חוק ואיפוריה מלחמתית

הליך מרסן אכזריות או מאזן אהבות, כביכול,  נבדק כדגם התנהגות היסטורי-עממי: "מי ששתל את הקרום בדמעה רשאי לקצור ברינה" בניסוחו של דוד ז'ליכובסקי, – זהו חוק שאמיתותו בספק, לפי גישות אופטימיסטית, אידאליסטית וגם אנליטית, ראשית, משום שכחוק רציונלי המסתמך על הטבע האנושי הוא אינו נשמר בטבע החברה, כי אינו משנה דבר בנוגע לסידור הטוב בשטח הרע…כי מה כבר משנה לחברה איך להשתמש בחוק הסדר- לחפור מנהרות תופת או לפתח נמל משותף יפו-אשקלון-עזה?
בסוף הרי, המשקיע במעשה הוא החוגג? ומה יעשו כל הרבבות של המרחפים כרוחות אלטרנטיביים המקצוענים בתחומים שלא סמוכים להון, ולא תלויים ברצון להרס תשתיות של המתחרים, אלא מלומדים בבניית חשמליות אוויר, למשל, שיחברו בין ערים, ולכן ישלימו פזל מהזדמנויות ומקומות עבודה ויסתפקו בחופש הלמידה ?
משהו לא מסתדר בחוקים, חורק… ומשום שחוק שקיים בזכות הדם שנאגר, כוחו אינו בו, ולא עובד כחבר טוב. ומאידך, לא ניתן למחותו מספר החוקים המיותר לרוח נפש היחיד, יוצא שהמצב המתואר בחוק אפשרי ותקף בזכות יצר האיפוריה שאוחז בהמונים, שהיא מהנה פוריה ומלטפת וכלל לא מדומה, – ברציונל שלה גם חטיפת ילדים וחיילים ומכירתם לעבדות, גם ריבוי ספרי קודש או ספרי המבקרים בחול המחוקק והמקודש. תוצאתה אוטופיה יצרית לא מודעת, כי לא נועדה לתיקוני מידות האנושיות, אין זו תפקידה- לפי ההגדרה, אז איך חוק שאין לו מבנה נפשי המתעדכן תחושתית, מתיימר לשלוט בחברה… ואמור לתקן את מחוקק חוקיה עצמו שרק אחרי מותו, אולי, יוכרז ויובן וישיג את מעמדו הקדוש או המקודש? שמא, אדם פועל לפי לוגיקת הביצה שקודמת לתרנגולת? לא, לפי אריסטו…אם כי מי לומד בים התיכון את לוגיקת אמא התרנגולת שההיגיון שלה כים המגלגל פעולה מתמד. לאוקיאנוס הגיונה אין ייתרון נראה לעין, בפני מחפשי הגבולות החלקים…

גדעון שני, גבהות שחורות , חלב ודם..

ציור "גבהות חלב ודם" – גדעון שני

או שמא, מלחמה היא חידה אפורה, ולא רק לילדים ולמדענים, גם לפילוסופים ולמשוררים – אנרגיה שמשתחררת מאטום שגילחו את גרעינו למשאי, האיצו, מיגרו, השיגו, ושוב  במהירויות – על קלטוהו לתוך צנטריפוגות שווייץ, רק שם פצלוהו וחשפו חלקיק אלוה…הלוחם…

מיד עלתה השאלה: מדוע הפגוע הוא הוסיף אור וחום וסוף חדש לעברו שצמח כבר ושרד פעם אחת תוך הרס העצמיות והאנושיות שבו, למה שילם מחירים חדשים ליסודות האקטיביים בלתי-רצוניים רדיו-ספורטיביים באוזני החולים הסופניים והמתים בקרבת אל החלקיקים, שכנלחמים כפייתיים, כמו חיות-בית ובר מפוחלצים תורמים כל עת מאיבריהם ובלא מאמץ אבולוציוני, לשרפת גופות האינטליגנציה שהובנו כמיותרות?

 

פרידריך ניטשה שלח לעתיד מכתב נבואי שלא נקרא עד היום בקלנדיה, אביה וקנין כתבה:

"שם בקלנדייה..הפגנה..

פרו חמאס..שורפים צמיגים שמעלים עשן כבד ושחור..

ואני שואלת אותם..

תגידו..לא כואב לכם על העולם שאללה..ברא?

לא חראם..?..

כל החיידקים..החשובים

שיש בחמצן באויר

הופכים להיות לנשק

קטלני..

לא חראם?? " 

(אביה וקנין)

ניטשה : "האיש המטורף,- הלא שמעתם?..איש מטורף אשר בבוקרו של יום בהיר הדליק פנס, רץ בשוקה של עיר וזעק בלי הרף: "אני מחפש את אלוהים!..מי נתן לנו את הספוג למחות בו את האופק עד תום?…האם אין הכרח להדליק פנסים בבוקרו של יום… טרם יעלה באפנו ריח ההתפוררות האלוהית?- גם אלים מתפוררים?…"

( מתוך "מות אלוהים")

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.