אריזות הקושי של שומרי הילדים המותרים..

 

יעל מור

זה מותר? להכריז, – אני מאושר?
וזה לא כי למדתי לעוף, זה כי למדתי לקלף את אריזות הקושי עם המתנה הכי גדולה שקבלתי, הסקרנות, ולמצוא את הלב הפועם שלו לקראתי שנתאחד בעזוז תעלות ההתגלות. ולא, זה לא אלוהים…

(קטע)

אשר גיבל, בעיר העתיקה

צילום עיר עתיקה, אשר ג'בל

חנה טואג

בית לחם

אני מכירה ילדה אתיופית ששמה
בת לחם 
יש לה עיניים יוקדות ושער שיבולים 
אלף קארט זהב שחור
וכשהיא אומרת:
נעים מאוד אני בת לחם 

אשר גיבל, 74

צילום אשר ג'בל

מיד ניצבות כל אלומותיו 
הכחושות של יוסף
לשבור בה שבר
מאין בא לה שמה 
אני שואלת
האם מנבואה שנתנו
בה הורים עייפים
מזריעה וקציר ואסיף 
מאוחר

ואולי כוכב כוזב מעל
שדות שופעים
בלבל בה אותיות
ללוש ממנה לחם 
פאת שדה קטנה
שלא יחסיר

לך תבין מהגרים

 

אשר גיבל, סבתי ובתי לפני 34 שנים

צילום  סבתי ובתי לפני 34 שנים (היום כבר 36 שנים), הצלם האגדי אשר ג'בל

 

נטלי גוטמן

 

 "הדרך הטובה ביותר לתמוך בחיים משמעותיים של בן השלושים, היא לאפשר לילד לחיות את חיי בן השבע שלו באופן משמעותי…ילדים הם לא מבוגרים שטרם הבשילו, וחייהם הם לא מסדרון בדרך אל הבגרות. עכשיו הם חיים, וכאן ועכשיו הם זקוקים לאיכות חיים…גם אם נניח שבעתיד הוא יצטרך לשלם על אושר ילדותו בסבל בגרותו, אין סיבה להעדיף את הבגרות על פני הילדות. גם הילדות היא פרק זמן ארוך, שבמונחים פסיכולוגיים אולי הוא ארוך אף יותר…אבל מה יצא מגן השעשועים הגדול הזה? … להם שיגדלו להיות אנשים ששום תעמולה אידיאולוגית לא תצליח לעבוד עליהם, שיהיו עמידים לשואה חדשה משני קצותיה…, די שישמרו על קשר עם ילדותם …והאם יהיו מועילים לחברה? זה יהיה קשור למהותה של חברה. המחלה שפשטה בתרבות.. שמה: "בורות מודרנית" –היכולת הבלתי רגילה להיכנס לנהר החיים ולהישאר יבש. … ובמשחק המלומד הזה שולטת תעשיית ההוראה… בחסות ההשכלה נעשים דברים רדודים, שבצד חוסר הטעם שבהם, פוגעים בילדים… התפיסה שגונבת מילדים את אלוהיהם כשהם זקוקים לו ביותר.." (מתוך דני לסרי, חינוך בעד האדם, האקדמיה הדיאלוגית)

הרבה לפני שידעתי גבר, הייתה לי תינוקת עגולה שנגולה מפי, ללא מין, נפערת.. והיא שהתחפשה לאושר של למידתי המשמעותית. נהייתי לגורו הוראת החיים שצעד ישר ובא באירועים גדולים, ובדילוגים על שולחנות ניתוחים, נכנס לראשי לממש תוכן שנגע בי, שהתלכד מדעית בשיעורי אהבה, ובהוראת תינוקות האהבה, שממני יחזרו לעולם בוגרים, עם תוצאות, כנהוג אצך אמא פולניה, כמשל..

ארתיום קורנילובסקי, יערות החיים

ציור יערות החיים, ארתיום קורנילובסקי

 גם אימא ביודעין מורה. גם אמירותיה הכי עדינות מתנשאות מתנוססות – גולם על פני את, גוליית אישה שהתחתנה עם שדות דוד,  דבורה טרודה תלכי בשדות מאבדת עקבות בנייך, מוכה ללא חוק, ומחדשת ללא תנאים, בלי הצדקה נראית מכריעה  – רק להיות מלומדת טיפוסית שוטה מאהבה. את, שבאת לבירת השמורים בתור יהודים, היית מסוגלת בנשיאת שלושה וחצי בנים בתיק פוריותך,  ב-33 יצאת מהגיל הנקוב לאסונות, ממעגל שנאות של נערי העזובה יפואיים דמויי צאצא לבן ללא שמש עד,  או אדום, או צהוב מבריק בשחר אתיופיה הישראלית, והצברים שחורים כולם באהבה ובלעדיה מותרים.. ארגזי אדם המושלכים ללילות בשטח חלול, בקידמת הכלומניקיות היומית בלובן מפותים, באטרף של רחובות ללא איש שינקה לכלוך שפת ביתם…

איגור שיפילין, חלון המקדש הישן, חרסונס

ציור חלון המקדש הישן בחרסונס, קרים, איגור שיפילין

ביום אחד מאותו יומן של המאה סוגרת אלפיים שנות הצליבה המוסרית, כהגדרתה, בחסרי המשיח, אותם בני הטובים מתחלקים בין המחנות – אלה של פעם בחיים, ואלה של החכמים המחודשים. וילדים מותרים להם בכל המחנות, רק כמה עשרות שנים בארץ, בשחר ייעודם בילדים משמרים זהות בין זיהום לילי לזיהום יומי ומזדהמים באין יסוד ההוראה להם, בנפערות, כמחלת המאה… באין עתיד לכיפה על ההר.. הנחשק פסיכולוגית, הילדים בוחרים בעל כורחם להיות שוטרים מכים, נהגים המתקשים לזהות מין, גיל, מידת ההגנה ותרבות הדיבור של בנות הצללים הציוניים.. ואנחנו רק פושעים פוקדי בתי המשפט, לפני ואחרי שלשנו ואפינו כל אחד ואחת לפי תבנית העוגיה הרכה..וכל הבא ליד – ילד.  מתאמי כנופיות הגוף ומגבי רייטינג הבשר גומרים את עם הקטינים האהוב על ההורים של האדמה הזו, ולא רואים  שהילד של כולם בהתפתחותו בביתו ההיסטורי בדמעות תנין  מתפרק מהשואה בספירת ימיו מעל קבר הניצחון הרוסי…

ארתיום קורנילובסקי, כוכב פעור הפה...

ציור ארתיום קורנילובסקי

והילדים השותקים, הם הרי אותה פרודיה על שמיטת ההווה. נוצרים במשחקי אלוהים, ובלחש ראשוני עורגים לבואך שלך.. מתחננים למישהו.. הילדים שקועים בדיאלוג בלתי-פוסק עם חלומות המלכותיים ברעד …ואני או את…את לא פנויה, לשלושה וחצי בנים שילדת מכורה, ולא ברה יותר לנהל משא ומתן עם מדינת הילדים אבודים בגסות רוח משכנם, במרירות הטעם הסביבתי, כשריח בשרם – מי שופכין, מי נקם…

במי תבחרי, ופיך לא משם..  במוחק ערוצים ותכניות מרחב שמתו או לא נולדו בזמן, או במשכלל תכניות חגיגת השפע מעל קבר החיים כאחים לשפת הצרה מועדים גם בגורלם? כשההכחדה רובצת לרגליים יפות מרקידות אפר אחיד וטובעני תחת השגחה כבדה של אלת הפספוסים. ואת, את ואת מדינה ספרותית בלבד, כמילתו של רועי חן מגשר יפו, את פוליטאה שפתוחה ללא ויזות כניסה, ילדה-לטאה משמורות תחמושת הנשמות מסופרות עד תום, ומשם רק מהגרות..  את תברחי הלאה סוחבת שדות מחותלות המילים, רוכבת על ארגז הכתובים, חסודה בתכלית היצירה, אבודה בנאמנות לאפשרות…

אמנון דהן, מזל

ציור לסיפור "מזל", אמנון דהן

אך לא על פי המתעללים ברישיון שוברים לב העליות הגדולות, צומחים סלע, הפרחחים שכמותם.. בינתיים, קובעים את סדרי היחסים בארץ ללא שפה והיסטוריה של שפת האמהות, היחסים ששרדו כדי למות כאן… יובש חלב אמם של המתחרמנים ללא בחירת סגנון, רק להרוויח נותר כפקידים הממונים על ניצני חינוך חובה שיהיו למפגרי חובה, שותים חלב אב-טיפוס שלא יעבור מבחן קליטה ראשון, כי לכך ידאגו יום יום אותם צעירים המזדקנים באגודת הבוגרים שבכיסם וכיסאם רופד זיכרונם ללא חיישן הזמן,  אטומים ממסיבות יוקרה, ללא יפו בשכונה שבה התחיל המעגל התל אביבי ונטרף נתקף כבחורה ראשונה על כך שהיא הייתה רוסיה של התקופה וחסרה כיעור מתאים לשפת תפיסתם אישה.. זה לא ייחשף לעולם, כי אין לה טעם בעברו הטיפוסי של המעגל וכי גם היום הוא הלום וריק ממנה ותרבותו משמשת כווילון באמבטיית האשמה מוצפת תכניות הסכה דמוי פרוכת ללא נגיעה לארץ רפואת הנפשות הזו בה בנות באלפי שנות קבלה אליטיסטית מושמדות מטבעו של המעגל, אבל היא נפשן האחת מהנדסת ההגנות, פיזיקאית האופוריה, ליריקאית ההקרבה ואנטרופאית הכאוס לא תזכה בבקיאות יושביה, גם לא ברשת הכימיה האינטראקטיבית, אלא אם כן, בזכות מחקר אהבתה לילדיה.. הלא לשמם הפליגה עמם באלטלנה למרחקי המקצוע שהתגלה בה כיהודי באמת..

 ולא הישראליות מקצועה, כי הנוכחות שלה זאת רק חצי הילדה משם, המשויכת לכאן בתוקף רחם אמה, ושלושת ילדיה החונקים הכפייתיים – לא רואים לא שומעים מדינת אמם אהובתם לעתיד כורעת בצירי לידת הזמן לשלושתם וחצי…

8.05.15

אילן שדה, 2

ציור Ilan Sadeh

 

יהודית אוריה

כל הלילה פעמו פרחי הלילה
מלאת את גביעי הלילה
כל הלילה רטטו

אמרתי שאנחנו צריכים להוליד ביפו
היו המון עוברי שירה באוויר

ראיתי שכבות שכבות כתבי יד עתיקים בנרתיקם, כעוברי שמשות נפלאות
ואני המיילדת שלהם השכבתי אותם לישון בתנוחות עובריות

השמש התנשקה עמנו בפעימות חיים אכזריות ומופלאות

 תמר איסטרין, 7

פסל, תמר איסטרין

 

אלי אייש : הספר "רקוויאם גרמני" עוסק בהשפעת היהודים על הלך הרוח והמחשבה בגרמניה שלפני השואה – על מאה וחמישים שנות הישגים מדעיים ואמנותיים. עד עלייתו של הצורר היטלר …

דניאל חקלאי: מדריך התנהגות מפורט למפגין בארצות הברית כשהוא נתקל באנשי המשטרה: אל תהיה כושי

נטלי גוטמן: המסקנה: אל תהיה יהודי..? יתר הלמידה, כיתר התרומה משנים תרבות ומדע בזמן מסויים, אבל היתר זורם לזמנים אחרים ואתה סוג של חפשי מלומד המתפרש כתופעת ההתנשאות מעל הכלל הנשלט…זהו רקוויאם לעצב הסוד העולמי

אלי אייש: אם תהיה יהודי, לא תהיה… בכלל! האפולוגתיות הניצחית של (עם הסגולה).

דומה כי העם היהודי יחיה עם חרפת/וחוצפת ההשכלה והכישרון כחטוטרת מוגלתית ומדממת…

 

דניאל חקלאי

"… כלא אופק (לנערים) הוא דוגמא להצלחת כור ההיתוך: זה המקום הכי עצוב במדינה. הכלא הכי מפחיד. כל כלוא עוטה על פניו ארשת של אלפרון. איומים ומריבות על כלום הם עניין שבשגרה. וכולם מסתובבים עם דוקרנים מאולתרים שמוחבאים היטב. לפעמים גם דוקרים זה את זה. חותכים זה את זה. כור חיתוך". (Liora Lopian)

אבל איך תברח 
מאימא פתיינית
וחודרנית ותלותית 
וכפייתית שמסתובבת
בעירום ומנבלת 
את הפה וישנה איתך
באותה מיטה ומדברת
כל הזמן על מין בצורה 
מעוותת ומבזבזת את
כל הכסף של 
הסבתא ומאבדת
את הדירה 
שלה ופושטת רגל
ואבא שלך איננו כי 
הוא ברח
ממנה בצדק אבל 
גם ממך הוא ברח? 
התשובה היא שאתה 
לא באמת תברח ממנה.

אשר גיבל, כפר סבא לפני 32 שנה

צילום כפר סבא לפני 32 שנה, אשר ג'בל

אתה פשוט 
תתחבא. מוצף באשמה 
ומבוהל כמו משה 
שהיכה שוטר
מצרי והרג אותו. ואז 
תלך ותלך 
ופתאום תביט 
בסנה. ותראה שהוא 
בוער ואיננו
אוכל… בוער 
ובוער וסובל 
וצורח אבל לא מאוכל.
המטומטם הזה בוער…
האפס הזה: כולו
בוער אבל מתעקש
להישאר

בחיים שלו.

 

(קטע)

08.05.15

אשר גיבל, פעוטות מתחבקות

צילום פעוטות מתחבקות, אשר ג'בל

 

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.