כי הנך..אַקְסְיוֹמָה טְרוּפָת חוּשִׁים.

 

 

יוסי ארדיטי

אלוהים היה שם
בכה, 
ואני רק עישנתי 
לא יכולתי לשאת את החרפה 
אלוהים בכה, 
ואני חשבתי שלי יש בעיה!

צילום שרופים וצבועים… יער אוסישקין, אשר ג'בל

אשר גיבל, שרופים וצבועים

נטלי גוטמן

"עבור "הצעירים" בגופם ומקומטים בנפשם, זו רק חגיגת זיקוקים – ידויי אבנים והשלכת סכין מדממת.., עבור השוטרים זו מתיחת סרטים אדומים..בעידן "הצוחק לתכניות כי הוא התכנית והוא התבנית", עידן שדורש הכי שבירת תבניות, ואנחנו כ"כ מקובעים וחיים בדור שכול אדם שני הוא 'העתק הדבק'. ואכן אלוקות היא בביבים ובכול מקום "אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן " (ישעיה ד' )…-  אילי א., בתגובה לשירה של חנה טואג "הכול אלוקות"

 כעלה ברוח נשרה ירושלים מתוך בית המילה לאחים הקבורים בחמש מיטות סרקופג, אות לאות לאסירי הנדידה, לנידוני החישה בתוך גוף המרותק לדברים. בארבעה תשכון תבונת התמהיל של עתידנות מוטציות הרוח, בחדר המיטות קומפלט. ואז יפלו המפרשים של אסירי ציון ותבוא יציבות אחרת, עם החי החמישי שוב תסתכן בקיומה, שוב עוברת הכשרה גנטית מתחום הפנטזיה הפנומנלית, מחדש קוטעת רגליים לטורף מסתיר נכותו הסופית, לקרבו ליסוד החמישי, בויטליות של האופטימיות תולה התקוות, שיקפל ויגנוז את יסודה השומם רגשית כאנדרטת הגוף האלוהי..

באותה המשיכה החמישית לשוויון השווים, וביכולת להימשך לבדיות של קירבה פיזית אל הקצה הקטוע, חוה, אחותם האחראית של מגעי ספירות הימין והשמאל גדושות אלימות העונג האיטי, מתפלספת לה כגולם המרגוע בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה הַנִּצְחִי בין הראויות ללחם בריאות, האלטרנטיבות. כל אלטרנטיבה ראשית כמיטת האין, ריקה כאי-נטייה לבריאות, לכורח חישת הגבריות והנשיות, לצריבת הגבריות בלא נשיות, למעורבות. האין במיטה – פרוצה ללא דלת וללא פורץ, על זרועות החולי האנטי-סוציאלי, כמטוטלת מסתובבת, שולפת ציפורניים גם למקומות מסתור, בחיפוש אחר מטמון ההנאה הקבור בהגיון קר, בלא חוש מוזיקלי שוברת לה תווים וכלים, מקללת את יומה הראשון בו נוצרה ללא חלונות לפנטזיות, ללא ראש לארוטיות שבמתמטיקה, לפסיכולוגיות של ארכאולוגית מטיבי הסיפור.. הגוזל החירש שכזה אינו חי אינו מת, נמשך לבעלי מעמד קיקיוני או לילדים חסרי ישע ברשת בבעלות פדופיל מורשע ומכהן כישות האין. ייתכן כמובן, שסיפוקו יבוא לידי גמר בקרבות שכירי חכמה ומסתירי חרב, או בתחרויות טעם בדת הממוסדת, או בפשע המתורבת שתול ברחם החברתי. או ישקיע בתחושת זאב בודד מטפח טירופו ומפצח גרעיני חילון מדומים.. אך החולמנים, הם חומר חינמי עבור מפיות ממקדשי קברו. כל המערבולת הלא קדושה הזו מגיעה לשלב שנבצר מגוף החולמים, בהיותם גורמים בדויים, לחוות את ממשות הפסיכה של התליינים – את השלמות ללא פגם פיזיולוגי בגוף ובשכל, של הרוב המוגדר השקוע בראיית ערוצי השידור שרק מהפגמים של נשגבותו נוצר, ובידו של שולף אצבעות המוות אל צווארו לא חש ולא יכיר טרם השואה. וזה יתרונו של הרוב, שלא מעורה באלטרנטיבות כמושא לפעילות רוחו, ואיך ידע, הרי כל הממשי שלו חונק באומללותו את חסרי בית המיטות הנוחות קומפלט..ואונס את משפחותיהם על כל פריט שיעלים תחת כריות שלמותו, אם תישאר..

ממיטות יסודות הקבורה של הגורל, תמיד צצים צאצאים, ככריות של היסוד הלא קבור בפנטזיה של אריסטו, והנה הם מאושרים בפתח עומדים לשערי השעונים המקבילים, ומתפכחים, צופים, על פי שפינוזה, ככופרים באהבת אלוהים שכלית, מעזים ומתיימרים להיות אחים, בעם הנזרע בעמים שידעו את יוסף..

19.02.15

 ציור ירושליים המושלגת, סימה לוביץ

 סימה לוביץ השנייה, ירושלים המושלגת נמסה לאט

איה הוכשטט כהן

 שֵׁשׁ שֵׁשׁ

הניסיון לשרוד בעולמם של העיוורים ממגר את הבורות של הרואה…:

עוֹרָהּ מָלֵא עֵינַיִם – יֵשׁ לָהּ אֶצְבָּעוֹת שְׂמֵחוֹת 
דַּלְתָהּ נִנְעֶלֶת עֵת רִבּוֹא אָזְנֶיהָ נִפְקָחוֹת, 
מוּאָר הַחֹשֶׁךְ בּוֹ הִיא מִתְכַּרְבֶּלֶת כִּשְׂמִיכָה..

כְּבוֹר עָמֹק בַּאֲדָמָה – גֵיא בֵּן הִנֹם נִתְפָּס 
וְיָם כּוֹכְבֵי מָרוֹם הוֹפֵךְ חָלָל לִמְחֻסְפָּס.
זִנּוּק מֵרֹאשׁ מִגְדָּל גָּבוֹהַ מְמַלֵּא אֵימָה 
הַקַּרְקַע רְחוֹקָה הִיא, אַךְ אֵין יוֹדְעִים כַּמָּה.
מִן הֶחָלָל רוֹאִים לְכָל אָרְכָּהּ אֶת החוֹמַה של סִין
לִשְׁאָר חוּשֵׁי אֱנוֹשׁ "אָרֹךְ" הוּא עֵרֶךְ יַחֲסִי. 
אֵינְסוֹף – הָחוֹף,
הָעַיִן הַשְּׁלִישִׁית שׁוֹמֶרֶת עַל מֶרְחָב אִישִׁי.

האַקְסְיוֹמָה הַטְּמוּנָה בְּחוּשׁ שִׁשִּׁי. 
טְרוּפָת חוּשִׁים כְּסְחַרְחֵרָה, תֵּבֵל וּמְלֹאָה
נוֹפֶלֶת הִיא וְקָמָה עַל מִזְבַּח סִדְרֵי בְּרִיאָה! 
עוֹד חוּשׁ בְּחוּשׁ הִיא מְמִירָה, רַק חוּשׁ אֶחָד נִגְרָע 
לְעוֹלָמָם שֶׁל הָרוֹאִים הִיא בָּבוּאָה שְׁבוּרָה.
נוֹסְעִים לְתוֹךְ הָעֲרָפֶל – בְּתוֹךְ מְבוֹךְ צְלָלִים 
מִפְגָּשׁ בֵּין עוֹלָמוֹת הָזוּי, כשְׁנֵי קַוִּים שמַקְבִּילִים, 
עֵת נֶעֱלֶמֶת הָרְאִיָּה נְמוֹגָה הַזָרוּת 
וּמְטַשְׁטֶשֶׁת אֶת צִבְעָהּ הַמַר שֶׁל הַבּוּרוּת. 
ויֵשׁ לָהּ אֶצְבָּעוֹת שְׂמֵחוֹת – שְּׂמֵחָת אֱמֶת 
נוֹגַעַת חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ בָּעֶצֶב חָי – הַמֵּת.

(קטע)

 מינה פרי הראל, 6

צילום צלו של אור..,  מינה פרי הראל

 

מישל שרייטר

בני אדם כבר הלכו על הירח. לא מבדידות
הם לא הלכו לחפש שם אנשים אחרים.
הכרתי מישהו שיצא רועד לשיט רפטינג בנהר מסוכן בפרו
לא מסקרנות. יש מים גם בניר דוד. אתמול ראיתי.
עשרים רגעים מכאן

כשנאמר לי פעם ראשונה
שאי אפשר לגנוב לידי סוסים. הבנתי שלא הבנתי שום דבר

חשבתי לְמָה רגישות גבוהה חושפת אותך

מתי התחלתי להקשיב למה ששותקים לא למה שאומרים
ואיך שומעים את המקצב הבסיסי של הדופק הרגשי
לא משנה של מי, של כולם, כנתון קבוע .
פעמים רבות
חיכיתי להסבר . אבל הוא לא הגיע משום מקום ומאף אחד
התהליך ההדרגתי שאתה מלקט בו את עצמך,
חיים שלמים אוסף, תמיד טורף קלפים, מערבב בדרך,
שתהיה תנועה, לא מכבה אחוז מהאינטגריטי שלך,
מכור להיגיון מפותל של דבר והיפוכו בחיי הרגש

ואהבה.

גם אם לא היה לי ברור עד הסוף מה זה להיות מוכן
תמיד נערכתי בדריכות למגע עם חסרונה

שטחיות עושה לי סחרחורת .
זה נכון. אבל לא צריך להגזים.
היא חשדה בי שאני לא ממשי

 

מירי סוסנה, 8 

ציור מירי סוסנה

 

"אתה חייב להשלים עם עובדות שיוצאות מהוורידים של העולם.
ככה זה
בוקר אחד תתעורר כמו גרגור סמסא או לא תתעורר" .
היא אמרה לי ערב לפני כל השינויים
כשלא היה לה כוח לפנות מקום למוזרויות שלי.

למחרת נסעתי להלוויה של אחי

הירח לא מעניין אותי
בפרו לא הייתי
אי אפשר לגנוב לידי סוסים

 

אלגונס פברה, לאישה יצירתית.... 

ציור לאישה יצירתית.., אלגונס פברה

 

מירב סופיר סואלו

אהבה

כי הנך.
הבנתי.
למה יש שירי אהבה.
למה בכלל כתבו אותם.
למה יש משוררים
רק כי הנך

אכתוב שיר אהבה.
העשרתי את לבי מהווייתך.
אני יודעת לרוץ.
מהר ככל כוחי מבלי להביט לאחור.
אך יש כאן משהו.
שלא חויתי.
מואר ומעיר.

שמעתי איתך שיר אהבה.
מילות המשורר נגעו בי אחרת

 

מאירה אוהד דורי, גם אין לי ארץ אחרת...

ציור וגם אין לי ארץ אחרת…, מאירה אוהד דורי

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.