לא נעזב החיוך במלכות אחרי השימוש..

 

ציור גדע עץ קם מהמתים, בכף ראשו מצמיח כדורים אדומים וורודים, כמנחה לשמש מזדקנת.., Mira Seeman

מירה סימן, גדע עץ קם מהמתים ובכף ראשו מצמיח כדורים וורודים של שמש

נטלי גוטמן

 מקורות מים לרועים שלא חוזרים..

וייכרך כל פחד עתידי עם הישנות תופעת עודף החיים. כשאין יותר אומרים: דעי לך אחותי, נטמון אותך ברגע טוב לפי רצונך, בואי נדבר על זה עוד בחייך הקצרים, לפי מידת גופך.. בלא מילים ייקרעו מעלי חיי, ונעשה יחד "שמע העברית", לעברית המלכותית אצורף, כעבריה, קצת מאוחר בשביל משוררת..אף תילקח ממני הבטחה שלא יהיו לי מלווים פנויים, ושאהיה בריאה אחרי חיי, אחרי החברות והחברים שנלקחו למסלולים אחרים, כי נחוצים שם בשגרה מלווים בוגרים. ולא התכנסנו כאן לבגרות, לחקר רעיונות האבות הפרימיטיביים בהגדרה, הנחנו חצר סביב כלא לנשמה, החצר לכולם. ואבות יתגברו, כמו כל אחד כמוך, ישתטחו נותנים גב אהבה טרייה וצעירה, שתמשיך להתבשל בלי להביט לאחור.. 

גם לא היינו מאחורה, כראש יהודי על רגל אחת טיפסנו, וילדים מובטחים לא היו. והתנתקנו מילדים. אבל לא כמו יהודה עמיחי, צמחה כאן ההתנתקות של הקרבה, בלי פילוסופיה מתקדמת, רק בשפתנו, מחדש תלויה באוויר ובמחיר, אך לא בנו. האבות שלך אמא, אמרו  – אל דאגה, הצעירים יתגברו על נטיות אלימות, הרי אנחנו התגברנו, ובסוף נדבר.. ואיחרו, הם ואנחנו, שוב לא באנו, לא דיברנו, השפה הלכה לצידה הנוכח, לרעיונות גישושי האילמים מקוצרים בהסכמה – להעבירנו בהם כמוסכמה שקטעו לה לוחות ההתמצאות איתך בחלל ובזמן. כמוך. אבל אף אדם לא תלוי בניסוח חייו, קמתי כנערת ניסוי, השבתי מלחמות אהבה. ובאמירה: עוד מקשיבה אני לפרחים אהובים של עתידנו, וכבר אין צורך בהם, עצרתי בגופי אבנים שנאספו להפליג בלא ילדינו. בלי.. מה נורא מזה.

Ramy Wiss

החיים והמוות
בידי הלשון,
זה אינו
לצון,
לשונך רמסה
כבוד חברך,
הלבנת פניו ברבים,
זו משאלת מוות..

(קטע, 13.08.17)

Mohsen Sepehri מראה מלא של יופי

ציור  מראה מלא של יופי.., Mohsen Sepehri

נאמר הכול בטראומות הראשונות, נאמר לנו טרם המדינה והבחירות נהיו סעד שוטה. ואמרתי לבני הגדול, בחירתך היא, תבחר בגלגול, ויהיה שלי או שלך. גם אם לא נפגש לעולם, תהיה לך בחירה.. שיא אחד מזדמן הייתי לך בהיותי, ולא זו בחירתי. והגומה שבלחי השמאלית של אחיך הקטן, רק בבל גומת מחשבתי, שעליה תשב בלי קושי ובושה הוא וספירת הקולנוע המרכזי – פנורמית, מורעבת למחשבת האל חוטית, בלא קשר לברקים וכמות המבקרים. מכם, ברמת סיכון גבוה חותכים לקראתי, גם הלא באים לסכן מלאכים דלוקים וחולים בחלק היפה של גופם..

חנית אריאל בן אהרון

אַהֲבָה אוֹרֶגֶת
בִּשְׁתִי וָעֵרֶב
וּבֹקֶר
בַּד אָסוּף לָאֲנָחוֹת.

14.08.17

Marina Boyko ראי השחר

ציור ראי השחר.., Marina Boyko

מהבוקר אני סכנה לחברים ממוחזרים, בטוחים שאני שחר הטרגדיה, שלא להם, ונלכדים בה, והיא איבר בתוכי שמשכיח את מלכותם הטובה, כי אהבתי נתונה להם, מן העודפים שבי.. מותר למות עלי, לקחת, לא לתת חיים, או שיחה, חלום, חשבון, לכל אבסורד ניתוחי הלב והעין רק להצמיד פטפוט, באלם לשוני של מסובב גב, בשיניים של סוס גזעי לנגוס מחללית מעלות כרובית הארוס שלי, לעשות חיים. ואחרי זה, לחטט בחן מעוך, באיבריי המוצנעים ליפול, רק לכאורה. ולקחת את גופי, להתמקם במקומו. בסוף הלילה להיות גלויים במרווח שתמיד צופן הבוקר – בו אין אמירה, והשמש תאית לא כדאית, תיערם ותילכד לא לטובת שוחת חירות של אישה יפה, בצל תסחט אותה. הנטפל אליה מהכלום ירעד. לכי התמודדי עם זה. וכבר ערב.  הלא שלחת גלים? אבל ככורסת לידה של עודף, מתחשבנים הנולדים בך על דמי ירח שבור. וכל כך הרבה באחת המספיקה לאין ספור מסעות נפש מגולגלות, שעודף הנתינה הופכך ללבת הבעיה המהלכת, ושמך כבר קבור בעמק הפרעת האותיות העבריות..

Ernesto Daniele האות הראשונה של השפה העברית.. הצטלבות גורל

ציור האות הראשונה של ניצחון השפה העברית, המצליבה גורלות.., Ernesto Daniele

Moshiko Arvatz

בגלגול הבא

מתגלגל לכיוון הגלגול הבא
מכין צידת זכרונות קלה לנשיאה,
אזכור כמו הדרוזים את הגלגול הזה
את אהובי ויקירי החיים והמתים
אקח לי למסעי את חיוכם איתי

אקפוץ לנהר הסמבטיון
שיסחף אותי אל חוף הולדתי העתידי
שם אקבל את השם הנפוץ בעולם
ואכרע ברך חמש פעמים ביום
לכיוון אבן שחורה כפחם

שם ילמדו אותי לאחוז בסכין
ולהסיר ראש אדם
ואז ביום פקודה אחזיק סכין חדה בימיני
וראש יהודי בשמאלי
והוא ימלמל "שמע ישראל"
ואני אשאל את עצמי "מאיפה אני זוכר"?

Elazar Giladi , מבצר האדם.. ראש יוצר גורלו

ציור מבצר האדם.. ראש יוצר גורלו.., Elazar Giladi  

מהגלגול הזה או מגלגול אחר
ומה כבר ההבדל ?
בשם האל ?
בשם הנביא ?
באדם .

19.08.17

ניקח זאת בחיוך. זה יישמע בכל הגלגולים כטירוף בריא, לא מזיק. מה עוד צריך. לא יהיה המשך. לא כפי שהיה, לפחות יבורך חיוך החתול מארץ הפלאות. שם נרצה להיות ראש יהודי.. זה קרה לי, זכרתי רק אהבות מתות, ושבתה גומת הפיתויים בגוף נפשי. בהפסקות בחדרי יינעל יצורי זה להשכיבני על ריצפת הדקות הנתונות מצלצול לצלצול.. והיו חוזרים החיים, ושוב אשרת את הזקוקים לי. בחיים שאחרי הסתלקות הרעש החברי הטוב מחדר עבודתי. ובמשפחתי אבי עודו מתנדנד על חבל תליה ברולטה רוסית, על צווארו ההון שמור לי.. כשילך, על עצמו נתלה, בידיי אשקיע בו. כל יומיים אפגוש גבר לאהוב. הראשון יהיה נהג מונית נבהל. הוא שנים יזכור איך שמתי לחי בכף ידו, כמו לעצמי. נתונה לו. ולא ביקש למות במקומי. כמהנדסי בניה יבואו אחרים, אחד רך, מחוטי משי קולו הורדתי כוכב העצמי שיהיה לו נוח לישון עליו, מגן הבטחתי, מכת כל טוב בין ראותיו, חדרתי לתוכו, מנפשו כתבתי מכתבים לילדיו המרוחקים אחרי גירושיו, והתרגל אלי. ולא יכל, גם אחרי שאיבד את לבו תהה מה לעשות לו איתי? גם להיפרד לא ידע. ידעתי אני ללכת. זוכרת שבארץ אני המובטחת, גם לדיוקן הבא.. והוא שיהיה הקרוב לאותה מידת האמצע שאריסטו ניסה לשדך לי כהישג, כישף במידות שהתמסטלתי מאישיותו, והיא העתק חלוש של תהום העדר, ככבש התרפקה אלי ממסלול הרוע סוטה לצורך זה, ונפשי כשוליית קש האהוב, התעוררתי רגע לפני הלוע הנפער, מרוט מדי בשביל המעשה של איש המורדם בקסמיי, אמרתי, לבו אומנם במקום הנכון בשבילי – קצת גבוה משלי, מכונף שמונה עלעליו משקעיו בין כתפיו, ופריחת שריריו מציירת כדורי עשב בר נוטפי תשוקה, ובכל טעמי האהוב, אבל הגבעה שלו טבעה, לפני אלפי שנים טובות, ולא גודל עליה טחב שליום שחור..  ויעמוד שם רק זיכרוני מברוש נאצל שלא שרד כדי לצייר את חיוכיי לעוברי אורח..

אביב חזק

מתוך ספר בכתובים

וְאָז עָלִינוּ אֶל הגִבְעָה 
בֵּין שָׁמַיִם וְאָרֶץ
שָׁם עָמַד הַבְּרוֹשׁ הַנֶּאֱצָל
אֲנִי חִבַּקְתִּיו וְאַתָּה קָלַעְתָּ
לְרֹאשִׁי זֵר מְעַלָּיו הַמָחְטָנִיִים
וְיָדֶיךָ הַיּוֹנְקוֹת עָנְדוּ לְצַוָּארִי 
הֶחָשׂוּף רָבִיד רֵיחָנִי
מְאִיצְטְרוּבָּלָיו הָעֲגֻלִּים

דינה בנאי בבאי, זוג רקדנים, ברונזה

פסל  זוג רקדנים.., ברונזה, דינה בנאי בבאי

אַחַר כָּךְ חָפַרְתִּי בֶּעָפָר
עַד זוֹב דָּם 
בְּמוֹ יָדַי הַכְּמֵהוֹת
לֶאֱחֹז בְּשָׁרָשָׁיו 
ומִתּוֹךְ עֵינַי הנִכְסָפוֹת
זָרְמוּ פַּלְגֵי מַיִם 
עַל הָאֲדָמָה הַקְּדוֹשָׁה 
הֵיכָן שֶׁעוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֶיךָ 
וְרוּחַ אֱלֹהִים כָּבְשָׁה אֶת
הַגִּבְעָה בְּאַהֲבָה יְרוּקַת-עַד
צִיּוּצִים רִאשׁוֹנִים
אַיֶּילֶת פּוֹרֶמֶת אֶת הַשַּׁחַר

12.08.17

ציור שכחתי כל מה שלא זכרתי , עצי ברוש כמילים בלילה שכולו טוב.., דבורה אזולאי

Dvora Azulai שכחתי כל מה שלא זכרתי , עצי ברוש כמילים בלילה שכולו טוב

כתיבת תגובה