דת ללא אלוהים

אילצתי את עצמי לצאת בפנייה ישירה, דווקא, לקראת "סובלי הכיעור המדומה" המתהלכים שנים באפלה עדתית… לכבוד הסיומת מהפרסום של יעל ביבס מחודש יוני: "…גם אם אתה הולך באפלה בשביל משוררים ורבים אחרים אתה מגדלור" (לארז ביטון/ שלומי חתוכה):

אני מודה- רוסיה אני, עלי לא מדביקים שייכות לעדה/ות, אם מישהו לא הבין, פשוט כי אני – רוסיה. לא אותה יהודיה שנוח לה להיקרא – כשל אשכנזים, או כשל ערבים, או כשל מנהל מסעדה ביפו שהייתי לו בשנתי הראשונה עובדת מטבח עם עתיד מזהיר של מלצרית יוקרה לראוות מבנהו המפואר בין הים והמוזיאון. הייתי מפתה במיוחד עבורו בשל אופיי כשל נשים העדינות מהתרבות הרוסית, והוא חלם לתת לדבר הזה דחיפה ההולמת את לקוחותיו מהקומה השנייה הצופה לנמל… אבל הייתי נטלי שלא נופלת לאפלה כי יודעת להיראות צרפתייה, למשל, כלומר, רק כשל עצמה – הפוכה מרוח מתקפה כלשהי, וגם אם המתקפה תוצרת ישראל שאת אדמתה חוויתי כנתונה תחת מחץ של עליות- והאחרונה הזו משלי לכותרת המדינה.

קיבלתי את עלייתי כמו שלימדו אותי אבותיי לקבל, במלואה. היה זה קן ארסי המתרכב לאט, שרק במקרה הטוב דמה לשכונה המגואלת בעדתיות.
טרם התחלתי ללמוד באוניברסיטה, חוויתי מסעדות וחלפתי על פניהן רבות כאצבעות ידיי, ולא, אני לא דיברתי רוסית להנאתי, ולא שנאתי ערסים, הסתפקתי בלהחזיק קרוב אלי שירי ילדים ומילון עשיר לתרגם משפתי החדשה לעצמי, לכן ידעתי להיות ישראלית מאוהבת בארצי, בשפתי, במזרחיות המעורבת שגעשה בפניי.
בימים הכי עצובים נשמתי כרוסיה-ערביה את אוויר מולדובה מהתקופה שאבי התינוק אכל ממליגה מתירס, ומאז היינו הוא וילדיו השוררים בדת החסד האין-סופי שאבא העניק לכל הברואים- דת ללא אלוהים אחד, שהגיעה עמו עד הלום ישראלי, משדות המסורת המזרחית שמלכתחילה נהסתתרה שם כדוברת אידיש .
ואני יצאתי רוסיה, ולא משום שאמי הנבערת הגיעה מסנטפטרבורג, אלא כי התרבות המערבית בסגנונה היהודי-רוסי נגעה בי מבראשיתי. התמכרתי להיות מחודשת תמיד, וגם אוקראינית, הקרובה לקייב בשנות ילדותי. אהבתיה עד מאוד, ושירי משורריה בשפתיה ילוו אותי עד חלקת קברי צמוד לאבי בנגב.

כך שהזמר העברי והמזרחי המתגלגל כבש אותי ואת ילדיי מיד, תוך כדי זעזוע מהתעללות בבנינו ובנותינו משום מוצאם/ן …והיו רבים שנשברו אז, אבל לא נוצר באנשים כמונו חשק להיבדלות, אז, אנא אל תמציאו שמות גנאי עדתיים, כבר ספגנו הכול עבור כל העליות יחד, תדביקו לעצמכם את השמות על מקומות הידועים המזדקנים יחד עם מוגבלותכם, כי הילדים והנוער שגדל לכם ולנו כבר לא יודע על מה המהומה העדתית הזו!…
ואל תקראו לנטלי יהירה, מערבית, שולטת בכם, כאילו היא נציגת השדים שלכם הצבועים בלבן האשכנזי, כביכול, לזו שאתם מסתכלים מתוך כבודכם הניזוק בעליות השונות עוד לפניי. שמי האותנטי- מורה רוסיה שוברת חומות הפחד והפיגור המערכתי הבין עדתי. בינתיים נטלי יחידה בארץ שהתייצבה כמו בצו שמונה אישי ללמד בבית-ספר ערבי פילוסופיה, ספרות ואמנות לילידי הארץ שלא מבינים עברית, וקיבלה מתלמידיה ללא הבדלי שכונה, עדה, מין או דת , רק אהבה,  האהבה, למרות שלא זו שכרה האמתי.

2014

 

שירי ברוק, שגיא, אופטימיות זה לגדל פרחים במקום פתוח ולא לשים שלט...ולא גידור. הצילום באיילת השחר, בצד היפה מיה

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.