לא, אל תמכרו לי מתנות של אהבה..

 

נטלי גוטמן

אל תכתבו ספרים, ואין בהם אדם במתת עצמו. אל תספרו על אהבה הדורת הבשר של מפלצת הכתיבה.. האהבה היא פורים בלי תחפושת. ואדם אהבתי, כגדול הניגודים לאמנות, גם הנבהל בשר ודם, יחוג סביב. היא חגיגה טובה לכל, גם להפלת תינוק אהבתי.. משמע טובה למעשה, וזה יקר, אין אמנות בלהכביר אותיות הסבל, הן לא אומרות על איש – אוהב. הנקמה כמבצעת הכתיבה, תבוא בלי כל דרישה, על כך תבוא שאין תמימות אפילו בחירות הליכתו של סרן קירקגור הנער אל מנזר לפרוש מהחיים, האסטרטגיה הייתה – בפועל לאהוב, תוך התפילה להתעשר בהנאות ששוללות פשטות מטבען. את גבריותו על תפקידו ממיר לדעת להימכר. ואז להיסגר בתוך ארון הגות האהבה, ולשחרר אישה בשר ודם מעול מחויבות אל גוף הכותב עצמו אוהב, כשהוא בהמתנה להקרבה אל גוף ההמונים. שם מיטתו להתרפק ולהפשיט עולם..ובקריאה לתת לו להקשיב לדהירה הרוחנית שמחליפה חיבה לאלוהים באהבה אליו שכלית..  

 

ציור משקל היופי הגנוז בספר הלא כתוב שלצידו בקבוק השמיים הכחולים.., חנה דה רושה

 

והנה לעינינו, אחרי מאות שנים, שוב כותב האהבה כושל. מיותר היה גם צווארו המשופד של שפינוזה, מרוב המילים שהצטברו בלי אהבה, בוטל גודלו של ספר, ומכונת הזמן בפועל מאתחלת את המוח, הפצצה מתקתקת גם ללא חומרים דליקים, שומעים בה את הכתיבה שאיבדה את מקומה, כלאחר יד תולשת שיערות מהמאוהבים, ומדביקה לקרחת הריבוי הכתוב כעכשווי. ממני נגזלת קמע לא כתוב שנמכר טוב לתקופות, כנגד צרות.. והמכונה ממשיכה הלאה, לפוצץ אמנות בשאריות המשמעות מגואלת בפריבילגיות.. הייתי שחקנית הבשר שהתקרבה למקום האסוף לבקבוק השמיים, והזדקנתי צעירה, וכך נמכרתי לעבדות, הספקתי, טרם הוצאתי מכלל הסיפור בארץ..

 

שולי בן נתן

עוד בני ציפר
ואבדנו

כי מי צריך אומנות

מגואלת

בדם ?

 

8.03.16

ציור  עולם עולה ועולה על כל דמיון, Annie Konforty

 

מרינה צויטאיבה

פואמה של סוף

5

האהבה – בשר ודם,

צבעה? בדמה שטופה.

חשבת שאהבה – היא סתם

סביב השולחן שיחה לשעה?

 

ישיבת פטפוט, ופונים לבית קש,

אדונים עם גברות דקיקות?..

לומר – אהבה היכל, מקדש?

לא עוד, זעטוט, שנה נימה, – היא מבצר הצלקות

 

מותקף מבטי המשרתים במסבאות.

שם גופי אילם עם שלח פרידה מתוח.

אהבה היא חוט בעובי הקשר בין אלות-פייות

 לבנות המציאות.. כן, אצלנו הכול ברוח

 

 המדורה מופרד. (אף שביקשתי לי רגע –

על הפסגה, בגובה התשוקה! אך תזהר,

מתנות האהבה- רפסודה לרגע:

  נדריה – עול בלא שכר ותמורה!)

 

 

ציור  המובלים אנחנו …, Andrzej Gudanski

 

חיוור הפה כחריץ צדפה,

לא חיוך – מלאי פעור הלום:

מבראשית – מיטה אחת.

ובשנית, מה חשבת: תהום…?

 

כריתת אצבעות על התוף גואה.

(חרטום, גרדום, כיכר)

– אז, נסע מכאן.

– לא, תקוותי:

נמות. זה קל יותר ויקר לקהל!

 

די לי, די לזילות: חרוזים, חדרים, תחנות גבול…

אהבה – חיים? קדמונים קראו לה אחרת –

דג, טלית התכופה באגרוף. – אמרת, מסלול?

בחר: כדור, רעל, מסילת רכבת,

 

מוות – ושום פרוטקציה! – חיים

הם, כמו מצביא רומא, נץ סוקר

שאריות צבא הלוחמים.

–  נפרד, אם כך.. לא נהמר..

 

6

לא רציתי זאת, לא זאת

רציתי. (ובשתיקה: שמע!

לרצות – פעולה של גופות,

אך אנחנו זו לזה – נפשות

 

החל שוב מכאן..

…לרצות – זה עניין אחר,

אנחנו זו לזה – צל..

מכאן החל..

ייברג בארון העופרת אחרון המסמרים

 

עד עצם… שנביא לך טבעת למזכרת?

– לא. – אין מבט שיהיה כה רחב לספיגה.

ידי על לבך – טבעת החותמת…

קלף מושכר. בלי הצגה!

 

והפצועים ישירות מאלונקה – אל האביב!

(זאת הייתי מבקשת גם ממך.)

 

ואם בלחש גמור אשאל,

לפחות, אולי? –

כמו לכולם, אביא לך ספר?..

לא, אל תכתבו כלל

                                           

ספרים..

 

פראג, 1 לפברואר – אילוביצ'י, 8 ליולי 1924

מרוסית נטלי גוטמן

 

ציור חיבוק נצחי, Carmit Levi