לא נעזב החיוך במלכות אחרי השימוש..

 

נטלי גוטמן

 מקורות מים לרועים שלא חוזרים..

הפחד העתידי יכרך עם הישנות תופעת עודף החיים. כשאין יותר אומרים: דעי לך אחותי, נטמון אותך ברגע טוב לפי רצונך, בואי נדבר על זה עוד בחייך הקצרים, לפי מידת גופך.. בלא מילים ייקרעו מעלי חיי, ונעשה יחד "שמע העברית", לעברית המלכותית אצורף, כעבריה, קצת מאוחר בשביל משוררת..אף תילקח ממני הבטחה שלא יהיו לי מלווים פנויים, ושאהיה בריאה אחרי חיי, אחרי החברות והחברים שנלקחו למסלולים אחרים, כי נחוצים שם בשגרה הזולה מלווים בוגרים. ולא התכנסנו כאן לבגרות, לחקר רעיונות האבות הפרימיטיביים בהגדרה, הנחנו חצר סביב הכלא לנשמה, אחת לכולם. והאבות הם יתגברו, כמו כל אחד כמוך, ישתטחו בתמימותם תחת אהבה טריה צעירה, שממשיכה להתבשל גם בלי להביט לאחור.. 

ציור גדע עץ שקם מהמתים בכף ראשו מצמיח כדורים אדומים וורודים כמנחה לשמש המזדקנת.., Mira Seeman

מירה סימן, גדע עץ קם מהמתים ובכף ראשו מצמיח כדורים וורודים של שמש

ונכון שלא היינו מאחורה, כראש יהודי על רגל אחת טיפסנו, אבל גם הילדים המובטחים לא היו שם. התנתקו, והתנתקנו. ולא כמו יהודה עמיחי, צמחה התנתקות כהקרבה כמתקדמת, של אנשים שכלל לא הכירו פילוסופיות כשלך, הו אמא, את מכיתות הדת הרוח והמדע שדימיינת כחייך. שפתנו אחת אומנם, אך שלנו נולדה מחדש תלויה באוויר ובמחיר, לא בנו. והאבות שלך אמא, הם שאמרו לך – אל דאגה, הצעירים יתגברו על נטיות אלימות, כי אנחנו התגברנו, ואז נדבר ..איחרו הם , כי שוב לא באנו, לא דיברנו, השפה הלכה הצידה, לרעיונות המקוצרים שהסכמתם להעבירנו בהם כמו בכל המוסכמות שקטעו לוחות התמצאותנו איתך בחלל ובזמן..

והייתי אמא גם בתגובתי, אבל אדם לא תלוי בניסוח חייו, קמתי לתחיה כנערת לבי, כשהשבתי: בעוד מקשיבה אני לפרחים האהובים של עתידנו, כבר אין לי צורך בהם.. האבנים נאספו, והפליגו בלא ילדינו. בלי.. מה נורא מזה..

Mohsen Sepehri מראה מלא של יופי

ציור  מראה מלא של יופי.., Mohsen Sepehri

Ramy Wiss

החיים והמוות
בידי הלשון,
זה אינו
לצון,
לשונך רמסה
כבוד חברך ,
הלבנת פניו ברבים,
זו משאלת מוות..

(קטע)

13.08.17

נאמר לנו הכול בטראומות הראשונות, טרם המדינה והבחירות נהיו סעד שוטה..ואמרתי לבני הגדול, בחירתך היא, תבחר בגלגול, שלי או שלך, גם אם לא נפגש לעולם, תהיה לך בחירה.. אף אם כל בקשה – גלים שהפעמתי לשיא אחד מזדמן של היותי, ולא זו בחירתי.. גם הגומה שבלחי השמאלית של בני הקטן, איננה שלי, בבל גומת מחשבתי כנוצה שעליה תשב בלי קושי ובושה ספירת הקולנוע המרכזי – פנורמית, מורעבת למחשבות ללא חוט, בלא קשר למבקרים, שברמת סיכון גבוה חותכים קבוע לקראתי, מעצם הקלות המרחפת בהם לסכן מלאכים מודלקים חולי התחושה היפה..

חנית אריאל בן אהרון

אַהֲבָה אוֹרֶגֶת
בִּשְׁתִי וָעֵרֶב
וּבֹקֶר
בַּד אָסוּף לָאֲנָחוֹת.

14.08.17

Marina Boyko ראי השחר

ציור ראי השחר.., Marina Boyko

בוקר. סכנה לאדם בנוי חברים ממוחזרים רבות..בטוחים שאני שחר הטרגדיה, לא להם, ובכך עוזבים את גוף החיוך המלאכי שלי, אך בשחזורים הטבעים למוטב להם באים אלי – למסתוריות המפתה כפרוצה. ונלכדים בה, כי היא איבר בתוכי ומשכיחה כל הטוב שבהם,  המלכות שבי פרוצה – מותרת להם אהבתי, בשתי גומותי להתקלח, מן העודפים להתנקות בעורי הלבן.. מותר למות עלי, לקחת, לא לתת חיים, שיחות, חלום, חשבון, לכל אבסורד ניתוחי לב ועין רק להצמיד פטפוט, ובאלם הלשוני, ברגישות של מסובב גב, בשיניים של סוס גזעי שלא מהווה עניין, לנגוס מהחלזונית בכרובית הארוס שעושה חיים..  ואחרי זה, לחטט בגומה. באיבריי המוצנעים ליפול, רק לכאורה, ולקחת גופי. להתמקם במקומו. בסוף להיות גלוים במרווח שתמיד צופן הבוקר, בו אין אמירה – השמש תאית לא כדאית, תיערם ותילכד, לא לטובת גומת אישה וחירותה תסחוט אותה. תפיל את הנטפל אליה, מהכלום ירעד..וכבר ערב.

גלים שוטפים חוף גומתי, מעצם גליליותם נעדרים, יוצרים נמק לא מהרוח לא מהחומר, מהעדרם. וכל הגלים כמחשבות נולדות, כאפשרות להקרבתן לעצמן, למען התחלות ואיסורים החסרים בלומר את ההכרח: קבלי אותנו כעובדה, ולכי התמודדי עם זה.. הלא השלחת גלים? לא לפי רצונך? אבל העדפת להידמות לכורסת לידה של עודף, שמתחשבנים איתו הנולדים בך על דמי הירח השבור של השנה .. "באפיסת רוח מאליה עולה המחשבה לוותר על הים.. לרשום גלים בנשימתה" (אנה טום).. וכל כך הרבה באחת שמספיקה לאין ספור מסעות נפש מגולגלות שזה הופכך ללבת הבעיה המהלכת, אך כבר שמך קבור כגומת האותיות לשרים..

Ernesto Daniele האות הראשונה של השפה העברית.. הצטלבות גורל

ציור האות הראשונה של ניצחון השפה העברית, המצליבה גורלות.., Ernesto Daniele

Moshiko Arvatz

בגלגול הבא

מתגלגל לכיוון הגלגול הבא
מכין צידת זכרונות קלה לנשיאה,
אזכור כמו הדרוזים את הגלגול הזה
את אהובי ויקירי החיים והמתים
אקח לי למסעי את חיוכם איתי

אקפוץ לנהר הסמבטיון
שיסחף אותי אל חוף הולדתי העתידי
שם אקבל את השם הנפוץ בעולם
ואכרע ברך חמש פעמים ביום
לכיוון אבן שחורה כפחם

שם ילמדו אותי לאחוז בסכין
ולהסיר ראש אדם
ואז ביום פקודה אחזיק סכין חדה בימיני
וראש יהודי בשמאלי
והוא ימלמל "שמע ישראל"
ואני אשאל את עצמי "מאיפה אני זוכר"?

Elazar Giladi , מבצר האדם.. ראש יוצר גורלו

ציור מבצר האדם.. ראש יוצר גורלו.., Elazar Giladi  

מהגלגול הזה או מגלגול אחר
ומה כבר ההבדל ?
בשם האל ?
בשם הנביא ?
באדם .

19.08.17

נקח את חיוכיו. וזה יישמע בכל הגלגולים כטירוף בריא, לא מזיק. מה עוד צריך. לא יהיה המשך. לא כפי שהיה, לפחות יבורך חיוך החתול מארץ הפלאות. שם נרצה להיות ראש יהודי..

זה קרה לי באמצע החיים, זכרתי רק אהבות מתות, בדיוק כעבור החמישיה של עשורים קוטלת יצר הגוף, משם עד כאן משביתה אורגיות גומת הפיתויים. וכדי להמשיך ללמדני את הוראת הוראתי לתלמידיי בגוף נפשי, בהפסקות בחדרי יינעל יצורי להשכיבני על ריצפת הדקות הנתונות מצלצול לצלצול.. והיו החיים חוזרים, מתיצבים בפניי בקצב הנעילה הסדירה שוב משרתים את הזקוקים לי.. היום אני יכולה להיזכר איך התחילו החיים שאחרי הסתלקות הרעש החברי הטוב מחדר עבודתי. בעוד במשפחתי אבי מתנדנד על חבל תליה ברולטה רוסית, על צווארו הון השמור לי.. הוא הלך ועל עצמי נתלה הונו, בידיי לקחתיו – פדיתי את עצמי. בו. כבתו השקעתי. כל יומיים פגשתי לי גבר לאהוב. הראשון נהג מונית נבהל, שנים מאז יזכור איך שמתי את לחי בכף ידו, כלעצמי נתונה לו.. אחרים יבואו כמהנדסי בניה, אחד רך כמשי קולו, הורדתי כוכב העצמי עבורו, מגן דוד הבטחתי לו, את כל הטוב להשכין בין ראותיו, חדרתי לתוכו, כתבתי מכתבים במקומו, גם לילדיו המנוכרים אחרי גירושיו, והתרגל אלי. ולא יכל, גם אחרי שאיבד את מלכות לבו ותהה מה עכשיו לעשות איתי..? לא יכל להיפרד. וידעתי אני במקומו ללכת. לדיוקן הבא.. הוא שקרוב מדי היה לאותה מידת האמצע שאריסטו ניסה לשדך כהישג, כך שהתמסתלתי מהאישיות התמירה, אך היא ככבש ממסלול הרוע התגלגלה, העתק חלוש של תהום העדר, ונפשי בוטלה שולית לרווחים.. והיה האהוב למשען קש חלום, לוע נפער, מרוט מדי כאחרון מאהובים. ואמרתי לאיש המורדם בקסמיי, כי לבו אומנם במקום הנכון בשבילי – קצת גבוה משלי, מכונף שמונה עלעליו משקעיו בין כתפייו, במרחב פריחת עקבותיו מציירים כדורי עשב בר נוטפי התשוקה, בכל טעמי האהוב שרק זכרתי.. אבל הגבעה טבעה, לפני מאה שנה לפחות, ולא יגדל עליה טחב ליום שחור..  יעמוד שם ברוש נאצל, לצייר חיוכים עוברי אורח..

אביב חזק

מתוך ספר בכתובים

וְאָז עָלִינוּ אֶל הגִבְעָה 
בֵּין שָׁמַיִם וְאָרֶץ
שָׁם עָמַד הַבְּרוֹשׁ הַנֶּאֱצָל
אֲנִי חִבַּקְתִּיו וְאַתָּה קָלַעְתָּ
לְרֹאשִׁי זֵר מְעַלָּיו הַמָחְטָנִיִים
וְיָדֶיךָ הַיּוֹנְקוֹת עָנְדוּ לְצַוָּארִי 
הֶחָשׂוּף רָבִיד רֵיחָנִי
מְאִיצְטְרוּבָּלָיו הָעֲגֻלִּים

דינה בנאי בבאי, זוג רקדנים, ברונזה

פסל  זוג רקדנים.., ברונזה, דינה בנאי בבאי

אַחַר כָּךְ חָפַרְתִּי בֶּעָפָר
עַד זוֹב דָּם 
בְּמוֹ יָדַי הַכְּמֵהוֹת
לֶאֱחֹז בְּשָׁרָשָׁיו 
ומִתּוֹךְ עֵינַי הנִכְסָפוֹת
זָרְמוּ פַּלְגֵי מַיִם 
עַל הָאֲדָמָה הַקְּדוֹשָׁה 
הֵיכָן שֶׁעוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֶיךָ 
וְרוּחַ אֱלֹהִים כָּבְשָׁה אֶת
הַגִּבְעָה בְּאַהֲבָה יְרוּקַת-עַד
צִיּוּצִים רִאשׁוֹנִים
אַיֶּילֶת פּוֹרֶמֶת אֶת הַשַּׁחַר

12.08.17

ציור שכחתי כל מה שלא זכרתי , עצי ברוש כמילים בלילה שכולו טוב,,

Dvora Azulai שכחתי כל מה שלא זכרתי , עצי ברוש כמילים בלילה שכולו טוב

כתיבת תגובה