האירועים שקרו. ובכיתת הפילוסופיה שלי

 

 

נטלי גוטמן

האירועים שקרו בכיתת הפילוסופיה שלי נשטפו מראשי עם הגשם. אותה שטיפה תועדה, ותהליך טיהור המוח אף הוסרט בחלומי..

דליה אלבלינג

מוח של ציפור?
אפשרות סבירה,
אך לב ועיניים.. אכן, ציפור דרור
זה מקורי –
זעיר פה, זעיר שם,
גבולות עולמי

באכסניות שעל שפת הים ראיתיו. מרחוק נראה כשכוב מכורבל, או שבא והולך בין הידיים מאחת לשנייה, מספסל לספסל, מתחת מעל, ומצד הרוח שמרימה אדוות עור לחייו סביב השפתיים של הפרח האדום, הדומה למוח, יחיד כזה.  וחיפשתיו. וכשהביט בי, קרא לקיפאון עולמי שיקח אותו, אך מיד שוב פרחו עיניו המפתות לדרכו הסופנית.. הייתי מיואשת כבר, פונה לחדרים – לתאי טיפול באדם, לתפוס מישהו אחר שכן ילך לידיי, ובלא נשמה עזה – בשלווה יפרח.  במסדרון בין ים וקירות מצאתי את הרופא הצעיר שמטפל בי שנים, נעמדתי מבקשת שיעצור את הנוזל הפרחוני של רוח חבריי הקטנים שגדשו באפי, שיסדר לפרחים המדממים חדר או לפחות פינה יבשה, שלצמאים יהיו שם מים אפורים של אדמה דשנה, ויהיו הידיים שלי לכל צורך. וגם שיפריד בין כל המחפשים מנוח בספסלים. שיהיה מבשרי הריחני לכל הגזורים מהחולות. אבל הרופא חלף נמס בפניי מספר פעמים – עם השכובים במדבר,לי לא ענה דבר, כאילו באתי בשעה לא שלי. ואומנם זה נכון שהיום לא נדרש לי טיפול, עם הבקשה הסתובבתי, שימצא בית למישהו, לזה שנתלה על ידי הימנית תופס את מיטת המבטחים.. ותוך שראשי נדנד לו באווירת הנשגבות, לפתע כשכבר לא נותר זמן בחלום ובחיים הוגנים, הרופא הטוב שלי מיקד את עצמו כנגדי, מבטו מאוים.. מגרונו נשלף להב אור המראות המצלצלות ברעד, עצור היה, מאופק, דיבר בכבדות ניכרת: אני פוחד ממך. את מקשה עלי, אני לבדי כאן עם הפרחים- אדומים ואפורים, בלעדיך עוד אסתדר, אין לי מיטות בגופי כשלך שיהוו חדר ומשקל לרוחות, וגם לך אין טעם לגור בי, כי גם לי רק גופי הפרוץ..

ציור הענק של חלומות בקתדרה.., Michel Douillard 

Michel Douillard הענק בקטדרה,

התעוררתי כשהמחרת בא עם האירועים הידועים שהתפשטו מכיתתי בנגב לכיתות ירושלים, וכדי שאוכל לכתוב הגות לשיעור באוויר הפתוח לכול, שבחוסר חלומות מרותק לשעות היום, נקטעה ידי מלהושיע מאי-מרות יתר, וכתבתי כמו סוקרטס בכלא:

"הגורל הצעיר משול למת. כי זמנו הקצר אבוד בעבר התהפוכות.

ומתוך כך שואלת אותו המת לגבי הברירה – האם ישנה לאחד שצעיר וסוער תלוי על ידי הקטועה?

או שמא בשעת זעמו הנערי יוכרע ויופקד,ויהיה עליו לסלקני מדרכו,

או שיטיב להישאר כבן כיתתי, תלמידי, מורי, עמיתי, נפשי..

לא ענה, לא הבין בן שיחי איך יבחר הוא בין חיי וחיו, שהרי השאלה הריטורית פוסלת כל הגיון של מציאותי..

כשמורתו כובשת רצונו, והוא הנכשל הסטטיסטי שלה.

עצם השאלה איננה בעיניו, לכן היא נשאלה לזיכרון נצחונו

על מישהו שלא התאמץ בהשכלתו היומית.

וכאשר באתי לו ככה שלמה עם חלקה השני של זרועי, שמח. כי שמע ממני:

הרי לא הלכת רחוק פרח שלי, כדי לרצוח אותי..אלא הלכת עם הברירה, הרי המורה ממילא איננה, רק תשובה אחת יש לך – להעמיסני על שכלך עם כל הטקסטים הצומחים בך כפילוסופיה של הנשיקה במצח, ויהיו הכתובים כולם מיותרים לסדר האירועים שאתה הולך לחיותם, ותוכל להפנימם לעומק הבור הפתוח. והודות לזכרון כשל פרח אדום מהמדרגה הצעירה, תסכים ברצון לרכוש זכות לקיום בור השלל שבך, ובקרבת מיטתך, בדיוק באותה מיטה שרכשת בין המצעים שם כבוד משפחתי, עדתי, לאומי, דתי לך, גם אני אהיה בקיום שכזה על גבך מונחת, תלמידי הזר הנעדר. 

כה יפה גזרתך. וגזירתך..

20.11.14

פיסול וצילום תלמידי הזר והנהדר..,  שנטל אברו

שנטל אברו, 1

דליה אלבלינג

היית יכול לבקש סליחה
היית יכול –
במוצ"ש עמדת בפתח
המבדיל בין קודש לחול –
היית יכול –

פתחתי לך שער
חסד ורחמים
מה שעבר נמוג
בחלוף העתים
ונבלע להפנים.

לו רק היית יכול –
היינו יכולים

 

פיסול וצילום פסלת ופרח אדום של יצירתה..,  רעיה כהן

רעיה כהן, דיוקן ויצירה

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.