ברפובליקת הגג השטוח

 

נטלי גוטמן

 

ברעש החיים צפוף ביום ובלילה, ותודעתית ממכרת ההגירה מהתודעה ששותה ממצבי חירום של אוזלת יד היסטורית. תרבותית, בריאותית, כלכלית הזמנים מתאכלסים במרחבים אישיים ובחדרי שירות ציבוריים מצטיינים במינון בריא של מנת הגודש לכל פרט. וכך כביכול, נמנע זיהום הראות – מתוך סגנון הדיבור אליך.. הדיבור מטנף הדיו של מרשם המטפל בך, ובפרנסתך באותה שעה של נזק תודעתי..אבל הכול סומך שהשכם בחיים בבקרים המנקים בלי המנקות יסתדרו, כדי לא להתלכלך מזעקות אישה טובה למישהו אחר..אם כי לא בכך מושגת התכלית,  יודעים ונחשפים כולם למספרים הביו-רלוונטיים של כמות העמידות במקום, בשוק הנתון הזה למען האזרחים הנתונים.. והם מועטי יכולת השיתוף לכך נבראו – נזקקים לכדורי ריסון בשטח הצר הלא מחויך לפי מנהג קבע.. והוא – קריית אלוהים. רק שם ומשום חוסר במחשבה קונסטרוקטיבית יכל הרעש האנושי להתפרסם כחסד, ולהיות מופק הראש, מכור ומושקע בתרבות התלונה לאל חסר רחם..
זו הברירה הנוכחת בגזרות  – אין בהן מקום לפשרה יהודית או נשית. והנה הגזירה תקועה בגיזרה, ואפילו באמונתה שלא להתרחב מעבר לטבעה. רק שזה לא אנושי להיראות כמו גג שטוח בנוף של יפו…
17.07.14

ציור החתול בלילה, יוסי וקסמן

יוסי וקסמן, החתול ובריכה בלילה

שמעון אזולאי
פילוסופיה של ה"אני"

גדלתי בלי אבא. הוא מת כשהייתי קטן מאוד. נחסכה ממני שאלה שלעולם לא אבין את עוצמת הדילמה שעשויה להיות בה: "את מי אתה אוהב יותר – אבא או אמא?". אני נמנע לחלוטין מלשאול את השאלה הזו את הילדים שלי, אפילו לא בצחוק. זה משחק מחשבה מסוכן. בקפריזה של רגע הוא יכול לומר אבא או אמא, מאותו רגע מתכווץ העולם לתוך ההכרעה המדומיינת הזו, גם אם הייתה נכונה לשעתה. לא משנה כמה תחושות, ערכים, רגשות, וקפריזות יחלפו בנהר התודעה והזמן – ההכרעה העתיקה מהדהדת. כמו שאהובתך תשאל אותך את מי תעדיף ברגע האמת: "יום ההולדת שלי או משחק של הקבוצה שלך?". קפריזת הרגע עשויה לרחף כצל לשנים רבות.
השבוע שאלה אותי המדינה את מי אני אוהב יותר – אמא או אבא? יהודית או דמוקרטית? האמת, אני לא רוצה לענות לך, תני לי לשמור על מורכבות הזהות שלי ועל הדיאלוג האינסופי שיש ביני ובין מורכבות העולם. אבל היא החליטה בשבילי וכיווצה עבורי את העולם לדבר אחד. השבוע הסתובבתי בעולם עם משקפיים מכוערים שחילקו את העולם לערבים וליהודים ולא אפשרו לי לראות שום דבר אחר. קולגות, תלמידים וחברים, שהיו וויסאם, מנאל, ואחמד, הפכו להיות ערבי, ערביה ועוד ערבי. חלוקה גסה של אנשים גסים.
מחוקקי הכלום, שוכחים שהאדם הוא רפובליקה של רצונות, תשוקות, חלומות, ערכים ותיאוריות…
מעליהן מרחף עיקרון אחד: כולנו ניתנות להפרכה, לספק, לגיחוך. הן תמיד חוששות מהעריצות, מהשתלטות פתאומית של קפריזה אחת, חלום אחד, ערך אחד, שהופך את האדם לחד מימדי, שטוח, אטום לעצמו ואטום לעולם שסביבו.
בראשית השבוע נברא היהודי הטוב והבלתי ניתן להפרכה. וביום השני, נברא הערבי כרוצח בלתי ניתן להפרכה, בדמות שירו השטני של עמיר בניון, שיר שאין בו אפילו קורטוב של אמת עממית חיננית. הנה, מבקשים ממני להביט אל חברי וויסאם, איש החינוך הנפלא, ולראות בכל מעשי ידיו הסוואה לרוצח שעוד רגע יפרוץ ממנו.
ומה שפרץ ממני אתמול, מול פניו התוהים, היו דמעות על ההתעקשות של ההורים להתחיל תהליך גירושים ארוך ומכוער…

 

28.11.14

ציור היחסים.., רפי פרץ

%d7%a8%d7%a4%d7%99-%d7%a4%d7%a8%d7%a5-%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%99%d7%9d-3

 

מינה פרי הראל

 

הוא מן הקוטב.
רוחות הצפון
הותירו שלגים לאורך חיוכו
היא,
אח מבוערת באש התמיד
נושפת רוח בקר קלילה.
אחת לשנה הוא בא
מביא לה מינחה,
אהבתו מפשיר לצידה,
צידתו חולק הוא עמה.
פורשת
היא
עבורם
מרכולת נסיונה
על שטיח מהוה מלא בשמחה
מן הקוטב הוא בא.
איתה
הוא רוחות קו משווה
לצידו
היא
הוא
הוויה שלמה

 

30.06.14

%d7%a8%d7%a4%d7%99-%d7%a4%d7%a8%d7%a5-%d7%92%d7%9d-%d7%a4%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a8%d7%9b%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%90%d7%a9

ציור גם פרחים מרכינים ראש.., רפי פרץ

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.