חסד חלוקתי רב ילדים…

 

ענת זרחי

הורדת והעלאת..

הורדת גיל לימודים חובה לגיל שלוש

והעלאת גיל הפרישה מעבודה

מגדיר ומצמצם את מעגל החיים

מטיטול לטיטול

17.04.15

 

יוסי ארדיטי

אמרתי לאלוהים 
קח חלקה
והוא ענה 
מלוא השמים כוכבים
ואיני דורך במקום אחד…

(קטע)

ציור המקום.., רונית קריסטל

 

נטלי גוטמן

"וכי אספתי את שלומי מאת העם…"(ירמיהו טז,5 ). ועוד נאמר, כי שלום וגבול אינם להגבלה, לא ניתנים כמסמני האמת שבין אלוהים לאלוהים.  מכונת האני נחלצת מאלוהים כגבול. וברגע שהיא מוכנה להסתפק בתפקיד סופי – שם נולד בפניי  העולם. ומכה בי לראות.. לחוש שכן הוא עולם, ומוכן לשימוש עד אין-סוף.. רק לא בכל מקום האמת הסופית שלי – לחשיבה. אני אוחז באורה באמצע היום, כדי לגלות – אפלה.. אליה דרכי, אל ארץ מובטחת המוכחת כבלתי-אפשרית כרציונלית, והיא אכן שלי ולא רציונלית…והתנאי היחיד שלה לי – חשיפתה, ובעירומה שומר שער השפה כחוקה, כאהבה התקועה במקום וישובה בשער אורחת יחידה..

ציור אבנר חדד

עמוס ניסוח ברית הדברים בספר הדברים, מחוקק אהבה וחסד ההקרבה חומרית וגופנית, למען היתום והאלמנה שהם החור השחור בכאב ברצון ובתשוקה לספק הגנה, אך אופל היא גולמי, ואינה בת ביצוע..בכך גם החסד הוויה ריקה מוכרת וחיובית, אך ורק בשל אי-האפשרות הנוכחת..                                                                                      (בעקבות חיים לוסקי,  "הפילוסופיה הפוסט מודרנית בראי עצמה", 2011)

 

ציור אם הדברים המצטברים.., שבי שחורי

לשירה שפה רבה, מצטברת.. שתחת מכסה העובדות העגומות כל שאלותיה כאסורות עליה.. שברי חוקיה הלשוניים מעובדים, ובמינימום פלצנטה לעוברים בשער, משקלם העובר היפותטי במעגל הברואים המטולטלים ללא יעד רטוב. קורות השירה כאם הדברים מזקני המדורה, שביסוריהם יחפים מבכים צעירי השבט הממאנים לחזור למעגל פושט העור – קורות המתים, או של הנסים מעבר לטוב ולרע, מודעים ומכורים לכישוריהם..                                                        

אבל אתה אבי, אז והיום, קבור חי בשער, לחסד הקטן שלך נאמן בפיוט המתעצם כדת הקוסמיוס שגולה בפרטי, ומלוח בסונטות לחבריך. וחסד אישיותך בועט בפיל טרויאני המעובר בסולדים בך כבזבוב ראשך החוטא ביופי, כשמתעקש אתה להיות המטריד האולטימטיבי, המעפיל באהבה..

22-24, אפריל 2015

ציור ירח בחברה טובה, הרוח המרחפת על פני המציאות.., Patrick Hermans

 

שבי שחורי

לחזור

אנחנו נשמור את הזכות לחזור
כמו רפאים
להבהב על הכתלים
בשעת הצללים להיאחז בקיר
לרצד בכתם
לחוש במשב הרך הצונן
גם כשהגוף כבר איבד אחיזה
בממשי
חתול קטיפה שחור יושב בחדריו
מממש את זכות השיבה

ציור אריאלה שקדי

 

רונן קלאס

זו צפירה, בתי.
לא יללה
ולא רוח 
ולא בכי
ולא עצב נורא
זו צפירה, בתי.
לא זעקה
ולא הנפילה
ולא המוות עצמו
זו צפירה, בתי.
מכונה ארורה
של אחרי מלחמה

 

רישום ערב, איגור שיפילין

 

מירלה משה אלבו

פיוט

אך דוּ לִיבַּא גוֹט * 
תּוֹדֶה שֶׁהַשָּׁעָה קְצָת אַחֲרֵי אַלְפַּיִם וְהִגִּיעַ הַזְּמַן
לְדִבּוּר צָפוּף, עַל אֶחָד מֵחֲסִידֶיךָ הַמֵּתִים נוּ
אֵיךְ קָרְאוּ לוֹ? הרמן! הרמן גּוּשׁ. הַהוּא
שֶׁטָּעַן בִּשְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שְׁלוֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ
כִּי הַשִּׁירָה הַנּוֹרְדִּית עֲשִׁירָה מִכֻּלָּן 
שֶׁבִּזְכוּת מִבְנֵה הַחֲנִיכַיִם הַנּוֹרְדִּים
תְּנוּעַת הַלָּשׁוֹן נָעֲלָה,
שֶׁגַּם לְבַעֲלֵי הַכָּנָף חֵךְ אָרִיסְטוֹקְרָטִי קָדוֹשׁ,
שֶׁנִּתָּן לְלַמֵּד צִפּוֹרִים לְדַבֵּר בּושִׁית לְלֹא בּוֹשׁ וְחֶרְפָּה

צילום ניו-יורק על פי ליקה רמתי

רְאֵה אֵיךְ תִּנְשֶׁמֶת שֵׁמִית שֶׁכָּמוֹנִי מְעִזָּה לִפְצוֹת פֶּה
בְּפֶּנְסְיוֹן עֲנָנֶיךָ, עִם שִׂיחוֹן לַתַּיָּר הַמַּתְחִיל, מַזְמִינָה
צְוָוי קוּגְלן אִיס בִּיטֶה 
שֵׁנִי כַּדּוּרֵי גְּלִידָה בְּבַקָּשָׁה וְכוֹס תֵּה.
בִּשְׂפַת נְבוּאָה קוֹדֶרֶת אַתֶּם עוֹשִׂים אַהֲבָה, הוֹלְכִים רְכִיל
מְצַוִּים צְוַּי-מָאל, פַּעֲמַיִם קָפֶה.

מָה אֲנִי רוֹצֶה מִמְּךָ אֱלֹהֵי רֶפּוּבְּלִיקַת וַיְמָר, אֱלִיל בְּלוֹנְדִּינִי
מִמָּה אַתְחִיל אֱלֹהִים שֶׁלִּי אַךְ דּוּ לְיַבֵּא גוֹט?
תַּחְתּוֹנֵי-תַּחֲרָה נְמֵרִיִּים, אַרְנַק שָׁאנֵל, נַחֲלָה
בְּעִיר הַנְּעוּרִים הַנִּצְחִית, פְּנֵי סָבָתִי הַיָּפוֹת.
אַל תַּעֲנֶה עַכְשָׁו.
הַחְזֵר אֶת הַזְּמַן ל 1933.

צילום מריה הקדושה על פי ליקה רמתי

עֲשֵׂה שֶׁבַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם אֶהְיֶה זַמֶּרֶת קָבָּרֶט בּוּרָה
פַּתְיָנִית עֶלְיוֹנַת חֲנִיכַיִם
שֶׁאַשְׁחִית קוֹלִי בְּגֶרְמָנִית אוֹפֶּרָאִית פְּרוּעָה, שֶׁתַּפְאוּרַת
קְרֶפּ שָׁחֹר וְסָמִיךְ תִּהְיֶה שָׁמַיִם
שֶׁאֶחְשֹׂף יְרֵכַיִם לְבָנוֹת וּשְׁקוּפוֹת וְאַבִּיט לָאִישׁ הַשָּׁמֵן יָשָׁר בָּעֵינַיִם
עֶרֶב טוֹב הֵר אֲדוֹן גוּטֶן אַבְּנְד גְּבָרוֹת
הוֹ הֵר דָּחוּף דְּחוֹף לִי מְרַשְׁרְשִׁים לַבִּירִיּוֹת
אוך אֱלֹהִים יָקָר שֶׁלִּי אַךְ דּוּ לְיַבֵּא גוט – שֶׁאַתָּה בְּחַרְתָּנוּ
בְּחוֹתַם בֻּלְבּוּסי בְּפָנִים יְהוּדִיּוֹת

עֲשֵׂה שֶׁאֶהְיֶה אָז אֶשְׁכָּר בְּנִיחוֹחַ שְׁקֵדִים
שֶׁיַּבְזִיקוּ אַבְקַת צִיאָנִיד עַל שָׁדַי
שֶׁיְּגַלְגְּלוּ אוֹתִי בְּבָצֵק אֵלִים מְסֻכָּר
שֶׁקּוֹקְסִינֶלִים, קוֹנְטְרָה-טֶנוֹרִים, יִשְׁלְפוּ אוֹתִי עֵירֻמָּה מֵעוּגַת יַעַר מֻשְׁחָר.
שֶׁאֶהְיֶה הַתְּשׁוּרָה, פְּרָס מֻרְעָל מֻמְתָּק עַד צְרִיבָה בַּלָּשׁוֹן,
שֶׁאֶהְיֶה הַמַּתָּת, הַחֶסֶד הַשְּׁמֵימִי
הַדֻּבְדְּבָן שֶׁנִּתְקַע

ציור פנינה… Ilan Sadeh

 

בִּגְרוֹנוֹ שֶׁל הָאָדוֹן הַצָּנוּם צָר הַכְּתֵפַיִם
עִם הַשְּׂפַמְפַּם הַמְּגֻחָךְ
וְהַמַּבָּט הַקַּרְחוֹנִי

 

(* אלוהים יקר שלי
הרמן גוש (Gauch) – תאוריה של עליונות גזעית
**בּוֹש (Boche) כנוי גנאי לגרמני)

 ציור נוף בקעה ירושלים, עמי רוזנברג

 

שושי קלאס

בְּרוֹיגְל הָאָב שׁוֹלֵחַ אוֹתָם 
לְשַׂחֵק מִשְׂחֲקֵי יְלָדִים
לֹא מַמָּשׁ אָהֲבוּ אֶת הַמֶּסֶר
שָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים
הוּא כְּבָר בַּהֲכָנוֹת לַחֲתֻנָּה בַּכְּפָר
הֶחָצֵר מְלֵאָה שְׁבָרִים

אַל תִּכָּנְסִי יְחֵפָה

 

***

פֶּרַח שֶׁלִי
אַתְּ חֲסֵרָה 
בּוֹאִי
נַעֲשֶׂה אַהֲבָה כָּל הַלַּיְלָה
נְתַקֵּן 
לֹא עוֹד אֶפְגַּע
אֲנִי מִזְּמַן עוֹשָׂה אַהֲבָה
רַק אִתְּךָ
וְהַלַּיְלָה שֶׁלָּנוּ שַׁיָּךְ 
לֶעָבר

 

ציור קרן, 16 שנים למותה…, עמי רוזנברג