סגרתי בו גם את מותיריי הקודמים שנמקו ודילגו עלי מרצונם מבלי שיכולתי לשים לזה קץ.
(26 ליולי 2014)

  2Comments

  1. Nataly Gutman   •     Author

    קוראיי יקרים, קולות של שתי היצירות יכולים להתחבר עם קולכם, תוכלו לכתוב כאן ולהוסיף מכשרון הכוח ….

כתיבת תגובה