דת ללא אלוהים

אילצתי את עצמי לצאת בפנייה ישירה, דווקא, לקראת "סובלי הכיעור המדומה" המתהלכים שנים באפלה עדתית… לכבוד הסיומת מהפרסום של יעל ביבס מחודש יוני: "…גם אם אתה הולך באפלה בשביל משוררים ורבים אחרים אתה מגדלור" (לארז ביטון/ שלומי חתוכה): אני מודה- רוסיה אני, עלי לא מדביקים שייכות לעדה/ות, אם מישהו לא הבין, פשוט כי אני – רוסיה. […]

Continue reading…

זכותי בת זכותי היחידה..

  נטלי גוטמן טרם אשיר אקרא: יהא הנשמט לנשמע. כתינוק שנולד בחורף ועל נייר מתועד- אהוב לכל שנותיו. גם אם אביו בימיו האחרונים היה משיל מושכות – כה מיהר.. ייוותר שיר – לזכויות החורפיות של דעות קדומות, לזכר תרבויות המושתלות בבנות הטובים שנשלחו, שליחות אידאליסטית או ארעית, וידעו לחדול, לא לחצות בין אחיות, שפות, מראות.. הבנות שקיבלו זמן אוויר לא מתוגמל – שיעור לבנים […]

Continue reading…

רוכסן לשמיים משמעותיים

        למידה משמעותית, לפי מביני העניין, אינה חתירה לניצחון בבידוק המשמעות או גישוש בשטחי המשמעויות, שנעשה על ידי משרדי הבודקים המוטרדים מהעתקות טריביאליות. הרי למידה היא למידה, ולא לשם תכלית מסחרית או מגויסת לאינטרסים של חברה. היא הסולם עצמו לאזור התוצאות המרגשות של אהבת בן השיח או בת השיחה…   אשר זנו כנסיית דורמציון חיים, […]

Continue reading…

מושא אהבתי

(ציור "עיר כחול לבן" מאת גדעון שני)   כל אחד מושא אהבתי…אך הזמן מועט ובדידותי המבוגרת ראתה כבר הכול: כשבאישי נחצב המקובל, ואהוביי השווים לי בכישורי ההשקעה איבדו חשק פיוטי לתקשורת, גם עמי. איפה הסולידריות של שורות ומוחות? ככל שניסיתי לשבור זרות, התפרשתי כחייזר נקבי ברמות שונות. מיזמיי בגודל של אימפריית השירה והפילוסופיה, לא מצאו […]

Continue reading…

עריפות קטנות של שגרה

כבל פיו שיער, וחבלי לידת וונוס הועתקו לצהובונים. במיטתו הוא הרהיב בפניה מרכין את גופו לכיסאות הבחירה בו, ההצבעה עליו שלא תלויה בצורת גולגולתו, אוזניו או אפו הנשמעים לכבלים העיקריים של חייו… זו היא,- התפלל בסתר,- היא שהחשיבה ריחות כחוויות במשרה מלאה, ובכך אשרה כהכרח את שעמום עבודתו הממשלתית. וונוס אשתו החדשה נדבקה ונתלתה על […]

Continue reading…