לחיות על האוויר.. בוויתורים הקבועים מראש

 

נטלי גוטמן

אם וכאשר הפה והעט ישרטטו- לשם חסד משוער, גבול אטרקטיבי למבקשי פתרונות ראליים וגבולות חדים, לא יהיו חששות. הרי המשוער יסמן על פני ראש קרוב פרטי או המוני של זירת השכל – על עצם הפנים שלו כמפת החי נודף המוות הממשי (שטרם בא ויצר מגע), 

ללא כלל, כמו לילדים, סיפור חובה של הוויתורים.. שאותם אנשי העט מרשים לעצמם בכתיבת תסריט החמלה לאוזן והאהבה לעיין, כדי שיהיה בית ספרם הניסיוני לחוק אחד מעשי מונע המוות הממשי של מיתוס בר דעת ההרמוניה קבועה מראש…

 

שמעון אזולאי

פעם בשנה מסיר מעליו בית הכנסת את האפרוריות והרצינות … המבטים הכבויים והעייפים לובשים עליצות, ואת תנועות התפילה המונוטוניות מחליף ריקוד פרוע. זה קורה ב"שמחת תורה" – היום היחידי בשנה בו שמחתי ללכת לבית הכנסת…לתפוס את הסוכריות שנזרקו…
בין קדושת התורה ובין חוסר הקדושה של הפילוסופיה מפריד דבר אחד גדול – הספק והביקורתיות… פעם שאלו אותי באיזו הרצאה איך אני מגדיר ערס… אדם שאיננו מוכן לקבל סמכות בשום צורה – לא של חוקי הלשון ולא של חוקי התנועה, לא של הנימוס ולא של החוק, לא של כללי משחק ולא של הסדר החברתי, לא של ההיגיון ולא של העתיד. הערס הוא אנרכיסט…ואז, חשבתי על זה עוד קצת, והוספתי שבמובן זה, אין הרבה הבדל בין הפילוסוף ובין הערס. הפילוסוף הוא הערס של עולם הרוח ועולם הרעיונות. לפעמים זה אפילו עשוי להסתיים במכות – בעולם הפילוסופיה ידוע הסיפור שבו ויטגנשטיין מאיים בדוקרן על הפילוסוף קרל פופר במהלך ויכוח פילוסופי (שעסק במוסר ). לא פלא שאין הרבה שמחה בעולם הפילוסופי – קשה לי לדמיין מניין של פילוסופים רוקדים סביב רעיון אחד, אפילו אם יזרקו שם סוכריות…

(קטע)

ציור להקת מלכות,  רעיה כהן

רעיה כהן, להקת מלכות

 

שירי ברוק שגיא

 

כְּשֶׁבָּא לִי
דִּמּוּי טוֹב אֲנִי
קֹדֶם כָּל קוֹשֶׁרֶת אוֹתוֹ
לָרַגְלַיִם הַיָּפוֹת שֶׁל הַמִּטָּה שֶׁלִּי
שֶׁלֹּא יִבְרַח לוֹ עִם
אֵיזוֹ מְשׁוֹרֶרֶת אַחֶרֶת
כָּכָה אוּפְּסִי דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן
כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה שֶׁהוּא
נִקְשָׁר טוֹב טוֹב לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ
אֲנִי מַתְחִילָה לְהַרְעִיב אוֹתוֹ
שֶׁיִּלְמַד לִחְיוֹת עַל אֲוִיר
מַה יֵּשׁ?
אֶצְלִי זֶה לֹא עָמִי וְתָמִי
אֲנִי לֹא אֶתֵּן לְמַמְתַּקִּים לַהֲרֹס לִי
אֶת סוֹף הַשִּׁיר.

 

ציור סיפור חיים, מירב סופיר סואלו

מירב סופיר סואלו, סיפור חיים

מישל פוקו:

"אני כבר לא רעב, אמר אוסתנס (דמות ססגונית מספרו של ראבלה "גרגנטואה ופנטגרואל"),- היום יזכו בחסינות מפני רירי המטפטף כל זוחל וחרק מעופף"…אולם כל התולעים והנחשים האלה, כל יצורי הרקב והדביקות האלה שורצים בתוך רירו של אוסתנס: שם לכולם יש מקום משותף, כמו על שולחן הניתוח…בתוך הפה המסביר פנים והמטורף הזה, נמצא להם בהחלט מקום לשכון ולמצוא את היכל הקיומם המשותף…
היכן יוכלו אי-פעם להיפגש "המתנועעים כמו משוגעים עם הדומים לזבובים, מלבד על הדף המתמלל ?
היכן יוכלו להיצמד אלה לאלה..? "

(מתוך "המילים והדברים")

 

נטלי גוטמן

 

אנוס בהטבות שמחה,
מוכן היום להתבייש מחוויית הזדקקות לחבילת בסיס מלכות,

דור המראות האנוסות בוחר
אשכול חימוש חמאת לבה של ההיסטוריה..

היה רוצה אחת פנויה ורפויה- לצאת
עמה שנון אל חוג הרבייה רודף חיבה צרופה
אליה- חס זנותית, חלילה חסודה
ולא חייב שתתפרסם בשלנותה בחצרות שידור.
גם לא אחת פוליטיקאית הרוסה, היא כבר מותג של קרקעית היחסים
שמורת קרקס אשר גובל לכת הסמוך..
שם משפחות פושעים דלי מילים והן תופסות ספינות מעניים כמו בסרטים.

ולא על כך היה רוצה הדור לגמור את המשחק חסר כדור,

אותה שעה לבו על שולחנות של ניתוחים..

כי לא כזה הוא רשומון הכוונה…

כשהסועד האחרון בנטייה לתום שבוי, עודו באמצע הבמה,  פניו מפה של מבשר יחיד,

אומר: אני..

דובר שפת עם..

ומוותר.

 

 שרה וינשטיין

מתוך השחור התהווה כתם שחור בהיר,
כצל בתוך האין,
משוליו נרקמה דלת קטנה מזמינה, עוגבת
לגלות את הנסתר.
ואני שבויה,
בתחושה ערטילאית משונה נכנעתי לפיתויה
גועשים, סוערים, פרצו, זלגו החוצה
אור יום מסנוור
משב שדות פורחים
ושירת כוכבים
ולכן,
כשהתכופפתי לעבור,
שעשעה אותי המחשבה
שהכול מעין סוג של אפילוג,
או פרולוג שחוק לקומדיה האלוהית
שזה בעצם כל כך קל
כמו לעוף

17/10/14

 

פיסול יוסי חן

יוסי שיין, 8

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.