לְהוֹצִיא מִמֶּנִּי הַכֹּל סֵירָבְת כמַלְאַך..

 

 

אהרן בס

 

הִתְחַנַּנְתִּי אָז
שֶׁתִּשְׁאָלִי אוֹתִי 
כָּל מַה שֶׁתִּרְצִי

הָיִיתִי תַּחַת הָשְׁפָּעַת
אֲלְכּוֹהוֹל
וְיְכוֹלְת לְהוֹצִיא מִמֶּנִּי
הַכֹּל
אֲבָל סֵירָבְת

וְזֶה שָׁבַר אֶת לִיבִּי
שֶׁלֹּא רָצִית לְהֵחָשֶׂף
אֵלַי בָּרָמָה הַעֲמוּקָה
בְּיוֹתֵר 
שֶׁוִויתָרְת בְּשֵׁם קוֹד
מוּסָרִי נִשְׁכַּח

רָצִיתִי שֶׁתֵּדְעִי אוֹתִי
כְּמוֹ שֶׁאַף אַחַת לְפָנַיִיך
וְאַף אַחַת אָחָרַיִיך
לֹא תֵּדַע

רָצִיתִי
אֲבָל אַתְּ הֶעֱדָפְת
לִהְיוֹת מַלְאַך
מוֹתִּירָה אוֹתִי לְבַדִּי
בַּגֶּיהֵנוֹם

16.08.16

 ציור פרסאוס,  Patrick Larrivee 

 Patrick Larrivee פרסאוס

נטלי גוטמן

זה קרה בימי העיתונות המתייבשת כששפת החדשות מטיחה חגיגות סרק לשוניות החוזרות בנו כמו בסיכור פסיכוטי. על כר הראליטי נבוב ועתור נימת עברית שגורה, נחת ראשו של פרופ' לפילוסופיה שמואל שקולניקוב (ב-13 לאוגיסט 2014), היה חייב לנוח. נטל מעצמו אחריות והלך לעולמו. הכרית התכווצה אך בתקשורת לא הוזכר שמו… כל מי שחדל להיות תלמידו, נתלש.. החוג נעשה כפייתי בידיעות… פרופסורים עלולים לעשות זאת כמו שאבי בתחילת שנות האלפיים, וכמו סבתו ששמרה על סבו בכפר יהודי הנס לנפשו מקרים ב- 1941.. וגופה איתן קורס באמצע הדרך מהמחשבה המאכזבת על האנושות . היא נגמרה פתאום לעיני נכדה היחיד שיהיה אבי, הוא יספר לי אבל רק לפני שכבר יגיע  למשבר אמון עם סביבתו הכי קרובה ונדע רק שנינו כי אין שומרים וזמנו תם, אך מתרגש היה מאחרים, מאיך שהם כולם המשיכו אחרי הכול בילדותו..עד.

כך גם האיש ההוא שבזכותו עוד הסתובבה בארץ נפש פילוסופית, עדיין, היה לה ערך חינוכי עליון. הוא יסדה והנהיג עשרות שנים ועדה ארצית להגותה, והיה גם "מורה מוערך באקדמיה ונערץ על הסטודנטים.. שהצליח להכניס חיות ותיאטרון משובח לכל הרצאה, סטודנטים רבים היו ממשיכים לפקוד את אולם ההרצאות, הרבה לאחר שסיימו את הקורסים, כדי ליהנות מאותם רגעים עלומים וייחודיים לאדם גדול שראה בעבודתו שליחות…"(מהספדו של גבי גבע).
הייתי חברה בוועדה היחידה במינה שלו, וכמו אז גם היום חוויתי איך ידיו כמו ידיי קשורות..

שירי ברוק

לצירופים כמו 'שנאת חינם', היה פעם מחיר. אבל זה היה מזמן, מי בכלל זוכר כמה זה עלה. זה קרה עידן ועידנים לפני עידן ציטוט היתר, נטול ההתכוונות והכוונה הטהורה. אלפי שנים לפני ימי שחיקת התוכן המקורי .. ואולי ביום חורבן כדאי לזכור, שגם לשפה יש חורבן משלה. באופן אירוני, המילים, אבני היסוד של השפה, נשארות כגל-עד נצחי, הרבה אחרי חורבן המשמעות.

(קטע)

14.08.16

Celeste Gómez הגנה נפשית

ציור הגנה נפשית.., Celeste Gómez 

הרבה אחרי, ברגעיו האחרונים נגזל ממני להחזיק בכבודו, כמו שלא החזקתי ביד אבי לפני מותו, גם עכשיו, לא נפרדתי ממנו, הרי גם לי זה נודע במקרה…הוא הלך, והעולם אדיש ליד מושטת לנפשי האחרונה שנלקחה, ועמה מסורת הגותית ששמר להחייאת ישראל, כתעלומת הכוח היהודי על פי שקולניקוב:
רק אם " אני מודה בהבדל שביני לבינו, בזכותו להיות הוא",
דווקא, חוסר-השוויון המודע הזה במסורות תרבותיות שונות, 
ששנינו נהנים להימצא כל אחד בשלו, 
ההבדל הנרכש בהתחנכות תרבותית שונה
הוא שמאפשר תביעתי לאמת שאני מאמין בה! 
ובזכות בחירתי בהנאה ערכית סובייקטיבית, יש לי יכולת להעריך… עובדות.

כי " עובדה אחת איננה, כשלעצמה, עדיפה על עובדה אחרת. מבחינת עובדתיותן, כל העובדות שוות…אבל הן ניתנות להערכות שונות" בידי אנשים בעלי שפה וערכים שונים, ורק חופש השימור רצוני אישי בתוך מסורת מסויימת, מעלה את העובדות לדרגת קיום – דרגת החופש מעובדתיות העדר, כחשיבה שיש לה ערך.. של אמת.

(בעקבות שקולניקוב,"אמת ואמונה-חינוך פלורליסטי לערכים " , צמתים, תשס"א)

 

אירית קדם

 

חשבתי שאשאר אדישה לַטקסים
שהמָהוּת/ המָה…שְמָעות
היא זו אשר קובעת
עכשיו
למעשים – 
לא למילים
יש פתע חשיבות 
מכרעת

16.08.16

ילדה עירקית בקינה על מות אמה

צילום ילדה עירקית בקינה על מות אמה…

 

נטלי גוטמן

שנה אחרי המוות

 

חרוכה אני מבושמת
כאדמה נושמת.

כצבע שדות חרושים מקוננת
הדלת לנכנסים:
השתקת אותה כדי לבוא אלי,
גם מכונית ששקעה בביצות כביש
אוקראינה, הרמת ולא היית חייב.

 

לא הביצות סחטו את גופך – היית נופל
למשכב אז, לחודשים מוזרים…

זה זמן רב מלך

דוד לא מעכשיו.

 

בכל שנת חצרנו אדמת חורף קבורה
היטב, ביתרנוה מאבנים, אני ואתה. 
הוי אל דאגה, לא לכבודך – לכבודה תחוחה
סוגדת שוב לאותן משפחות לא זרועות
שסוגרות גלגולי נכדים בודדים.

 

בספירה מהיום: סב, אב, בעל, בנאי, מהנדס,
נמלט, בן ונכד יחיד,
לפני המלחמה תלמיד.
קול זמרה, יד מחול, אפוף הנס של שתיקה ומחילה, 
משושלות האיכרים הענקיים והמורים מקוטעי חיים אסורים
שהחביאו אותך להמשיך
ולהביאנו עד כאן

צילום  גור חתולים בודד בכיכר הקדש, ווילנוס 2016, Simonas Sileika

Simonas Sileika , גור חתולים, צילום בכיכר הקדש, ווילנוס 2016

מה היו הדברים שאמרת בלי קול?

אזהרת ההיות בעטיפה מרופדת

מבד לא נשחק, לכל יום וסעד

לסבול בלעדיך..

 

עיגולים שחורים עצומים סביב עינייך,

בוגדת.. אבין – זר צלמך לחיים,

קרוב אלי.

אקיץ מהחלום, שתראה דרכי – נכדיך,

ותשמע דרכי אותנו מדברים עליך,

כל אחד חצי ים, חצי יער של חייך.

 

כבר מצוירים על הקיר כולנו – חיות, תפילות וילדים,
אליך משווים קירות אחרים
שטרם בנינו,
אך בקרוב מתכוונים.

 

05/03

אשר גיבל, ילדים בעיר העתיקה, 1974

צילום ילדים בעיר העתיקה, 1974, אשר גיבל

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.