והעוני בנסיבותיו…

ציור החתול שבינינו.., רחל פלביץ

רחל פלביץ, החתול...

נטלי גוטמן

שתיקת התרבות היא חינוך, והיא עוני. "והעוני הוא סוג של מוות" (תהל רן) כשבמניין מלא, בוועדה המסדרת ניגר הזמן לספירה לאחור. הספירה כשותפה אינרטית לזיכרון, מגישה מאחור את מחיר הבגידה באותו הזמן שהתעלל בך, ונלמד  – כך נשים יודעות גברים, והגברים – אהבה. והילדים – ארשת פני הבחירה הזמנית, "בעדנה השורטת הזו שיוצאת מאנשים מבוגרים" ( יעל ביבס) חסרי הבחירה שהוסמכו להורים, ולמדינאים. וברחמי תהלי זמנם, יבואו ימים שבגילויים את הספקות, יהיו כולם הפנים שהספיקו לעשות.. 

אך בשטח התרבות, האבירות כבר הייתה ידועה כצעירה אלמותית, והיו מחפשים עבורה אובייקט אהבה כתואר סקסי, גם בזמן השואה. וכמובן, כמושג נלמד, שיבטל כליל צורך בתחרות בין גברים, ויציאות למלחמת דת או אידאולוגיה.  שילמד כל ילד, כמו אפלפלד  כשבגיל שמונה נרצחה אמו, ונשאר לו רק להתבונן באנשים לבדו בקרבה היתירה אליהם לחיות, ולדעת אהבה ביישומה על כל מה שדומה לציפור שאין ערך בה, אלא בהיותה קטנה בת חלוף.. וכי השיעור שמתקבל על הדעת בכל עידן המצוקה, הנו שיעור על חוקי השרות כשרות הגבר לאישה, שהוא עצם השרות הסקסי לאנושות, ותנאי לשלום האבולוציה בילדים מאותן המדינות העשירות בתרבות מרעישה האמונה על לחש ההתבוננות כשל אהרון..

איקי בוברמן

הזמן טוען שאינך במוזמנים
אינך בשולחן למוסבים,
זה הוא שמחלק
את התגים..

זה הוא אותו אחד
שלא חדל
בלחזק אותך.
גמול לו תודה – הוא שיודע
לחרוץ בך סדקים ולהתיר פצעים

(קטע,  בעריכת אילנה פולק ונטלי גוטמן)

ציור הזמן שהולך קשור לפניך..,  Oded Berghaus  

דניאל חקלאי
גבר

הרגע שבו אתה הופך לגבר איננו הבר מצווה (ובטח לא הרגע שבו אתה הולך לצבא. וגם לא כשאתה מפקד בצבא. אל תצחיק אותי).
הרגע שבו אתה הופך לגבר איננו כשאתה שוכב עם אישה בפעם הראשונה (אלוהים, כמה שלא. וחוץ מזה: מה אם אתה הומו?).
ואל תטעה, מטומטם: הרגע שבו אתה הופך לגבר הוא בטח לא הרגע שמישהי מתאהבת בך (אבל יש אפשרות שאתה קצת מתקרב לשם), ולא הרגע שבו אתה מתאהב לראשונה (אבל נכון שגם זה מקרב אותך). ולא הנשיקה הראשונה ולא הילדה שחשבה שאהבה אותך כי היה לך אולי מזל להיוולד יפה (ואולי זה לא היה מזל בכלל, חתיכת אפס: כי זה הפך אותך לבובת החרסינה של אימא). ולא האוננות ולא הזרע שנשפך בפעם הראשונה ולא הספרות (למרות שהיא עוזרת) ולא הקולנוע ולא התאטרון (למרות שהם עוזרים) ולא הרגישות ולא הרמב׳ם ולא קאנט ולא ליבוביץ המופלא ולא אלבר קאמי (אבל תקשיב טוב. תהיה מרוכז: אני ממש ממש לא מקל בהם ראש).. ואפילו לא כשפגשת את אשתך לעתיד בפעם הראשונה והיית מוקסם וקצת שתוי..
ולא כשעברת לגור איתה והתחתנת איתה (אבל זה באמת באמת מקרב אותך והיה שם חסד גדול) ..ואפילו לא ברגעים הלא ייאמנו שבהם אהבת אותה בצורה שלא ניתן לתאר וברגעים שבהם שנאת אותה (אבל אתה מתקרב עכשיו) ואפילו לא ברגעים שהייתם קרובים והמחסומים פשוט התפוגגו והכל היה פשוט מאד (ועד היום אתה מתחרמן עליה לגמרי כשאתה רואה את השדיים שלה בתוך הבגד ים או כשאתה רואה אותם כשהיא עירומה). ולא הנשים האחרות שלא פוסקות לעניין אותך.
ואפילו לא הרגע שבו הפכת לאבא (אבל עכשיו אתה ממש קרוב) ולא הרגע שהפכת להיות אבא בפעם השנייה (אבל אתה מתקרב באמת) ואפילו לא כשהיית בחדר הלידה וליטפת לאשתך את השיער והחזקת לה את היד וליטפת לה בפנים והרגשת פתאום שאתה אוהב גם את הפצעים האלה שהיו בישבן שלה ואת כל הגועל והדם ודיברת אליה ברכות אבל בעיקר ידעת שעכשיו אתה צריך לסתום את הפה כי המאבק הזה עכשיו הוא רק שלה והכאב הזה הוא רק שלה (זה רק שלה! רק של אישה. רק של כל האימהות בעולם) וזה לא שלך ולעולם לא תוכל להבין את זה באמת (אבל אתה מתקרב. אני מבטיח לך שאתה כמעט שם) ואפילו לא כשהבן שלך יוצא מהבטן שלה (אלוהים, איזו אהבה) וכשאתה מגדל אותו ושר לו שירים כדי להרגיע אותו (הוא צורח או בוכה או סתם לא רגוע), וקורא לו סיפורים ושירים ושר לו בהתרגשות ובזיוף (זיוף שאין אמיתי ומדויק ממנו בעולם) …
ולא כשהבנת שאתה קורבן לפגיעה מינית נמשכת ולא כשהבנת את עומק התוקפנות שלך (במיניות. כלפי נשים. וכלפי גברים. ובכלל כלפי העולם). ולא כשקיבלת רישיון להציל אנשים או חלילה לקבור אותם (נגיד: עריכת דין והתמחות במשפט פלילי)..

יראת עוגן, רק תפילה אשא

ציור רק תפילות אשא, יראת עוגן

ולא השירה ולא העברית ולא שפות אחרות ולא השתיקה (אתה באמת באמת שם. עוד מאמץ קטן, אני מבטיח). ולא יום הכיפורים (אתה כבר ממש-ממש שם). …תסתכל).
הרגע שבו אתה הופך לגבר הוא הרגע שבו אתה לא יכול לשאת את הכאב. הרגע שבו אתה קורס לגמרי מול הכאב ולא מסוגל להגן על עצמך.. ורק נשים מבינות אותך עכשיו. רק הן יכולות להבין את זה באמת. ואין בך שום דבר סקסי (תשכח מזה. אין לך לאן לברוח. אתה לכוד). אבל הן יפות כולן (גם אלה מהן שרזות מאד או שמנות מאד מאד וגם מבוגרות ואפילו קשישות. וגם כשהן שונאות את עצמן בלי שום סיבה – הן יפות)..
וברגע הזה שבו אתה שונא את עצמך שנאת מוות (כן, מוות) ואין שום גבר חיצוני בסביבה שיכול לחלץ אותך ורק נשים מסוגלות להבין אותך (כן, גם הלסביות. כל הנשים, אני מסביר לך. כולן). …ברגע הזה שבו יכול להיות שתקיא ותהיה מגעיל באמת: ברגע הזה אתה רק מתחיל להיות גבר.. ורק אז יש סיכוי (יכול להיות שהוא קלוש מאד ועלוב כמו החיים שלך. אבל זה הסיכוי שלך. רק שלך) שתוכל להביט בילד המצחין והמניפולטיבי והמבועת שמתחנן שתראה אותו בלי שום מניפולציה. הילד השבור לחתיכות שאתה היית…(ואפשר ששניכם תבכו. אני לא יודע). ועוד מעט הוא יוכל סוף סוף לנוח (לנוח באמת בלי שום קושי). ותדע שאולי לעולם לא תוכל לראות את שני הילדים שלך בצורה מלאה וכנראה שלעולם לא תוכל לראות את הצרכים שלהם בצורה מדויקת. אבל גם תדע שלעולם לא תפסיק להשתדל.
זה רגע נורא (אל תתבלבל). זה רגע שבו הילד שאתה היית-מביט בך בתחינה. וזה רגע שבו 2 הבנים שלך צריכים אותך יותר מכל.
אבל זה רגע שמול העיניים של 3 הילדים האלה, מתרחש דבר שיכול להיות שהם מעולם לא ראו. דבר שהם עדיין לא יודעים בדיוק מהו..

אבל בעצם הם יודעים:  הם רואים שאתה גבר. ועכשיו אתה יכול לקום בצניעות ולחבק את שלושתם (אם הם ירצו) ולהרגיש שהם נושמים ברוגע ובפשטות. אתה תזכור את הרגע הזה..
שבו הפכת להיות גבר

צילום מעשה ידיה של אמא לפני כעשרים שנה..שנות הבן.., אשר ג'בל

אשר גיבל, מעשה ידיה של אמי לפני כעשרים שנה

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.