הסיפור שאינו נגמר…

רחל אורי ימפולר, מהסדרה הגלקטית כלה

ציור מסדרת גלקטיות "כלה", רחל אורי ימפולר

נטלי גוטמן 

 כפל קו וכפל מצב, הכול מתעבה כמוסר, הורס עיניים, ומתכלה מיד אחרי.. ותדמית החיים והמוות מתחזקת בתפיסה היומית וגם בשירה שמקבילה לכל התהליכים ולא נגמרת עמם. גם אני כותבת אל תוך קרון הידוע לשמצה ברכבת של מאה שנים תמימות, שלא גילו כי כל השולטים על אחרים גם החכמים ביותר, רק חסר האהבה לעם שעליו יושבים, מפיל אותם ואת החיים. מהמשטר, כמכל מוסד משותק, משדרת את החיים משוררת. היא ממלאה אותם בנאמנות, ולגופה לא מספרת שבסוף מה שנכתב הוא לאף אחד. וכי בחנק הפסים הנוחים לשימוש, האדמה הטובה לאורכה מתקצרת, ולרוחבה מתמכרת לדלות, ומבשרת לא לפרסום, בלחישות, כי נגמרת.. ברוסיה הייתה קרה גדולה ונצחית לטבעה, ובכך למדה היבשת שאם להיגמר אז עם מאגר הלחות של משחקים משלה שעושים רושם של שפע ואנושיות בקשת הצבעים של צפון או חלום. הרי את ההר מוליד עכבר וגדוד החרקים עמו כמידה חיונית, כשרץ נוטה לבוסתן, בו הגנן צרוד לא כשיר להרים קול על סגולי, לפי סוג ומין הברייה שהוא שלא הקביל לבריאה,  אך הבעיה היא שבתדר אחר המיקרוקוסמוס החיידקי אינו מקשיב, ולכן לא מרגיע את עדריו של המתפקדים למקום ההלום הזה, המתרווחים כעומדים מעל תרבות האדם עקור זנבו ולשונו, כלא שולט בכפל המשמעות שבקוויו הנפשיים. והשבט שלו החד-משמעי, ובשמלת חן האחרונה לו נכנס כזן האדם אל כדים ריקים..בתוכם מולו אין מתחרים. ומישהו אחד תמיד בא להבין  – רק עכבר טוב הוא טוב לכל דבר, גם למכתוב המעורטל מוזהב מפלסטיק העתיד. אולם זה שיכל להיות כאן כשווה הר- מגדל וחומה, בינתיים יצאה לו הנשמה. להחייאת הקו המתאר לחצי העולם הנופל מהגובה – על חציו הרך, דרושים שני כותבים בתחום החוקים של קצוות לגן הלירי ששורץ רעלים מקריים בני דקה:

 כאן מרינה – אבינועם, במרווח של מאה שנות עזובה כללית, והם הנקודה היציבה בלתי זניחה בכל המדידות, מעצם המפגש בין מקבילים ..

 

Charles Fugemann

צילום אמנותי, Charles Fugermann

 

אבינועם אשבעל עשתרות חקלאי

ה-13 באוקטובר. שירה, אהבה ואינסוף

 

החיים החד-פעמיים שלנו
לא נותנים את הזכות
לזרוק אותם אחרי השימוש..

אחרי הכל 
את תהום אי ההבנה
אפשר לתפור במילים
או בשתיקות שביניהן
נושפות את התשוקות
הפשוטות ביותר

הרי בילדותי 
לא אספתי אלא צדפים
כשהגעתי אל שפת הים
בגלל הרצון לאגור
את קסם השלד החיצון
של גוף רך ופגיע כל כך

כי באהבה מהמרים
רק עליו
עורמים את האיברים 
על השולחן
ומתפללים כל הלילה
שתאריך התפוגה שלה
יחול 
ביום בו שני מקבילים
יפגשו באינסוף

 

(קטע 1.10.15)

צילום ירושלים 82.., אשר ג'בל

%d7%90%d7%a9%d7%a8-%d7%92%d7%99%d7%91%d7%9c-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d-82

 

מרינה צויטאיבה

פואמה של סוף

5

 האהבה – בשר ודם,

צבעה? בדמה שטופה.

חשבת שאהבה – היא סתם

סביב השולחן שיחת שעה?

 

ישיבת פטפוט, ופונים לבית קש,

כאותם אדונים עם גברות דקיקות?..

תומר שהאהבה – היכל, מקדש?

לא עוד, זעטוט, שנה נימה, – היא מבצר מהצלקות,

 

שיותקף במבטי משרתים במסבאות.

שם גופי אילם עם שלח פרידה מתוח.

אהבה היא חוט הקשר עבה בין אלות פיות

 לבנות המציאות- אצלנו הכול ברוח

 

 המדורה מופרד. (אף שביקשתי לי רגע –

על הפסגה, בגובה התשוקה! זהר,

מתנות האהבה- רפסודה לרגע:

  נדריה – עול בלא שכר ותמורה!)

 

חיוור הפה כחריץ צדפה,

לא חיוך – מלאי פעור הלום:

מבראשית – מיטה אחת.

ובשנית..חשבת: תהום..?

 

כריתת האצבעות על התוף גואה.

(חרטום גרדום וכיכר)

– אז, נסע מכאן..

– לא, תקוותי: נמות. זה קל יותר לקהל ויקר!

 

די לי, די לזילות: חרוזים, חדרים, תחנות גבול..

אהבה – חיים? קדמונים קראו לה אחרת –

דג, טלית תכופה באגרוף. – מה אמרת, מסלול?

בחר: כדור, כוס רעל, מסילת רכבת..

 אשר גיבל, מחלקה סגורה 1974

צילום מחלקה סגורה, 1974, אשר ג'בל 

 

מוות – ושום פרוטקציה! – חיים

הם כמו מצביא רומא – נץ הסוקר

שאריות צבא הלוחמים.

–  נפרד, אם כך, לא נהמר..

 

(פראג, 1 לפברואר – אילוביצ'י, 8 ליולי 1924)

מרוסית נטלי גוטמן

צילום ראש העיר רעננה מחבק ילדה מהרחוב, אשר ג'יבל

אשר גיבל, ראש עיריית רעננה מחבק ילדה מהרחוב

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.