לדחוף את הקירות הלועגים על הגוף הלבן

הבה, נקל על אשמתנו בכל מעשי חברינו בדם-שכנינו בני דורנו ובנות גורלינו,
"בלי להתנצל על עובדת קיומנו ומבלי שהאחר יצטרך להתנצל על עצם קיומו"(סמאדי דויד),
בשיא הקרבות שאין בהם כל שיחה בין פסיק ושורה,
כאשר האמת מערערת את תכניות הלחימה,
כחופשית להכשיר רק את פנים הגוף,
עדיין, וביתר שאת, מסתמן מקום למערכות ארוטיות
ביחוד להנדסיות-פילוסופיות הקלות להגשמה,
אשר מוגנות בכיפות שלוותן הסוערת ממש מתחת לעור פיל ופילה הטובה לחייל עייף שמתכוון לחזור
במהרה לפעילות הבריאה הביתית הנמדדת בקריטריונים של אהבה ועוצמה רומנטית,
וממבט לא פמיניסטי, היא היא נועדה לחיזוק חבלים שלא אמורים להדק…:

אתי אלון אלעזרא

אתה כובל את עצמך
תם הדרור בנשמתך
אינך מגיב
כשהיא פוצעת
רק כורך עוד חבלים
ומשתיק את הפחדים.
התותחים שלה
עוד רועמים
את מה שכבר היה בך
הם מנפצים
אתה שוכב
נכנע
כבול
בכבלים של נשמתך.
ובא לי
להעיר אותך.

***
אני מתפלספת במערומי
מתפתלת בין מילותיך
מפסקת את רגליי
ומעיינת בצ'כוב
מושיטה את שתי ידיי
ונוגעת בטולסטוי.
כאשר דוסטויבסקי נכנס לתמונה
אני פולטת אנחה
עם פושקין אני מסיימת
בקול תרועה.
ואז אתה בא בי

16.07.14- 15

מותי גלילי

"השניים", מאגר מותי גלילי

אשבעל עשתרות|

את באמת חושבת שאני לא יודע דבר על המים השחורים בתעלות …יודעת כמה שנים נגסתי בשחור הזה כדי להטות את זרימתו, להקהות את כהותו, לרשום אותו בנתיבים חדשים שפילסתי בבזלת , בשירים משיירים של ילדים מתים , מאהבות שהושלכו על גבעות הזבל בחצרות האחוריות, בזיונים מלוחים, בקללות, בחרוזים, בקטטות שיכורים, מקיא במרזבים, משתין על הקברים, מאונן בספריות, מחטט במזבלות ושוב, הילדים מתים, כוויים, מייבבים בלי כוח בערבות השלג עירומים, גוועים בשקט, רק אני הייתי שם לשמוע את בכיים, מאחורי חומות בטון, חסר אונים, דוחף את הקירות הלועגים? יודעת? קשרתי את המים השחורים, הקמתי להם סכרים ומגופים, ואת הסרבנים הטיתי לשדות, שירוצו, מה איכפת לי, שירוו את הפקעות, שינגנו, ישירו, שיצחקו, שיבכו , שיחיו.הנה, קטפתי לך צבעוני אחד שחור, הוא פועם כמו לב על הגוף הלבן שלך. רואה? הצלחתי לעצור אותך. עכשיו את יכולה לבכות. אני אוהב את המעיינות שלך.

24.07.14

עמי רוזנברג, צבעוני שחור

ציור "צבעוני שחור" מאת עמי רוזנברג

פאט פארקר
בשביל הלבנה שרוצה לדעת איך להיות חבר שלי 

רֵאשִׁית, עָלַיִךְ לִשְׁכֹּחַ שֶׁאֲנִי שְׁחֹרָה.
שֵׁנִית, לְעוֹלָם אַל תִּשְׁכְּחִי שֶׁאֲנִי שְׁחֹרָה…
וְאִם אֵיזֶשֶׁהוּ שָׁחֹר מַעֲלִיב אוֹתָךְ,
שׁוֹדֵד אוֹתָךְ, אוֹנֵס אֶת אֲחוֹתֵךְ, אוֹנֵס אוֹתָךְ,
פּוֹרֵץ לְבֵיתֵךְ אוֹ סְתָם מִתְנַהֵג כְּמוֹ אִידְיוֹט –
בְּבַקָּשָׁה אַל תִּתְנַצְּלִי בְּפָנַי
עַל הָרָצוֹן לִפְגֹעַ בּוֹ.
זֶה גּוֹרֵם לִי לִתְהוֹת אִם אַתְּ מְטֻמְטֶמֶת.
וַאֲפִלּוּ אִם אַתְּ בֶּאֱמֶת מַאֲמִינָה שֶׁשְּׁחֹרִים מְאַהֲבִים טוֹבִים יוֹתֵר
אַל תְּסַפְּרִי לִי….
בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת, אִם אַתְּ בֶּאֱמֶת רוֹצָה לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁלִּי – אַל
תַּעֲשִׂי מִזֶּה עֲבוֹדָה קָשָׁה….

(קטעים, מאנגלית חני כבדיאל)

השיר מהפוסט של נטלי חאוזי דה רוזן, 20.17.14

יוסי וקסמן, אום כלתום בקונצרט אלקסנדריה

ציור אום כלתום, קונצרט באלקסנדריה, מאת יוסי וקסמן

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.