א.ס.פושקין באגדה על דייג ברשת התכליות..

 

נטלי גוטמן

מי יודע מהראשית לעצב את עצמו, לחבר למנגנון תפיסתו מילים מעצבות חייו..?  ומעולם היו אגדות לשם כך, אך לא ידענו אני התינוקת וקרוביי, המבוגרים לספרם, הם רק האזינו למעשיות וסיפורי עם המעובדים מקצועית לבלאדות מושמעות קבוע ברדיו שנות ההעליה והשפל, ממלאים פינות חשוכות של הערוצים ברוך מחויב מציאות.., ולא חדלו המזדקנים סביבי בעיניי לשבת מרותקים לקול הקורא כשופר יומי המכושף, משנה את מערכת חושיי מפותים ממילא לקול השבור כולו של יוצרים את פושקין, לרמונטוב, ורבים רבים אחרים ומתורגמים מהעמים.. הרצינות של מעשה הבשורה היומית וההקשבה ההמונית למילים שלא ידעו בעצמם לומר, עשתה בי כרצונה, נהייתי גרגיר חול זוהר בספרות התנועות הליריות. והחכמה והחסד התמזגו בפיסיקת החומרים אשר בסופו של יום השתדרגו בי להתהוות בפיזיקת הרוח, במיומנות הפנטזיה בהכרח מעדנת מחנכת ככזו שחוברה כספרות לכל המשפחה.. והתחלתי לי לאמץ עברית משיגעון העברת סודות העבר, מתרגומיי את הרוחות  אל תולדות עפר נפשי, וזו שהובילה כתכלית. שאר התכליות נעלמו יחד עם אהבות בשפת אמי אבודה..

" דרש רבי חייא את המילה "בראשית", אמר לו רבי יוסי: ודאי זהו הפירוש..כששמע זאת נשתטח על הארץ ונשק את העפר, בכה ואמר:עפר עפר, כמה קשה עורף אתה, שכל מחמדי עין יתבלו בך..כמה אתה חצוף…השליט הגדול והממונה שבזכותו מתקיים העולם, יתבלה בך…עפר עפר, לא תתגאה, לא ימסרו בך עמודי העולם.." (מתוך "הזוהר. אגדות ומעשים" )

ציור  סיפור הסיפורים, האם אפשר לא להיות תלוי בסיפור.., Noa Shildo

 Noa Shildo סיפור הסיפורים, האם אפשר לא להיות תלוי בסיפור

 

א. ס. פושקין

דייג ודג זהב 

 

איש אחד ואישה אחת

גרו שלושים ושלוש שנים

בבקתה רעועה לצד הים

לבדם לעת זקנה.

היה לו רשת דייגים,

לה – חוט ומחט לרקום על בדים.

פעם הטמיע זקן את רשתו במים,

תפס לו ירוקת כחולה כשמיים,

פעם שנייה השליך הזקן את הרשת,

חזרה הרשת ריקה, מרוטה.

בשלישית השליך,

והגיעה תפוחה מאצות מוריקה מעוכה,

 ודג זהב מפרפר בתוכה…

 אשר גיבל, 38

צילום הים בארץ…, אשר ג'בל

והחל הדג מתחנן

בקול אנושי מדבר:

"שחרר אותי איש זקן,

ביתי בים, ולבי קר,

כופר אתן יקר –

כל דבר שתאמר".

נדהם הזקן, נבהל:

כבר שלושים ושלוש שנים

מבלה הוא בים ואף פעם

לא שמע דג מדבר.

שחררו הזקן ומפיו

מילה טובה הוסיף:

"מה איתך, דג זהב?

כופר מדג לא אקח,

לך לך לימך הכחול,

תבלה בתבל המרחב הסגול".

 גוסטב מוראו, לידת ונוס, הופהתה מול דייגים, 1866

ציור  לידת ונוס, הופעתה מול דייגים, 1866, גוסטב מוראו

חזר הזקן לזקנה,

סיפר לה מה שאירע:

"דג תפסתי כמעט,

לא דג רגיל – מדבר כמונו,

סנפירים של זהב עליו.

מחיר היה נותן לי יקר,

התחנן בפניי, אמר

כי ים ביתו ולבו קר…

שחררתי אותו, לא לקחתי דבר.

שיהיה חופשי ויהיה מאושר".

כעסה הזקנה: "זקן טיפש אתה,

לא לקחת כופר מדג זהב

היית דורש, לפחות, מיכל כביסה,

הרי שלנו שבור מזמן".

 

הנה הוא שב אל הים הכחול

הגלים כבר עולים מסבירים את פניו.

החל הוא קורא, מגיע הדג:

"מה יהיה רצונך, איש זקן?"                                                                                            

קידה עמוקה הוא קד, טרם סח:

"חוס עלי נסיכי הקטן,

הזקנה כעוסה עלי

לא נתנה מנוחה, דרשה,

לפחות, מיכל כביסה –

שבור שלנו מזמן".

דיבר אליו דג זהב:

"אל תדאג, איש זקן,

יהיה לכם מיכל כביסה,

ותהיה דרכך קלה".

 

חזר הזקן לביתו,

רואה – המיכל חדש, ולידו

הזקנה, זעופה, רועשת:

"טיפש כתמיד אתה,

לקחת מיכל מדג זהב!

חזור מטומטם, לים,

השתחווה לדג, אמור שאני דורשת

בית חדש, לא פחות מבית".

 

הנה הוא שב אל הים הכחול,

הים קודר, לבו נכמר,

הוא קורא

ועולה מהים דג זהב, שואלו:

"מה יהיה רצונך, איש זקן?"

כרע הזקן, בוש, נכלם:

"חוס עלי נסיכי הקטן,

הזקנה כועסת,

לא מרפה לדקה,

עכשיו היא דורשת בית,

לא יותר, לא פחות".

"דרכך שתהיה קלה"-

דג ענה, –

"הסר דאגה מלבך-

יהיה לך בית חדש".

 יראת עוגן, אגדי...

ציור דיאלוג אגדי…, יראת עוגן

לבקתה רעועה חוזר לו זקן.

אך במקומה בית מואר עומד מרווח,

גדר לבנה, ואישה בסריג רקומה,

מעיטור החלון המודר מביטה כעוסה,

ורוטט אוויר ממילות דיבה:

"חסר-שכל אתה,

לך, חזור לים,

לא רוצה להיות אביונה פשוטה,

דרוש שיכתירני לגבירה,

מכל מכבדי העיר עשירה".                                                                                                

  ציור דמעות של ים, דגים בקינה צבעונית.., Alegre Lala Avidan Shneider

 Alegre Lala Avidan Shneider , דמעות של ים, דגים בקינה צבעונית

הנה הוא שב אל הים הכחול.                                                                                               

הים כמורעב גואש לפניו ומקציף.

רק החל הוא קורא,

הופיע הדג:

"מה יהיה רצונך, איש זקן?"

בקידה עמוקה מתחנן:

"חוס עלי, נסיכי הקטן,                                                                                                                                                                    

הזקנה יותר רק זועמת,

לא רוצה יותר להיות אביונה בביתה,

אך רוצה להיות גבירה עשירה".

מהים הסוער נשמע:

"תהיה דרכך קלה".

 

חזר הזקן לזקנה,

רואה אותה לבושה כגבירה,

עומדת בכניסה לטירה,

פנינים כבדים על צווארה,

ראשה בכובע פרווה שקע,

נוצות לבנות כמו כוכב על לבה,

טבעות מזהב, ומגף על רגלה אדומה.

רועדים המשרתים כפופים לידה,

מכות עונשין חוטפים מהגבירה בכניעה.

ויאמר הזקן לזקנה:

"מה שלומך אשתי הגבירה,

נפשתך, האם היא שקטה ושלווה?"

פלטה צעקה הזקנה,

וציוותה:"הזקן – לאורווה".

 ציור זמן הסוס.., PraWin Yannam 

 PraWin Yannam זמן הסוס

 שבוע שבועיים עוברים,

אך יותר מתמיד היא כועסת,

שוב נישלח הזקן לים:

"לך, אל תחזור משם,

לא רוצה להיות גבירה עשירה,

יאה שאמשול כמלכה חופשייה".

נדהם הזקן, נרעד, מתחנן:

"הלא השתגעת אישה?

איך תופיעי בחצר מלוכה?

בלי דעת הליכות נימוסין,

יצחקו עליך אנשים הגונים".

כעס רם הלם בזקנה,

סטרה לו במו ידה:

"מעז אתה", – זעקה,-

לגבירה לפנות בדברי דעתך השפלה?

גבירתך מצווה – לך לים!

ולא תישמע, יגררוך בלא רצונך!"

 

שוב רגליו הובילוהו לים.

השחיר וגבה הים הכחול,

קול האדם לא נשמע, אך הגיע הדג:

"מה יהיה רצונך, איש זקן?"

השתחווה הזקן עד עפר, מביט בתחינה:

"חוס עלי, נסיכי הקטן,                                                                                                         

הזקנה שוב כועסת,

לא נאה לה להיות גבירה עשירה,

רוצה למשול כמלכה חופשייה".

עונה לו הדג:

"אכבד דרכך,

תהיה הזקנה מלכה".

 ארנון אורבך, קשת בתל אביב, 18 לפברואר 15

צילום קשת בתל אביב, 18 לפברואר 15, ארנון אורבך

חזר הזקן לאישה.                                                                                                      

מה רואה?

שולחנות כסופים, מטעמים נדירים,

בארמון מגישים לזקנה יינות יקרים,  

משרתים אותה אנשי אצולה,

שומרי ראשה דומם עומדים לרגלה

גרזנים נטויים, חרבות שלופות,

בוהק שריונם וכפפות כבדות.

 

נבהל הזקן, ירד על ברכיו:

"שלום, מלכתי הקשוחה,"             

כפוף ורועד פיו:

"האם נפשך שלמה ושקטה?"

 

לא הביטה,

לסלקו מעינייה דרשה.

ותפסוהו, גררוהו לשערים השומרים,

על ראשו מניפים אגרופים,

כמעט ורצחוהו בגרזנים.

ובחוץ הבריות פשוטי העם

לעגו לו: מגיע לך, זקן מטומטם,

תלמד בור, להבא –

אל תבקש נעל במידה גדולה משלך!"

 Andrey Shustov מתוק הדייג הזה הטובע בים האושר..

ציור  דייג טובע בים ..מאושר.., Andrey Shustov

עוד שבוע שבועיים עברו,

שוב הגיע בשורה – הזקנה מצווה

אליה להביא את בעלה,

בלא כל המתנה.

מיד חיפשוהו, מצאוהו, הובילוהו

אל האישה ותאמר לבעלה:

"חזור, השתחווה לדג,

לא רוצה להיות מלכה חופשייה,

רוצה להיות שליטה יחידה

בכל מרחב מימי ושמימי,

ושלעולמי עד ישרת אותי דג זהב

ויהיה לי לשליח נאמן".

נדהם הזקן , נבעט,                                                                                                 

מילה לא העז

לשים מפיו.

כמו עשב שוטה נטה הוא לים.

 ציור  הים עולה שמיימה לפגוש אין סוף השקט.., עופרה קטיעי

 עופרה קטיעי, הים עולה שמיימה לפגוש אין סוף

התייפחו הגלים, לועותיהם גואים,

קצף מר מתיזים על סלעים.

קול אדם אובד באוויר,

קורא הזקן לדג,                                                                                                        

התגלה לו הרחק, שאל:

"מה יהיה רצונך, איש זקן?"

"חוס עלי, יצור-ים מלכותי,

על ברכיי עבדך, מי ישא חרפתי!-

האישה מקוללת, לא די לה,

מצווה להיות לבדה במרחב הבריאה – מימי ושמימי,

שליטה יחידה.

ואותך, נסיכי הקסום בעולם,

למשרתה תרצה, שתהיה אתה רק לה נאמן".                                                                                

הבליחה לשנייה בערה

של סנפירי הזהב,

ובים נבלעה.

הדג לא אמר מילה.

 

זמן רב הזקן קיווה לתשובה,

לא נענה

וחזר לזקנה.

רואה – בעפר חקוקה בקתה ישנה,

הזקנה במפתנה ישובה,

לפניה – שבור בלוי משנים מיכל כביסה.

 

 המאה ה-19

עברית נטלי גוטמן

עריכה לשונית בשיתוף עם תלמידיי ממרכז יום לנכים ב"ש, שנת 2005

צילום  חוף הדייגים באולגה .., דוד דקל 

דוד דקל , חוף הדייגים באולגה 2

כתיבת תגובה