באכזריות הרכה שירשנו…

 

נטלי גוטמן

 סבים ודודים הרגיעו, כמו הירח שממוקם גבוה, מעצם מקומו משיר ילדים קטנים מטה, מלין על נחיתות אומץ. ואהוביי מלמעלה היו, כענקים טובים מכל ספק, וקרחתם הבריקה תמיד ליד נשותיהם נמוכות הקומה, ולי שמשו כליצני החצר, גזעים ממושמעים מזן משפחת ליצני הטבע, שלפחות לפי ניסיוני כילדה לא מצחיקה, במעמד חברתי מבולבל – מתחת לנמוך, גבוהה מדי פיזית, היו הם הקרחים שווים משהו. וכשניפחה אותי מחלת חזרת, עם סיבוכים לא לילדות קטנות כמוני, נהייתי דומה לראש כרוב כחול מהנהן יבבות קצרצרות על כאב שארוך מדי, ובכלל, ומיד סבי התייצב, מסתגר איתי, מכשף בפיזור הקרמות עשוי בדיחות ישנות וחדשות דוקרניות, עם חצאי צחוק מכוונים אל בטני – שתתחיל היא מתנפצת מבידורו הבלתי נשלט, ותעלה גלי צחוק אל על לעיניי ויותר גבוה מעלי – בשמיים כבר נלכדות בציפייה דבוקה לירח סבי, והוא מקיים. יחסום את פתחי כניסת אור החוץ, וישפריץ ויתיז ישירות לפניי המאובנות מכאב, ולאוזניי הנבולות, וסמים של קסם זולגים ממנו אלי בכל טוב.. אחרי שעה שכזו השד שבתוכי אבד, ואז ראשו האליפטי של סבי הבליח במקומו, מתוכי, כזוכה בשמחתי, נכדתו כחולת הלחיים שניצחה גרורות עצבותה ממחלת חיזוריהם של חזירונים ווירליים שפלים.. כאילו צינורות רקב פירקתי, ולא יעמדו יותר הברקים הנשלחים מאולימפוס סבי כגשר קרב, ייראו כעיניי, ירוקים מלקקים קשתות שלאחר גשם הניצחון, ואזכור את מילות שטיפת מוחי מבודחת חודרניות עד שני צדי ארובת צווארי, לרפאני. ובארבע עיניים אני והענק שלי, צוות חצרי משליכים נהרות טומאה בשקית מטבח החוצה..
הייתה זו ליצנות החצר היהודית שלמדני עצבות גדולה, על היעלמות החצר ההכרחית..ובכל זאת, מחצרי הקירח בכל, ילדיי יקבלו כל אחד סיפור מופרך, פרי הגזע העכשווי נגוע במלכות עולמם הנשגב מבינתי. וכי את שלי סבי עיצב שאדע את מקומי, ולא אפסיק לשיר..

מיקי גולדשטיין, חביבות תרפויטית

ציור מאת מיקי גולדשטיין

שבי שחורי
בעיני המתבונן

בחלוק ורוד היא יושבת
על כורסת תמיכה
בבית החולים הרך
עם האור המעורפל
שבא מחלונות גבוהים
מישהי הביאה בובה מתנפחת
תולה כמו בלון עם חוט בחוטם
משתלשל מלמעלה
עושה את האוויר מטוהר
בעיני המתבונן

צילום אביבה זאבי, בתמונה – תיעוד סוף הקיץ בחמניות בגינתה של Miri מורתי האהובה.

אביבה זאבי, חמניות בגינת מורתי מירה

אביבה זאבי

היכרתיה מקרוב, כי ירשתי אותה.
היא היתה החנית איתה דקרתי את הספקות שבדרך. בעלת מעוף… היא נאיבית, וככזו היא מתאימה לצעירים, הדבקים בטון החזק והבטוח שלה. המבוגרים שבינינו יודעים שטוטאליות היא הרסנית מטבעה כי מבחן הזמן מכשיל אותה. האינטנסיביות שלה והנוקשות שבה הופכות אותה לאבן ריחיים על צוואר, איננה רכה או מעגלת פינות, ולכן אינה שובבה או קורצת.
אינני זוכרת אם ביקשתיה ללכת או שעזבה לבד אחרי מקרה או שניים שהותירו אותנו בהבנה שבשתיקה. בכל זאת, חיינו כל כך הרבה זמן יחד, והיא הותירה בי חלקים שהפכו להיות שלי עם הזמן.. אין רגע דל אפילו בנינוחות מתענגת, ואולי טוב שכך .

שושי קלאס

קוֹל נָדִיר הָיָה לָהּ לְסָבָתִי
כְּשֶׁהָיְתָה שָׁרָה הָיוּ נִשְׁכָּחִים
מַכְאוֹבֵי עוֹלָם
הַגֻּלָּה בִּגְרוֹנָהּ שֶׁל מִתְבַּגֶּרֶת
הָיְתָה מִתְנָפֶּצֶת לְקוֹל הַסּוֹפְּרָן
עֲדַיִן יְכוֹלָה לָחוּשׁ אֶת קוֹלָהּ
הַמְּרַפֵּד בִּי כָּל תָּא
אֶת גֻלָּת הַשֶּׁנֶק שֶׁנִּקְוְתָה
בְּלֶכְתָּהּ
אֵין שִׁיר שֶׁיְנָתֵץ

ציור  גן עדן בחצר של אמא.., Oleg Zubko

Oleg Zubko גן עדן בחצר של אמא...

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.