דין השופט האליל

ההחלטות האוטונומיות של צעירי אירופה המהגרת מסתכמות בגיוסם הרצוני לטבח בהמוני תודעות אוטונומיות אחרות- במושרשות ממוסגרות מעוגנות על ידי מסורתן העתיקה…שמעון אזולאי, כמו גם עמנואל קאנט, ודור הנאורות, רואים בהשגת האוטונומיה קפיצה לרמה גבוהה יותר באבולוצית השכל – לקראת האנושיות… האם ייתכן לשפוט אדם שבראשיתו אכן הצליח וערך תיקון מושכל לנפשו והחליט לעשות מעשה, ובכך התגבר על גופו החרד מבקש הרחמים..?
ולאחר מעשה, ההימצא שופט לדיני נפשות שימנע מהצעיר התועה בספירות התחנכותו  להמשיך בחייו ובהקרבתו …?

"יצחק בנאי שופט מחוזי (בדימוס) בבאר שבע הוא אליל …כי כשנשאל מפי עורכי הדין אם יעדיף שיערכו סיכומים בעל פה … או בכתב,- אמר את האמת: אני מעדיף לא להקשיב לסיכומים בעל פה מאשר לא לקרוא סיכומים כתובים." (דניאל חקלאי)

 

שמעון אזולאי
פילוסופיה של הצדק…:

…כל מי שגדל בשכונה מכיר את זה. יש לך תהליך חניכה סמוי שמביא אותך לשערי הגבריות. כשאתה קטן, אתה מה שמכונה "שפוט" של הגדולים – "לך לקנות לי סיגריות", "לך להביא את הכדור". מתישהו, אתה מתחיל ל"השפיט" בעצמך. הכול תמיד עטוף באלימות קלה ובאווירת סתלבט על כל חולשה. זה חלק מהמשחק. זה תהליך שאין בו יעוץ ואין בו שיתוף. פנייה לכל סמכות – משטרה, הורים, מורים או עובדת סוציאלית, היא מחוץ לתחום. המוצא לכל מצוקה הוא בעצמך בלבד – לטוב ולרע. ברגע מסוים אתה עושה את הקפיצה הנדרשת לאוטונומיות. אבל יש את אלו שהקפיצה הזו לא מתרחשת אצלם. אין בהם את היכולת לחלץ את עצמם. כך התעצבה תודעתו נטולת האפשרויות של יונתן היילו.
ובאותה שכונה מתגורר גם ירון איילין, עבריין פתולוגי שכבר אנס ילדה בת שתיים-עשרה, ושאין בו את ההוד והדר שעוד אפשר לייחס לחלק מאלו שחצו את קו החוק. ירון מתעלל באופן שיטתי ביונתן. הוא אונס אותו מספר פעמים, משפיל אותו ללא הפסק, לוקח ממנו כסף ומכריח אותו להשיג לו כסף. והנה, יום אחד יושב יונתן ושותה קצת, ירון מגיע ומצווה עליו לארגן לו כסף, אלף שקלים. סכום עצום שרק מי שחי בתרבות של עוני מבין מהו עוצמת היאוש שהמחשבה עליו יוצרת. הם הולכים הצידה, וירון מתחיל להשמיע הערות מיניות שמרמזות על אונס צפוי נוסף.
והנה, רגע של הזדמנות וחולשה, ירון משתין ומפנה אליו את הגב. ואחרי שנים של אימה, של חוסר מפלט, של "שפוט" פתולוגי מבועת, אולי בהשפעת האלכוהול, יונתן עושה את הקפיצה הנדרשת לאוטונומיות – הוא מסתער על ירון ומתחיל לחנוק אותו. תוך כדי מעשה הוא מבין את משמעות הקפיצה, הוא מבין שמעכשיו זה הוא או ירון – לא משטרה, לא הורים, לא מורים ולא עובדת סוציאלית. הטרגדיה בלתי נמנעת – אמוק של שנים מסתיים במותו של ירון.

המקרה מגיע לבית המשפט. ובסופו של דבר פוסקים השופטים – רצח. יונתן היילו רוצח. לא הריגה, לא הגנה עצמית, לא קינטור. עשרים שנה. כל התודעה של יונתן נמחקת ומתנקזת לניתוח פורמלי של כוונה וביצוע. שנים של התעללות ואימה שמייצרות תודעה נטולת אפשרויות, נמחקות ברשת המושגית של בית המשפט. כל מה שהוא רואה זה "אדם הרג אדם" בהווה מקוטע ובלתי ממשי. הוא לא מצליח לראות את יונתן הורג את ירון. הוא לא מצליח לראות את ערימת הדימויים שנוצרה בתודעה של יונתן במשך שנים, שלטה בו ושיתקה אותו. אותה ערימה של דימויים שמשתקת קורבנות של אונס ללא צורך בהפעלה של כוח פיסי. בית המשפט לא מבין את התודעה האנושית שנפרשת מן העבר אל העתיד ובטח לא מבין את השכונה…
…להיות ישר זה לא רק לפעול על פי החוקים, את זה עושה גם אבן שמצייתת לחוקי הגרביטציה. להיות ישר זה גם להיות בעל היכולת להביט מעבר לרשת החוקים הפורמלית והמוגבלת, ולראות את הזעקה לסדר מוסרי.

 

איקי בוברמן, לולאן על כבל

ציור הלולאן מאת איקי בוברמן

רפאל עידן סויסה:

"…שחורבן הנפש בתיקון הגוף ותיקון הנפש בחורבן הגוף״ – כתב הרמב״ם.
דעתי היא, שירון תיקן את גופו ונפשו שלו בכך שהחריב את אלו של יונתן, ויונתן זכה לתקן את שלו בכך שהחריב את אלו של ירון, זה צדק הוגן לפי האסכולה הישנה ואת זה אף אדם או בית משפט מודרני שמוכח מעל כל ספק שההבנה שלהם בנפש האדם מועטה מאוד, לא יכול להעניק ליונתן למעט יונתן.
בעסקי הנפש, צדק ומוסר לא מגיעים יחד."

 

איקי בוברמן:

דלת אחר דלת התדפקת
לבסוף בנית לך בית ומפתן
ודלת בו אין

 

איקי בוברמן, פיסות

 

ציור מאת איקי בוברמן

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.