חסר ומותר אבי

אנדרי פיגול, לואיזה

ציור לואיזה, אנדרי פיגול

עתליה יהלום

ברבות ימיו כמיהתו של אבי בערגה לידי
תלטף בדווי ליבו מזור לכאבי נשמתו לנגיעה רכה בגופו הכואב
זאת המביאה שלווה עוטפת ייסוריו
בביטחה את כאב האין

כמו שלא עשתה אימו
ולא אימה שלה
אבי חסר ממנה אותם, עכשיו הכל בסדר אני איתך למלא בך אבי

את שלא ירשתי מחוסריך
מביאה אליך בחמלה
מותרות של אהבה
זאת שקיבלתי מאימי ומילאה בי משיפעת ליבה.

————

נטלי גוטמן

לריקוד הזוגי שדרכו אנו אמורים לעבור על החוק, רק שנינו, בין ההזוי שלי להזיה שלו, אבא שב אלי בשחר הגבולי של  יום ראשון. ויפתיע גם אותו סיפורי, בשל המתנה שהבאתי כבת. ילדת ריקוד אחרת אושיב בספסל שבגן, ולידה אני יפה והיא אישה אמתית מאהבת במקצועה, שתמיד צמודה כמרפאה. הרי כל שביקש הגבר שבאבא שלי, זה להיות מעודכן בבריאותי ולקראת פטירתו גם דאג לבריאותו. אז כזו בחרתי לו – איילה טבעית שמביטה כמוני, עושה אהבה לו, לפחות כמוני. זה העניין, רק איתי נסחף היה לרקוד וולס רגשותיו בפתיחות שלא זכה בה – משום תקופה ואופיו הנרעד על קרוביו תמיד מעטים שנשמטו מילדותו ומידיו שתמיד יחזיק בהן נאמנה בנותרים.. בזמן שהרהר על כך, אישה על הספסל לידו, ועוד דיבר על ניתוחי העומד בספק –לעשותו או לא, וכבר החלטתי אני שמשהו ממני יקבל לפני הכל, לא יצטרך לבלות מודאג כרוח חיים בבית חולים, אסדר לו שותפה, ושתי נשים עכשיו ישאו את הדאגות ממנו והלאה, בטבעיות נערית, כמו חיילות מצטיינות נושאות מדים. ואתן לאבא תפקד שלא היה לו בחייו, הנאהב, על ידי שתיינו, שיוכל הוא שלא ידע אישה מכילה, לחבק את המושכת לטובתו, ולא יסתפק בריקוד מסתגר שעמי! מצאתי תחליף לעצמי, חלמתי, בדומה למה שחלם למצוא לי תחליף לו – גבר כפיל נוכחותו, כך ביום הזה שחייו אזלו, בתור מאורע הזוי אחרון בחייו, בכיכר שלושתנו חולמים, קודם על אותן ילדות בית-ספר יסודי ותיכון שהיו לו הפנטזיות הראשונות לפני המלחמה הארורה, ובסופה כבר בטשקנט החמה, טרם חזר לביתו שהושמד באוקראינה.

וחשף לראשונה אבי דמעות, כשיניים בפני כל רע.. רק לי מספר על היקרות הקטנות, שהיה מאושר כנער רק לחלום עליהן, ולא הייתה לו יכולת הרשמית כיהודי, לחוות את המעט. כך גבריותו נאסרה עליו, ואחרת איך היה שומר על הוריו ועל זכר אחותו הקטנה דוציה, דוניה בת מלאכית שנשרפה מטיפוס טרם הספיק עוד להתבגר בשנות ה-30 המורעבות. אבל את האבהות המחלחלת בו הרים לגובה, חד-צדדית, מצא באמי ובבנותיו התפעמות דרושה, סידר לו הגשמה גברית, והביא לי את עצמו שלם גם כשהיה ממוטט, את שערותיי המפותלות מקורזלות מן השורש סורק בעצמו. וליטף וקיפל ויישר בכל שיערה של הקטנה שלו, כשאמי ראתה בעיסוק זה טרחה מיותרת, ממרחקיו היה חוזר בלילות וניגש לטפל בראשי, מתנגד לקיצוץ גלי היופי שלי, סופר בעצימת עיניו כל שריד בפוך קיומי…

כעשור מפטירתו, ובחלום נובט הסיפור. ובינתיים, יש לי חיים, יש זמן, ואנו על הספסל, שוב בכיכר קרוב לתחנת אוטובוס שייקח אותי או לבית-חולים או לעבודתי בבית-ספר. עכשיו הכול תלוי בו, אם הוא יעמוד במשימתו העיקרית ההזויה שעיצבתי מחזיקה בזה כחובת בתו – באהבה לשלושתנו ישמור עלי, תבוטל הנסיעה שלי לניתוח.. מיותר לדמיין שלילה, באבי הטוב רק אופציה חיובית שרירה וכבילה. הוא יצא מהמתים מת כמוהם, אך ישלים את הפזל שלי.

ועלי להתחיל במתנה לו, באישה המקצועית, רופאת הארוס, שכאן לידי בידיו שליטפוני כילדה. זו השעה שיריץ את עצמו במגע גברי- אמתי, וצומחות זרועותיו כבר באות סביב גופה בטרם אמרה מילת הסכמה, אך מה זה חשוב, אבי שלי עשוי הבנה צרופה. ומוריד את תחתוניה בנכונות הבורא, ואני לוחשת לו ברכות: כמה היא דומה לי, וכמה טוב לי עכשיו שאתה חי וחושק באישה.. רק לא יכולה להגיד את זה בקול חזק, שלא יכה בנו רעש החיים ויחזיר את הגלגל.. וכך רואה את אצבעותיי עושות את זה במקומי במקומו, עוטפות את מותניה הדקות, מהדקות אלי לצמיתות את השלווה של השניים.. שתבוא אליו מתיישרת מתוך סריג דק אפרפר מרחף בקו מיתריה, כמו כנף פרפורי נעוריי, ובטנה מדברת על כל חלקה טובה מתחתוניה עד שדיה, שם כבר אבי יוכל לזהות את תוצרת הבית מסירת דאגותיו, את האישה שחסרה לו. שלא הייתה שלו. וכמו שאהבתי החרישית – העתק לה, אותה אחת שסוף-סוף מותר לו להזדקק אליה מותרת לי, דרכה לחיות בו בה מאושרת.. וכבר לא צריך להחליט על הצעדים הבאים – בין הבנות רק אחת גשומה, ולה הזיה רפויה..

בהכרה מלאה ללא ניתוח, מתעוררת אל תלמידיי. בדרך לבית ספר עוד שומרת בי את המתנה לאבא. עודו כאן, וגם אני. לא לבד רוקדת בפניך את הריקוד האחרון, אבא.

13.12.14

עופרי ג. 4

ציור עופרי ג.

————

אתי אלון אלעזרא

אותן אותן 
המילים המילים
נאמרו נאמרו
לי לה לי לה
אותם אותם
הכשפים הכשפים
שעשו שעשו
חידודין חידודין
בי בה בי בה
אותו אותו
המבט המבט
שחרך שחרך
שהפשיט שהפשיט
אותי אותה אותי אותה
ושוב ושוב
אותו אותו
הדפוס הדפוס
שחוזר שחוזר
לעולם לעולם
לא גומר לא גומר
והנה והנה
עוד אחת
עוד אחת
עוד אחת….

———-

12.12.14

צילום מאיה רוקדת ..,  אשר ג'בל

אשר גיבל, ריקוד ילדותי

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.