הניגון במקום

 
שושי קלאס

סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁתִּתָּקֵל בָּהּ
לְרֹב הָאֲנָשִׁים זֶה קוֹרֶה
אַל תָּחוּס
אַל תִּתְחַשֵּׁב
אַל תִּתְרַצֶה
יֵשׁ לָהּ נְטִיָּה
לְהִתְנַחֵל
לְהִתְמַכֵּר
לְמַכֵּר אוֹתְךָ
וְאָז בְּנוֹנְשָׁלָנְטִיוּת
לִמְכֹּר אוֹתְךָ
לַשָּׂטָן –
הַבְּדִידוּת

 

זואי גרינדאה, 4

צילום זואי גרינדאה

 

עפרה קליגר
בלי מקום

 

ראיתי אדם נע בעולם
מחפש מקום מוכר
לשים פסת רגל ולחשוב
אני כאן, אך
לא ידע אותו המקום.
עירו נשרה מגופו
עת תר אחר
מעוף לבו.
יובל שנים מכוון עצמו
לכל ספסל ושדרה
למצוא ניגון,
שילך אחריו.
והעיר הומה ללא הפוגה
והזמן צועד וקולו עמוק
והניגון עומד
בשלל שתיקותיו.

 

נטלי גוטמן
דין העדן הבתולי

הוא הרהיב במיטתו, מרכין את גופו לכיסאות הבחירה בו. נשכב על ההצבעה שלא תלויה בצורת גלגולתו, חושב, ואוזניו או אפו נשמעים לכבלים העיקריים של חייו… זו היא,- התפלל בסתר,- היא שהחשיבה ריחות כחוויות במשרה מלאה, ובכך אישרה תוקף לשעמום מגורלו כמעביד ממשלתי. וונוס אשתו החדשה נדבקה נתלתה בחוצות הידקה את גרונה על קולות הבוחרים בו, והייתה היא להם לביטחון המדיני. תחת כותרתה הוא יכל לעלעל בדפי הפרטים ולהכליל את עצמו כאחד מהאחדים בדור טכנולוגיות הלשון.
כבל פיו שיער וחבלי לידת וונוס הועתקו לצהובונים.
אפילו לשונו הפוליטית התגיירה והתאסלמה כדי להיבלע בוונוס שלו. היא שמראשית דינה הוטרדה מבועתיות משתוקקת למחיקת פערים, אך בפועל, כמחוקה כבר, נראתה יפה רק במים חמימים כמוה כאשה שבה, שלא מכסה על שלל איבריה, ועל ראשה המלבין כנגד עיני תרבויות הצופים – בועת הילה חושפת שיניים- לא מכוסה בהישגי פרטיותה או בחיצוניותה האליטיסטית מסוג של אוכלת כל…ובכך דמתה להפליא לאחותה מארץ הדומינו ערביה קדמונית שהשקפת עולמה – על מצפונה – של המתבוננת…

 

אביחי כהן, ייאוש לבן הכנף...

ציור אביחי כהן

בשם אותו נימוק דין העדן הבתולי, האשימו אותה בשיגעון האח שהתרבה בביתה ובמקווה שורץ כשרות מקומית בביתה בגולה: גידלת לנו אח עצבני, אמרו, והיא ענתה, כי טוב שאחינו בבית אבינו, והלוואי שיישאר בנו שיגעון אחיכם הנכשל בחדרינו פנימה, ועולה לקדושות מחוץ לגדרות. בינתיים הוא החולה, לדבריכם, מתפרץ מבדידותו ומערים עליכם, בכוריי, הוא תעודת החשיבה והרגש שוויתרתם להם בשגרת יומכם…
וכמו כל משוגע יהודי מכובד אהוב על האלים בספרים ובמציאות ארוכת הטווח,
בישיבתו איתכם לחגי שולחן הניתוחים ארוך מסורת יחסו אליכם,
(וגם בשאר הימים כשחיפשתם אחריו ברשתות שוק לשם שיחת יומכם עמו),
בניסיון לעצור את ההתחמשות האלימה שלכם נגדו בשבטים הסופר-רציונליים המפגינים בעד רמיסת פילוסופיית המדוכאים שלו,
גם הוא המטורף המסורתי ייקח את הצידוק שלכם ויאמץ את טקסי הברירה הטבעית לכם…
ואני, וונוס הבית, להחזיק בו בחצר מרשותי לא אצליח, וגם אם כעת אסתלק מגשמיות כוחו הצעיר, לא אוכל לנמק את היעדרותי בכך שלא עשיתי דבר רע לגן העדן, לתפוחים ולאתרוגים ולילידיי בארץ הדומינו, כי זכורה לי רק ההליכה לא לכל כיוון…
ותרגיש וונוס על כתפיה בטן שועלית שותתת אידאלים ופרוות עדר תקום בין חומה וכביש.

גדעון שני, נאות חובב שהחליף את רמת חובב- גזירת הכביש האין סופי...

ציור נאות חובב ששמו הוחלף מרמת חובב, גדעון שני

כשהרופאים יבדקוה בוודאי שלא ימצאו פגם או פיצול לשניים – לא בה ולא בהם הבבי-בום נמס, כאילו כל תורשתה נותרה אצבע מחומשת חד-הורית חד-אנושית חד-מינית חד-מימדית, והכניסה פרטית… כאילו אין בדמה את אמה ולא נטייתה להשמנה הבלתי-רצונית, ואפשרי שהיא תשקיע בהרהורי שכחה והנצחת יצירתה של מי שבחרה להוריה:
"היי, אהוביי, אינני הדמיון הספרותי שלכם, ואין בי בלעדיות- אני נושמת עצמאית, ולא ספונת משמעויות אשכנזיות, מזרחיות, מעורבות, או אירופאיות קלסיות, וככל שמנסה אני את ריאותיהם של הלא מכירים בי, יורקים על מצחי כמו שהטבע הטוב משדר להם לעשות… גם האהבה הגדולה של ארץ לשוני אינה מרתיעה את הטובים במניעים. כל עוד אני את בדידותי מכשירה ומילה ממני כאקדח מעשן במקום מוטמן שבו סירבתי להיכנס למיטת גופם, אבל לא לכם הדאגה…"
אמרה, ובתגובה הלא רשמית נקבע (לבסוף): כשהיא עומדת בקרבת החומות בחזה הפתוח גב לקיר,
שיעשה הניצב לאותו כבל פה מקפיא, קושר, מעקם – המשגיח על תולדותיה ושותה את וונוס בחבלי לידתה מחדש…

יולי 2014 – ינואר 2015

אשר גיבל, תל אביב תחילת שנות ה-80

צילום תל אביב בתחילת שנות ה-70, אשר ג'בל

 

כעבור חצי שנה הקטורת הירוקה עלתה מסתפקת בספק ועדיין אינה מספיקה לאלוהים לעשיית חסד חד פעמי..

 

חנה טואג
חסד

אלוקים נמצא בדברים הקטנים.כתבו זאת לפני.
לא באתי להמציא אלכימיה חדשה של אמונה.
במעבדה שלי לפעמים נשברים כל הכלים.
כספית חומקת ממדחום הנפש.
רסיסים מפזזים בתוהו החרכים.
במעבדה שלי לפעמים אובדים.

אבל לעתים מתגנב איזה חסד זך אל הסדקים
ואוחז בזנב כספית בורח ומחזיר האור בכלים השלובים.

 

אשר גיבל, אמא ישישטנת

צילום אמא, אשר ג'בל

 

אתמול כל כך רציתי ארבעים שקלים לקנות צדקה
ולא היה לי מזומן אף שהיו לי הרבה מזומני ספק.
והתפללתי אליו שילווה, כי מה זה בשבילו ארבעים שקלים
עם ריבית דריבית והצמדה. מה זה בשבילו.
וחיטטתי בארונות כי הייתי נצרכת מאוד נדרכת מאוד
ובכיס אחד המעילים שנועד לזריקה מצאתי תאומי שטרות
עשרים עשרים לאחד. קטורת ירוקה ומבושמת.
ידעתי שהמלך בא אלי עם סימניו.
קשת עורף שכמותי. מזת רעב.
ובמעבדה שלי נחו לרגע כל הכלים משיקשוקם
והכספית שבה לרגוע במקומה הנכון

 

מיקי גולדשטיין, חוף תל אביב

ציור חוף תל אביב, מיקי גולדשטיין

 

מירי רנדל הבר

 

ואיך גל של סערה אחת השיב ברגע את כל מה שעמלת לטאטא
כמו חול ים עקשן על רגלייך היחפות
כשאת כבר רחוקה מגליו
והוא תמיד נודד אחרייך
בדבקות של אוהב.

 

אבי בלאיש ,רומנטיקה

ציור אבי בלאיש

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.