שלוש ידיים שחור לבן לאהבה אחת אדומה בלי סוף..

 

 

מירי רנדל הבר

על החולצה השחורה שמנוקדת בלבן
כמה נקודות אדומות
הילדים אמרו:
אמא, זו טעות!
ואני חשבתי
מהטעויות האלו, אני חיה.

5.04.16

Magdalena Serwin

ציור החיים על המדרגות, Magdalena Serwin

 

נטלי גוטמן

 הטעויות האדומות שלי החלו מהכרתי בנעוריי..חבל שלא כחולות היו הטעויות שלי כמו של סבתי, כי אז הייתי משתכנעת שדמנו נבחר לסבל באצילות, ונרגעת הייתי מטעות האקזיסטנס הטבעי..

"..צריך חוכמה בלתי רגילה כדי להבין שזריחת השמש באה להרוג אותי ובכל זאת יש יום בהיר, זהרורים וגרגירי אבק בתוך קרן… תירגע, יהוה, יש דברים שאני יודעת טוב ממך. כשאתה מתגלה הרים רועדים ועשנים. כשאני מתגלה רועד עלה ושתיקה מרחפת על פני תהום… כשאישה אחת מחליטה לקום מהעפר וזה נראה כמו נשירת עלה בהילוך איטי.. אני נאבקת בכל כוחי. אני הולכת קדימה ללא חת. אני נחושה לנצח. אבל אם צל זעיר ירעיד את שערה אחת, אני אמות." (שרה כוי).. באותו יום לא ארעד, המוות יהיה הראשון שלי וקל, רק העולם ישתנה, כך סידרה הנשמה שגידלה אותי, צעירה ואהובה הייתה סבתי הגבירה, וסימנה לי ביושר ובזמן שתעמוד היא בפניי כאבידה.

ציפי ב. אין בעיה שצלחת קוסקוס לא תוכל לפתור

ציור  אין בעיה שצלחת קוסקוס לא תוכל לפתור…, ציפי ב.

בשעה שהובילו אותה מעל ראשי מביתי על אלונקה יורדת במדרגות כבפעם הראשונה, לא ליוויתיה עודני שקועה בספריי ומעדיפה חברים מהכיתה על פניה, ללא כל תכלית זרה באתי לידה ונדבקת לשבועיים אליה בבית-חולים, מפטפטת מסתגרת בשלווה ניזונה מעמודי עירוי, מתחברת אליהם כמו לאמפיתאטרון פלסטי, ובוהה בי, בקול. סבתא לא עונה, אז מבלה בין העמודים לבדי על אותה במה שהיא הכינה לי, ובלי לתכנן ימים התענגתי על גופי הקל בשמלה שתפרתי בזמן החולה הזה ירוקה ירוקה, גזרה ווירטואוזית להשוויץ בפני סבתי שעשתה אותי לתפארת מלאכתה, וגם כשיתקצרו השעות ולא באו כלל יותר, במבטה האימהי שלה המשכתי, לא צפיתי למותה, ולא פירשתיו.

מאז, רק את עצמי ראיתי עדה לכל, ואת מאבקו של סבי בבדידותו קיבלתי כלגיטימי, שנה אחת בלבד נלחם אחרי עידן סבתא, מחפש לו מילוט, מול חומת הדרישות של אמי. במוחו שרטט וביצע מרעיונותיו של ההתנתקות מבתו, לא הגה את שמה, נאחז בחזיונותיו על מריה שלו המדונה שלא יצאה את החדר – אזור מוגן אפלולי ששבעים וחמש שנות חייה טיפלה בו והשאירה לו בדמיונו, סבתי, היא חיזקה את רצונו גם עכשיו לסרב בעוז נערי למאכלי הזעם שהכינה הבת – אמי, שמיום ליום נחשף היה אליה, כשכבר לא היה מי שיסתיר אל "הגברת" שהשחירה והחשיכה מקום הימצאותו.. ולא ידע לבקש שתהיה טובה אליו, לא הכיר בשליטתה, כילד רק הסיר את פניו ממנה ושחרר עצמו לתיבת התהיות בממשי הטוב ההולך והנעלם..

לפתע קיבל החלטה, ירד למכולת כדי שיוכל לשרוף על גז בשר אדום שומני שיקנה, לאכול ביקש לבדו, את הגחלים ברצון של פעם טועם מבדידותו המאוחרת. וכן הצליח, בישל לו ארוחות לבד ליד סבתי, הראה לי אותה נשקפת מזכוכיותיו של חלונו הכפול, עוד לפני שאיבד את השפיות הבטיח לי משהו, והגביר והרעיש בזיכרונות כי הבטיח לי לשקוע באהבה, בריחנית שלו אשתו הכל כך נקייה שלא מתפוגגת אף פעם בלי לדאוג לו למנה בשרית, קומפוט ועוגה חמה גדולה שתספיק לכול הילדים..לא יהיו לה דברים אחרים לעשות, זכר, אפילו את שירת פרטיטורות האופרה חדלה לזמר עוד בצעירותה – סבי דרש שתעזוב מקצוע הלא הולם את מעמדו, היה מאושר כבעל חנות קטנה לתקליטורים בבירה לפני המלחמה. הרי כל ילדותו הענייה בילה כסבל המרוויח להשכלתו של אחיו דוד המוכשר והחלש ממנו פיזית.. סבי היה ענק שנשמר טוב ליד אישה קטנה שלא חדלה לשחק באופרה, אך רק בשבילי, את העלילות הקלסיות סיפרה, מגלמת מגשימה בי את המוזיקליות כסטנדאפיסטית מולי – הקהל הרך שלה, מייצרת עבורי רצף אשליות בריאות לי, רק בריאות.. סמכתי על זה. וכך בטח שלא מתים, סבי הבטיח שתהיה נצחית האישה שלו, ולא תעזבנו, לא כך..

 

Andrey Ivanov

ציור Andrey Ivanov

החזקתי מעמד, עד לאבידה הקטנטונת השלישית במספר אחרי סבי – כלבתי הפינצ'רית בגילה ה- 15 החליטה שדי לה ונפטרה מהתקף דומה. אמי שוב לא התקרבה לגופה, והפעם אני כבר ידעתי שאין מלבדי מי שיעטוף גופות ויאסוף את חייהם ברעד האחרון. היצור הנאמן בגודל זרועי עוד התכווץ שעות ארוכות על ברכיי, ונתתי לו לשמור עלי עד הסוף. מובן שלא ידעתי דבר על קדיש וקבורה, אבל הוטל עלי, וקרטון מנעליים הפך לארון קבורה ביתי, סגרתי בו גם את מותיריי הקודמים שנראה כנמקו ודילגו עלי, בלי שיכולתי לשים לזה קץ.

 26 ביולי 20014

 

אביבה זאבי

מכתב לסבא

בהונותיך נותרו בארץ אחרת,
וגם זעקותיך במלחמות הפרטיזנים.
אני זוכרת איך שהבטתי בסקרנות
בכפות רגליך החסרות,
ואתה היטבת ללכת
כפי שהיטבת לשרוד,
לנגן באקורדיון, לצבוע, לתקן ולצחוק,
אבל לא היטבת לאהוב גם כשאהבת מאוד
והלכת
הותרת זיכרון מריר לסבתא,
וכשסבתא הלכה הותרתה זיכרון מריר לאמא,
וכשאמא שכחה בצל המחלה
נותרתי אני והזיכרונות 
הקרועים, המפוררים, החמוצים,

Aviva Zeevi ביער עופר

צילום  ביער עופר, Aviva Zeevi 

וחיברתי ביניהן בקורים עדינים
של מבטים, שתיקות ואימרות תלושות,
שהדהדו במשך שנים בחדרי הלב.
אביב הגיע
ועץ המשמש שנטעת מלבלב,
אין פעם, שאני עוברת ברחוב
ואינני עוצרת להביט בעץ שלך וללטף.

Vitaly Makarov

ציור Vitaly Makarov

 

היית צריך לשים משמשים במקום בהונות,
היית צריך לאהוב את סבתא בלי סוף,
היית צריך לשמור על בנך קרוב קרוב.
היית
ואינך עוד.

 

2.4.16

Vladimir Zaychenko Tom Schaller

ציור שלוש כניסות לאדם אחד.. , Tom Schaller מתוך האוספים של Vladimir Zaychenko

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.