בומרנג האהבה מכה שנית, כל מילה נפגעת…

 

 

רונן קלאס

 

מה שנורא זועק בכל ההתפרקות האנושית הזו
הם הצבעים היפים של העדינים
ביצורים עלי אדמות
והמוזיקה החלומית ברקע

אם אני אלוהים
הייתי בורא רק 
פרפרים שחורים 
בדיסטורשן

איזה בזבוז של חיים!

 

12.16

 אשר גיבל, במוזאון חומה ומגדל

צילום במוזאון חומה ומגדל, אשר גיבל

 

נטלי גוטמן

רוע חף מפשע

בשטף ההנאות בין הקיים לבין המתפתח מתרחש היפוך יוצרות, באותו צומת של החירויות, ההרגל הבנאלי מתרוקן – לטובת האידאלי.. אך לאו דווקא, הרוח קובעת את התנועה,  אלא הרוע.. הוא נע, משתטח, נמרח על המחיצות, ממיס עצם מיכלי המוסר (על פי שילינג, 1936). בצומת זה קורות תאונות, נפשיות וחברתיות. גם הרחוק אריסטו,  והיידגר הקרוב בזמן, נידונו, דווקא שם, לא להכריע. למצוא שליח אמצעי המסתובב כבעל כל הרשויות על הצומת – הוא "הישות- האתר שמעניק לאדם את נשמתו" (היסוד החמישי, לפי אריסטו)..וברגע זה הלא מכריע , הוגה היידגר לתלמידיו ב- 2500 שנים לא האידיאליות נוסח מודרני לנשמה, בשקט בתוך כותלי אולם ההרצאות, ללא הד ציבורי של שנות ה-30, הוא נוחת על הצעירים עם הרעיון – שראוי להקשיב לישות.. אם ברצונם להימלט מהמציאות המגייסת אותם.. שרק ההקשבה יכולה למנוע את נפילתם לסתם בהמה מאולפת וממשטרת חינוכית ופוליטית…אבל באותו רגע, טרם החורבן, בכריזמה, מגובה הישות המרחפת מעל ראשיהם, ההוגה כעיט צופה בסכנות, ומדווח על המצב הקיומי – שאין ולא ייוצר שום ערך להתנגדות, כפי שאין גם ערך להתגייסות.. הרוח של ההתנגדות, ושל ההתגייסות היא שאינה מותרת. וככל שתהיה פורייה יותר, לאומית גרמנית, היה חרד היידגר הסומך על שני ספרי ביקורת התבונה של קאנט, כלומר, חוזה נפילתם באי-מיצוי שבהם את ניתוחי הרוח – שכל תיאוריה הכי טהורה שכלית והכי מעשית בשטח, כל תוכן הכי רגיש יגרע מתוכן אפשרי אחר ממשי לא פחות…ואז.. המורה שבו דואג ובאבהות הנשגבת מקרקע את תלמידיו לשורשי ההתנהגות האמצעית – להושיע 200 שנות ההיסטוריה אחרי קאנט, אחרי שלום העולם שטרם התעורר מתרדמת אתית, משמיד בינתיים את בית אבא…

אשר גיבל, 55

צילום הישות בחדר, אשר ג'בל

והשפל הגיע והאיץ לכתו..  וכל איש הקדים באותם השנים לחגוג את הקטגוריות המוסריות של פילוסופים, בנאמנות לדרכו של המורה שכבר ממהר לוריד את שמו מהשמות של  קירקגור, ניטשה, קאנט, הוסרל.. – הראשונים שהובאו כמשלוחים להשמדה המונית בסילוק אופציית השייכות ל"עמים" בקטלוג הקטגוריות המדעיות דאז..

 

ליאור יצחק

 

אבי עזרא שמש
היה מתאגרף בעירק 
כל מוסלמי ששכב 
אצלו על הריצפה 
אחרי נוק אאוט 
ידע שביד שלו 
יש כוח 
של ברזל

כשעלה לארץ 
ידו נשארה מאוגרפת 
והברזלים שאחזו ברגליו 
בכלא העיראקי 
נשרו לו עמוק לתוך הכיס
ועד היום
הוא שומר אותם לעצמו. 
ליום שחור שטרם הגיע

בן שמונים ושש 
בערך 
כל בוקר מחדש
הוא לומד לשכב 
על 
המילה הארוכה 
הזאת. 
מ ת ו ש ל ח 

 

6/01/16

 אשר גיבל, חווק חובק גזע

צילום חווק חובק גזע,  אשר גיבל

והנה הגיעו ה-2000, ולא נפל דבר, וגם עלי להישמע כמו ביום רע, באומרי את שמעדיפים לכנותו כחולני: שגם היום, אחרי היטלר וכל אנשיו, באקדמיה לדרך הארץ, שוב ועדיין, משתוללת ומקפיאה את הרוח "הבעיה האתית המאפיינת את מרבית שדות האבחון והטיפול הנפשי… שהאבחנה על פי תווי פנים, גוף וצורת כתב היד מוחקת את הסובייקט .. תחת אצטלה מדעית.. פסיכיאטריות ופסיכולוגיות מבוססות על סיווג וקלסיפיקציה שמחליפים את תורת הגזע…וגם (עצם) להניח את אבני היסוד של הסובייקט על יחסים בין תשע לבנים שהן טיפוסי האישיות, הוא מעשה אובססיבי, כלומר כפייתי, כשלעצמו. השענות על תיאוריה יציבה שמסבירה את העולם (זו אוטופיה) המבטיחה את הניתוק ממנו כמעשה אובססיבי רגיל לשיח האוניברסיטה.." (אבינועם חקלאי, מתוך המאמר "הפסיכופתולוגיה של הפסיכופתולוגיה"). היחס ל"התולעת והדרקון"- לשתי פני הרוע, לפי יגאל ורדי, בספר וכוונותיו הטהורות, הייתי משקיעה בקריאתו עד למסקנות, אם לא ניתוחי האישיות, גם של היידגר.. למרות שבסוף המחקר ראיתי שאין קשר ישיר בין שטניות לבנליות באישיות, ושפסיכופתולוגיה קיימת בתוך הנורמליות, בכל אדם, שהבנליות עלולה להיהפך לשטניות תוך המרה של תכונה פסיכולוגית תמימה ונורמטיבית לתכונה פתולוגית וקרימינלית (שם, עמ' 278).., כמו גם המרת זהות החברה הנאורה תרבותית ביותר לזהות ברברית קיצונית הרסנית נוטה לאובדן עצמי ולהרס כל, כלומר השואה.. למרות זאת את הפרטים חוויתי כקטנים מדי, וחשתי איום על אישיותם. כולל על זה שהיה אהוב על רבים ועלי, על ההוגה היידגר. ולשם הסרת החושך הנחקר בספר כמסתיר אדם, אני הולכת למדף ביתי להתמסר לאור, של "טקסטים בעריכת מרסלו דסקל, מרטין היידגר, מאמרים"( ירושלים, 1999 ), להיטהר בתמונה צבעונית של הגות, שממוטטת תבניות שנבנו בספר אחר. ונחלשות נמוגות בי גם סימוכין לרוע גלובלי, כפייתי, כרוני שמושתת כביכול, על אופי התרבות וערכי החברה..

Gilead Tadmor' פילוסוף מחוץ לקופסה

ציור פילוסוף מחוץ לקופסה, Gilead Tadmor

האישיות של הגרמני, כשהיא מנותחת לשם זיהויה אצלו פסיכופתולוגיה, נשמעת לי בלתי-מפוענחת עדיין, הן בתולעת, הן בדרקון: רציונלי, אך תלוש מההוויה הפרקטית, שקוע במחקר הגותי, עמוס בפרטי מידע מקצועי בלי ניפוי בין עיקר לטפל, עד כי לעתים מרוב עצים.. אינו מקשר בין פרטי מידע באופן הגיוני ושלם… יש בו קטרטוב של רוע מבוקר..מאחורי המעטה הרציונלי תזזיתיות של חרדה פנימית מפני העתיד, ורצון לעצור את מחוגי הזמן באמצעות שקיעה הגותית…איש רוח אשר היה גם אידיאלוג נאצי..אך ללא נטייה למעורבות סדיסטית אקטיבית.. ..(בעקבות יגאל ורדי "התולעת והדרכון" עמ' 252) כנגד הגולם הזה, בנפשי מיוסרת הקריאה העיונית מזדקף האיש ובו רוח, שחרף כל הטוב שבסגולת הרוח, האדם נכשל בה, ואף באסון גרמניה עטוית הנאציזם הואשם ברוח רעה..שלא ביקשה שיסלחו לה, כל מה שהשמיע היידגר היה ש"דבר כזה לא סולחים.."

אשר גיבל, אוהד על הדרך המחברת בין חעאר אוסישקין לכפר מלל

צילום  אוהד על הדרך המחברת בין היער אוסישקין לכפר מלל, אשר גיבל

הוא ידע כי לא הגה בראשו את מה שהתרחש בפועל. רק שאצלו כמו אצל רסקולניקוב של דוסטויבסקי, דבר לא קרס גם אחרי עבירת המלחמה, וכך בדיוק כמו בתחילת המאה, רוחו שתתה שירה.. בדומה למוזיקה ולפילוסופיה, רוח השירה השכילה בו.. והמשיכה ללא עיכובים בצורתה, בזכותה האותנטית, לרעיון הבא, אף שהרעיון המפלצתי שיתגלה ככזה רק במבחן המציאות כבר ירה בכולנו ולגבו … איש הרוח, מה גדל בו ומה ישאיר לתלמידיו? ואין היא רוח מכונות הרס דמוי נאצית.. לפני המלחמה היידגר דיבר ישירות לאנושות הצעירה המתחדשת, כדרכה,  ואמר לה – ישנה גאולה בשירה, באמידות צורתה השייכת "למקום שבו האל השאיר עקבות של מהותו בישות (העקבות של ידע והגות), במערבולת כולאת בין לילה ויום, בין שטניות לבנאליות..", ישנה ישות שמדברת אל המאהב בעל תשוקת האסתטיות תמימה נשגבת בחושניותה שמחליפה את זן מינו האתי של המאהב המת הנפרע עם מותו של אב – האל..

אשר גיבל, זיכרון דהוי

צילום אמא, מזיכרון דהוי, אשר גיבל

ומודה הישות לו על כך שנכפה עליה להתהוות בשליחותו כשהוא מאהבה, עיניה, וגורלה.. כי הידע יחייבו לקשירת עצמו אליה, ויוביל לאחר, שבלי האחר (אוח, האחר ההוא !) המקריב את ישותו שלו למען ההיסטוריה, אין הישות מצמיחה ניסיון היסטורי, ולא מכוונת את האומה… והנה, האחר בצומת. הוא הוגה ונחלם עקוד להיות נכס השייכות לחדשים מן האלים שיגיעו כמשוררים חצאי אלים, לרשת את מקום האלוהים שאבד, להיות משכן הטוב שבהכרח יהיה אסתטי כמו האהבה, והרוחניות הדרושה לכך תינבט מן השניים- מהשורשיות האדמתית, ומיכולות המאהב הנצחי כמשורר, אם וכאשר הוא יבחר באושר הכבד של הכנסת אלים, סובל ומתחזק.. ( על כך כותב היידגר, בעקבות המשורר הלדרינג (לשירו "גרמניה").

אשר גיבל, בעיר העתיקה 1

צילום בעיר העתיקה לפני כ-30 שנה, אשר גיבל

וייווצר סיכוי לתמונה חיה של כל איש רוח – משורר כאדם מאוהב לעד שיבקש את הישות, את השפה המחדשת, ובהגותו יוביל, כמו היידגר, וילך כמוהו שבי אחריה. ותהיה גרמניה יציר הגותו שמשנות השלושים – שיא הנשגבות, ושמו יירשם בתודעתה לפני ספריו, כגורל מאוהב בעצמו, שלא ידע את הדרך, לאן פונה ולאן מובילה ההגות שלו במגרש הכוחות הנתון. לא כיוון, הגה.. למען אהבה חפשי בפניה.

היא שחוותה את"הישות והזמן", ספרו כמהפכה גשמית, כולה כתלמידתו היהודייה חנה ארנדט,  שדבקה בו מהתחלה, ולא וויתרה עד סוף שנות ה-70 , כמאהבת של הגרמני שלה מסתגלת להיות לה ולו את הדבר עצמו ששנוצר כתכלית חיו.. התכלית תהיה, – אמרה לעצמה, לישותו תחויב, במערבולת מקפידה רק יותר על הווירטואוזיות שלה, מתוך הגותה שלה תהפוך חנה את שירתו לגרסתה הרוחנית  – ארנדט מבשרת הבנאליות כרוע…

Gardenia by Gardenia למה כל הרעש שבחיים, אורח חיים שקט לא מפריע

פיסול  "למה כל הרעש שבחיים? הרי אורח חיים שקט לא מפריע.., מתוך האוספים של Gardenia by Gardenia

ובכך תזרע חנה את הספק בתוקף של צו המערבולת, ולכל אנשי הרוח, גם לאלה ששמם כבר שמור לפניהם..תוכל  לשמור יום שבו הסליחה שלהם תהיה חסרת משמעות, וההגות הנלמדת בכל חוגי הרוח, לא תוצא להורג לפי צו השעה! לא תנוצל לרעה ותמשיך להוליד ילדי שמירתה חצי אלוהיים משרתי החינם של הרוח,  עוברים אחד אחד פסיכולוגיזציה וקטלוגיזציה על חי, על כל נתח המתפרנס משורשי השיוך.  והישות, שאומנם סובלת קבוע, לא תסתיר מאהביה, עושה את טעויות האהבה בשקט בחלקה ההיסטורי..

 jאשר גיבל, רחוב במאה שערים, שנות ה70

צילום מאה שערים, שנות ה-70, אשר גיבל

 

שמעון מרמלשטיין

מישורי המילה הנבזית (התורנית)

 

סמבטיון יצא לטייל. נסו לדמיין
איך נראה נהר כשהוא יוצא לטייל
מה הוא סוחב בכיסים, בגרביים?
בטח כמה אבני דומינו, לשחק בדרך
מטריות שבורות בצבע אפל
צרחות ושלטי אזהרה
פה המים עמוקים, פה כבר לא.
נראה אתכם קופצים ראש…

דמיינו לכם אותו, את הנהר הזה
עומד באמצע הנהר הקודם
על איזה אי מטופח
וצועק כמו איזה חולירע משוגע
(או יותר גרוע בקול מפתה)
החלטתי לקחת את הייסורים
שלכם אלי. עליי, כלומר להכיל אתכם
אצלי בנקודה הרגישה ביותר
שהיא אצלי ואצל עצמי באמצע הדרך
בין הסרעפת לטחול הכחול.

Liam Peters

צילום,  Liam Peters

ממתי המילה הזו להכיל
הסרפד הירקרק, הערמומי הזה החל להשתלט 
לנו על החיים (ועל הדשא הביתי שהפך
ממורמר) שלמען האמת די משעממים.
זה מה שחסר לנו עכשיו ?
איזו מיכלית נפט עם סוס ועגלון
שמטלטל פעמון מברונזה.

מה אנחנו מיכלי אשפה של 360 ליטר?
אחד לעיתונים, אחד לאריזות, אחד
לאשפה רטובה שהיא שיא הדקדנטיות
והפאר האנושי.
ממתי התחלתם להחליט
שמרוב שעמום אתם רוצים להכיל את כל
הדרעק שמסביב. ולחזור הביתה עם
כנפי מיחזור (עם רקע אדום מהמיתלה)
על החזה.

אני לא מוכן שמישהו אפילו במחשבות
הכי נלוזות שלו (אחחח. איזו מילה
סרפדית להפליא … ספרדית סרפדית))
ינסה להכיל אותי באזור שאני נמצא בו
אפילו בחלום הכי רחוק והאפל שלו…

מה אתם ? מיכליות של פחם, אציטלן
גז, עופרת, דלק, שכרון מעמקים
(בנוסח ז'אן ז'ק קוסטו) ?
כל אחד שיבלע את הסבל, שמן הקיק שלו
בין השיניים וינקה עם קיסם (דנטלי)
ולא יגיד כמו צופית גרנט
אני מכילה את הפרידה מאברם
בשביל שנינו או משהו דומה.
כמו היה מדובר בהגר ואברהם.
ורק עכשיו רק ישמעאל חסר.

 Farid Abu Shakra לחזור בתשובה או לחזור באמנות, זאת השאלה

מיצג לחזור בתשובה או לחזור באמנות.. זאת השאלה.., Farid Abu Shakra 

המחשבה הכי קרובה לכל הסחרור 
שתוקף אותי בערבים, כשהשמש מנמיכה
באזור קו המשווה הזה הוא החיזיון
מאופרת הרוק טומי, שמישהי ששמה
פרח מזיכרוני, איזו מיכלית זעירה
שקוראים לה מרגרט. ואולי אן
מסתכלת בטלוויזיה ומתחילה להקיא
את כל הפירסומות שבלעה כל הערב
על השטיח המפואר שלה בסלון.

כש"טומי" (רוג'ר דלטארי) העיוור
עומד ומנגן על גיטרה צורחת.

Félix Bonfils יהודים בנים ובנות מתפללים יחד בכותל המערבי 1870

צילום יהודים בנים ובנות מתפללים יחד בכותל המערבי 1870, מהאוספים של Félix Bonfils

מה זה להכיל?
תקיאו. תקיאו את הנשמה, את הנשימה
את השרה ההיא עם הרמל על העיניים
שכל יום צומח לה שלל רעיונות
חד פאזים עם ארומה של חנקן 
את ההוא שמסניף, דבק מגע או קוקאין,
את ההיא שמקללת את צ'כוב או טולסטוי
את מי שמגיע ראשון. אפילו אם הוא מת מזמן.
את כל מה שגורם לכם
לפריחה, לבריחה, למנוסה חפוזה
מבית המשוגעים הזה
שניצב בין היכל הספר לבין שער החוק.
היכן שהמילים מורידות את הראש ובוכות
ובוכות.
והנהר עומד ושותק.

 

28.12.15

צילום "יש בשורה תחת אלפי טונות בטון שנוצקו לאדמה..ביער אוסישקין… , אשר גיבל

 אשר גיבל, יש בשורה תחת אלפי טונות בטון שנוצקו לאדמה ו

פת בושת ספינת הנפלטים נלוזה.. עליה – בני שפה, בני חלקת אדמה בעמק התרבות, אך ללא כל מאמץ הם שוטים "בין היכל הספר לבין שער החוק. היכן שהמילים מורידות את הראש ובוכות ובוכות. והנהר עומד ושותק".. והם עומדים, באין מקום לברוח, שני עולמות המאיימים אחד על קיומו של השני, והשקט ביניהם תקופתי,  מעיד על חולשת עיניהם תקופתית, ובושת הדלות בראיית התינוקות שנולדים באין השגחה. והשקט ביניהם סוער מסעיר את הבודד- הבן האהוב שמפוצל לשניים, שלא אמורים כך להיות השניים – באף פריט ובאף חלקת שירתם להיפרע לפרוטות הכעס…

 

Farid Abu Shakra

("בעצם השיר של עבדוללה נכתב בעברית, ולאחר מכן שלחתי לתרגם אותו לערבית. רק שהתירגום לא עבד ואז החלטתי לכתוב אותו בערבית. לקח לי עשר שנים לכתוב אותו בערבית עד שיצא לאור ב 2014 בהוצאת ראיה, חיפה. קבלו ממני באהבה גדולה פסקה מ"עבדוללהה, השיר והגוף"(פריד)

 עבדוללה

כאבך פוער מלתעותיו
זעם תאוותך המינית
עולה על זעם הארטילריה
לך עשן סגריה מחושמלת בגראס
ותכין לך כוס קפה עם סוכר הדמעות
ושמע את פיירוז ששרה ללבנון
ופיירוז שומעים אותה החברים והאויבים

Lauro Monti המלך שבוכה בשתי עונות מוחו, לאורו מונטי

ציור המלך או המלכה – זה שבוכה בשתי עונות מוחו,  Lauro Monti

מצא את הארנק וחטט בו
חפש בו את גבולות אצבעותיך
כי לא יישאר מה שיצביע על קיומנו
ולא יישאר מה שיצביע על קיומם
לא יישאר לוח מודעות שתתלה עליו מודעת אבל
לא תישאר תרנגולת דוגרת ולא יונה מקרקרת
ולא טלוויזיה שתשדר את החדשות …

(קטע)

מיצג לחזור בתשובה או לחזור באמנות…, Farid Abu Shakra

Farid Abu Shakra לחזור בתשובה או לחזור באמנות,

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.