סמטאות ההרגל

צילום אני במצלמה עם השאלות הפתוחות.., אשר ג'בל

אשר גיבל, 59

שמעון אזולאי
פילוסופיה של הטעות

כבר שנים שאני מחכה לשמוע מילה אחת – "טעיתי". אני מביט במרחב הציבורי והווירטואלי, ומקבל רושם שמעולם אף אחד לא טעה. אני כנראה הכישלון היחידי שטועה כל כך הרבה. המרחב הפוליטי הוא המושלם מכולם. אני מביט בנבחרת הליכוד החדשה-ישנה עד מאוד ותוהה איזו מין תודעה מוזרה יש לאנשים האלה. נדמה שהם כאן מאז קום המדינה, אך אין להם שום קשר למה שקרה ועדיין קורה: העניים הם תוצאה של תנועת כדור הארץ, והמלחמות הבלתי פוסקות הן תוצר של תנועות הכוכבים. אבל גם אם טעו בלי סוף (ואכן טעו..), הם לא יודו בזה. גם הם עבדים לפילוסופיה של ייאוש .. זו הפילוסופיה שנותנת לאדם חירות, אבל סוגרת את כל האפשרויות…שלא מרשה לך לטעות. זו הפילוסופיה שמנחה את ביטוח הלאומי ליצור עולם מוזר של פרדוקסים בכדי לייאש את הנזקק.

עופרי ג. זיקנה

ציור הזיקנה, עופרי ג.

זו פילוסופיה שאומרת לקשיש שהוא עול, וכדאי לו להתחיל לחשוב כיצד הוא נעלם מפה ומאפשר לנו להמשיך את המירוץ לשומקום… זו פילוסופיה שיש בה אידיאל סגור ובלתי ניתן להפרכה: של האדם, של האישה, של ההומוסקסואל, של הערבי ושל היהודי, של המזרחי ושל האשכנזי, שכל חריגה ממנו היא חטא.

אתגר מויאל
בֶּן אָדָם צָרִיךְ אֶת הַמּוּסַכְנִיק שֶׁלּוֹ עֲרָבִי
אֶת עוֹרֵךְ הַדִּין שֶׁלּוֹ יְהוּדִי
אֶת רוֹאֵה הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁלּוֹ עִירָאקִי
אֶת הַפִּילֶגֶשׁ שֶׁלּוֹ יָפָּנִית
אֶת אִמָּא שֶׁלּוֹ מָרוֹקָאִית
אֶת הַמְּאַבְטֵחַ שֶׁלּוֹ אֶתְיוֹפִּי
אֶת הַקֻּפָּאִית שֶׁלּוֹ רוּסִיָּה
אֶת הַסַּפָּר שֶׁלּוֹ גֵּי
אֶת הַטַּבָּחִית שֶׁלּוֹ כּוּרְדִּיָּה
אֶת הַשִּׁפּוּצְנִיק שֶׁלּוֹ סִינִי
אֶת הַמִּתְאַגְרֵף שֶׁלּוֹ כּוּשִׁי
אֶת הַבַּנַּאי שֶׁלּוֹ רוֹמָנִי
אֶת הַדֵּעוֹת שֶׁלּוֹ קְדוּמוֹת וְאֶת הַשֵּׁד שֶׁלּוֹ עֲדָתִי.
זו פילוסופיה שבסופה ניצבת התאבדות. המתאבד הוא זה שהתייאש מעצמו, והתייאש מהעולם, התייאש מהחברה, התייאש מהקרובים והרחוקים, אפילו מאלוהים. אנחנו צועקים עליו : הסבל שלך מטרד! ובכל שנה מתאבדים כאן שוב מאות אנשים.. ויותר מאשר הם מטילים ספק בערך חייהם, הם מטילים ספק גדול בחברה ממנו נמלטו. במותם אומרים לנו:  אתם חברה שיש בה פילוסופיה של ייאוש.

יחיאל וויס, 5

ציור מאת יחיאל וויס

מול הפילוסופיה הזו יש להציב פילוסופיה של טעות- של חמלה ושל תקווה. אפילו של תקווה קיצונית ובלתי רציונלית. ברגעי החושך, הפילוסופיה הזו עתידה להציל את מי שמבקש את נפשו למות. אפילו דבר פעוט כהליכה לקלפי הוא ביטוי לפילוסופיה של תקווה. הקול שלי לא באמת שווה משהו, אבל במעשה עצמו אני מכריז שאני מעדיף פילוסופיה של תקווה על פני פילוסופיה של ייאוש. זו פילוסופיה שמכירה במגבלות החיים .. וזו פילוסופיה שיש בה מחיר, חשש, וסיכון. היא שמאפשרת את הטעות ואת הכישלון – בכיתה, בעבודה, ביחסים, בכביש, במרחב הוירטואלי ואפילו בפוליטיקה, במגבלות העוצמה ובחולשה שיש בסופה. המרחק בין און לכישלון הוא קצר משנדמה. 

תן לי פוליטיקאי שטועה ואני אאמין לו…

2.01.15
מירב סופיר סואלו, פילוט רישום עט

ציור מירב סופיר סואלו

דוד ז'ליכובסקי

לחם השביתה הלוחמת
במסעדת הפועלים השתמש הפועל הזקן במקל ההליכה שלו כדי לנסר את האוויר בשריקות הרמוניות המלוות את הנאום שלעס בזכות השביתה."קודם נמצא אמצעים פחות חמורים,השביתה הרסנית ומיותרת ברוב המקרים", – אמר פועל אחר שאפילו בישיבה נשען על מקל ההליכה שלו. עם כניסת המעביד חטף הנואם את המקל שעליו נשען היושב, הושיט את שלו למעביד, שהשבית בזריזות מדהימה את המקל הראשון שבא אליו. הקרב שהעלה רוחות נידחות של סמוראים הזדרז לאכול את הגבול שבין שביתה לשבת, ואת ההגדרות הממזגות מטה למקל או סתם ענף.

עבירת הכתר

יכול היה לעבור דרך קירות, המלך: כיוון שהרהיטים הפריעו למעבר חוקק חוק: " בכל תחום השיפוט שלי יהיו הבתים חסרי רהיטים." מה הם הרהיטים המתים האלה לעומת האפשרות החיה של הנתינים לראות את המלך מתגבר על כל המכשולים: נמצא במרכז העניינים של כל מבנה אפשרי. המלך מרהט את חיי המשפחה של האזרחים הבנויים לו כממלכה: מעבירים מדי רגע את תוכן ביתם , דרך קירות חדרי הלב המלכותי.

אבי גונן, הזווית היקרה

פסל הזווית היקרה, אבי גונן

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.