שאלה לא מרכזית

  • אבינועם חקלאי, נטלי גוטמן
  • ציור – מרים שחורי, דרורה בק,
  • ציור לכותרת – Kevin Johnson

נטלי גוטמן

בהברקה אינטימית חמה תוצף חליפת הקרח על פורץ המוסכמות, ותתרכך. משום שהן מוסכמות, עציצים בחזית, ואף פעולת השקיה לא תתגנב לפני היד והרגל מזיזות המוסכמה מהנפש לנגוע ארוטית – לשחרר גן עדן מהירדמות קולקטיבית, או לקפוץ מאדן החלון מטה. יכחיל השיער, וורידיו כמו פטמות שחר של פרה הרה, יקיזו ריחניות חלבית, מהמוגלתי שבסדיני החדרים. ולבדו עציץ המוות כהכרחי ברשימת המוסכמות, ייקרא, ותופיע אשת איש, תתיישב על מעקה רעוע, תאמר דברה. בין הרחוב המחניק וביתה הבוער מבישולי מאמץ נשי, תמקם על צלחת האוויר, נפש. ותתנוסס. גדולה, לאה. לא יהיה בעולם הומה אדם אף עירום בלעדיה, ובעבודות המקורות שדורשים שפיות לא תגונה איש, לאור פניה. שהן לא אתה. דומות לשלך, או שלי, כל עוד יפות לך. ויתחברו פניי לברכיים המבותרות מבגד, מוחבאות נרעדות מהשיחה באוויר שמלא זכויות, וזכות שניתנה לעיניים ירוקות.

ציור פורץ המוסכמות מהאגדות.., Drora Beck

ורק האח הגדול לא יוצא לפגישת ספרות. מצפה למותי כמו למות הסופר שקראנו ביחד משננים מגע המילים לנעורים. אבל מחדרי שירותים קשה לבלוע חן נשי כגברי, בלי לעכל קודם את דור גלולת הקסם משבשת הרעשים המוסכמים מחדש. וקסם המשורר שבגלולה אינו מנציח דבר, לא עושה קולות רקע,  מזניח כותרות בפיוסו עם היסטוריה, ולא כולל בתוכו זרים גמורים.. הרי הוא אינטימי, כותב כלומד להשתרש, דמוי קניוק שמת במהופך – ראש בראש. שזה כבר לא לבד. ספר גופו לא מתקרר משרידי המתים לידו. וסלח לי על הדמעות הלא אינטימיות שלי עלינו משתחררות עם מהות השירה העברית. כשתצא מזה אתה, דרך המעקה של בלקונה לא מרכזית, אל תשכח לבכות מהאושר שמשרה על הניצולים שלך, השירה..

 

אבינועם חקלאי

 

בטי לוקחת אותי לבית-החולים

משהו מפרפר בין החדרים

נלכד במסדרון

לוחץ את החזה

החושך צועק

יהי אור

זיכרונות עמומים

מבקשים איזמל פסלים

יד אחת על ההגה

אחת מחזיקה אותי

תהום קוראת

לחולשה שלי

היינו תאומים ברחם אמי..

 

מולך נשאר

באזור דמדומים

רוח רפאים

מפציעה בין חושך

לאור

בין שינה לערות

מבקשת דין וחשבון

אשמת ניצולים

מה עשית עם החיים

בטי עוברת

באורות אדומים

הרגל שלה על הגז

יחפה

מה כבר עשיתי

מלבד לאהוב אותה

לחפור בכתלים

להחליף צינורות

לפתוח סתימות

בבתי יתומים

לכתוב על קירות

בלילות חשוכים..

 

העיר יפה עכשיו

אורות נשברים

בגשם

אנחנו מגיעים

יוצאים מן הטנדר

האוויר מרחיב את המעברים

לא אכפת לי למות עכשיו

אבל אם שואלים

אני בוחר בחיים

בטי מחייכת אלי

בין השירים.

 

(קטע)

6.04.17

קיץ עם אבטיח..דפני, מרים שחורי

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.