ירושלים של מטה

 

התרבות שהושמדה אינה מוצגת רק במוזיאון וורשה.
בהעדרה של תרבות מפוארת צמח בפראיות טבעית חופשי החורבן
דובר העברית המתה אך מסתדרת נפלטת מפה שהושמד מחדש…
הנימוק בעינו: גם אבות שורשיה התעקמו והזדהמו בגורלות עכבריים ונסו
מן הסירות השוטות, כל פעם כשהותר להם.
אבל הגיבורים השקטים חסרי הזהות אז,
המשיכו בהפלגות בלא מפרשים ובגעש האיום.
הילד הרע שכוח האל הזדחל אחריהם הוגה מילת קסם: הגענו….
כך נאמר בירושלים של מטה,
לכן הופרדו השכונות של המפוארים בתרבותם לשעבר מהמקומיים נושאי התרבויות לשעבר, וכל חלקה היום מקבלת תשתית כפי שמגיע לה,
מעצם חורבן הבית הפוסט-ניסיוני. שובו ושברו.

 

 

רו רבקה ורבנר

הַסְעָרוֹת
תִּרְאִי אֵיךְ קוֹרְאִים לִי יָם וְהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת מֵעָלַי וְהָחִטָּה מְבִיאָה אֶת הַלֶּחֶם אֶל שֻׁלְחָנִי וְהַחֶמְאָה נִמְרַחַת, מִתְפַּנֶּקֶת מֵעַצְמָהּ עַל הַפְּרוּסָה. הֵן אֵדַע לְהוֹדוֹת עַל הַטּוֹב אֲשֶׁר קָרָנִי. הֵן אֶזְכֹּר כִּי הָיָה לִי בְּרָע. נִצַּלְתִּי מִן הַסְעָרוֹת וְאֵין זֹאת אֵלָא כִּי הָיוּ אֵלֶּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים בָּשָׂר וָדָם, שֶׁמָשׁוּנִי מזִרְמֵי תְּלָאוֹתָי .

 

שירי ברוק שגיא

חכה דקה
תן לי להוציא אותך מהארון
לצורך מדידות אחרונות של אמת
רגע לפני שהעונה שותה את
הסוף של הבקבוק במקומנו
בלי לספור כוסות
שהשארת בה כראשון המאהבים
זה אף פעם לא הזמן
להביט אל הסוף של השמש
כשברור שגם כשזה מחשיך
אנחנו לא
אנחנו לא כבים
לא ברור מי משנינו לובש את מי
רק שהחליפה בינינו הגיעה
עם תג מחיר של בגד אחר
האם זה משנה
איך אתה יושב עליי
וכמה יפה אני מונחת עליך
ומי שלף ראשון
את המידות הטובות
כשהכל ממילא הולך ומתקצר
זה אף פעם לא זמן נכון
להביט לשמש בעיניים
לסנוור אותה בחושך
על סולם של גנבים
כשהיא יודעת שעדיין חם בחוץ
ואנחנו לא
אנחנו אף פעם לא כבים
זו רק נפילה קטנה לאחור

נפילה זמנית
שלנו אל הכוכבים.

 

2 ,  אלי אמרלי-פיאנטרי

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.