מום החובבנות

 

נטלי גוטמן

מי פנוי היום לגולם לא יוצלח? ולכבודו עוד לשקוע בלימודים סגפניים על רוח הליכותיו כצדיק מן השורה.. אין פנוים גם בשבילי. למשתוללי הפוסט-טראומה ישנן דרכים נעימות יותר, בתוך כאב רגעי להעסיק דמיון. את המעט שנותר לדור המלומדים החדשים להשלים בהתאמות השקולות לפעימות ההלם הספרותי שלהנאתם גם עובר מהר, ללא מלומדים על הראש. החובבן אומנם אינו מנצח, לא בתור אח או חבר משוגע מנוטרל, אבל נחמתו פוסט-טראומטית וצורתה טיפולית בהפצת התובנה כי כל אחד הוא נכשל סדרתי. ולנכשל הגולם בחצר המתוכנתת בחזית ההמולה העכשווית תמיד יימצא שוב ושוב לרשות הרבים.. רק התמצא עבורו ילדת חן מקום עשוי לב?  או לפחות פינת תנחומים לשירה בעטיפת שריר גלובלי שמבקש קריעת צווארון על דימויו..

ציור ושורות משיר "ידיי כבולות בנפש פזורה…ואיני משוררת, אולי אמנית.."- מירב סופיר סיאלו

מירב סופיר סיאלו, ידיי כבולות בנפש פזורה...ואיני משוררת, אולי אמנית...

יעל כהנא

את רוצה לנהום את זה
לנשום את זה
את רוצה לרשום את זה
על עור ורוד
בדיו שלא תרד.
בינתיים
תחשבי את זה, תכתבי את זה, תרעבי את זה…
אף פעם אל תעזבי את זה

 

נטלי גוטמן
שובך ארוטי

בת 5 לא אמורה להכיר בחושניות חודרת לב וטבעו.. אבל היא חלחלה מוקדם לעולם, והמשיכה לצאת בלא חשש מכותל חינוכה, פוגשת באוויר מוכה חסרונו כאוזל בנשמה. והיה לה רק עוד חמש שנים להתחבר עם סוגי אווריריות מוצפת אדם, ואז, השתכנה בכול שובך ראשוני שטפחה והיה להם שם אחד  – החשק הארוטי המנצח. התמחתה בהם – במילוי חללים מפתים, שם גם גדלה- תחת ברד הכלים הפשוטים שעפו כגרגירים מכוונים אליה ודבקו במרתף חושיה הופכים לאבני רחוב קלות כחול, אך הושלכו לשרוט בה חרכים, לסמן קרקע תחתיה ומרחב מחייתה להגביל לפי כללי החצר הרווח.. היה זה אבק של אדנות נסתרת שהגיע לכל מקום ששהתה בו, מידו המתחלפת של מי שבמקרה נתקל בנוכחות המענגת שלה, וידע שהוא אדם משמע אדון בעיניה, וניסה לשמור לעצמו את הזכות כנגיעה בחובתה… אי-תגובתה לחיזור התקבלה קשה. מה שלא ידעו המתנגשים וגם היא, שלא היה לה כל קשר לאדונים בחברה כלשהי, מנטיות גופם לא התרגשה, וגם לא מייחוסם, ולא ניסתה לשנות אותם או לסרב להקשיב לפוגרום ידם.. וכל אלה משגרי התסכולים האישיים, המשיכו לרסס את סמטאות פניה, המחזיקים בה כבעשב בר בעל דמות שמריחה כסם מרפא להרגיז. וכבכל מדינת האדונים חוקיהם תמיד חיפשו ניצחון ויצרו את העולם להם סופי סגור מבוהל ומאוים.. בפני תחושת המלאות הגורפת שלה, שכאילו נשקפה מכוכב לכת אחר בדיוני אך מזדקף באלגנטיות כלולאה בסליל אישיותה, שמותירה לזרותו של האדון ביסוס – להתבוסס בעצמו.. בעשרות השנים שבאו אחרי, להחליף דמויות יקרות בכותל ביתה למרקם של סיכוי טוב, כל החברות המפותחות אף הן הסתגרו מחדש, ובאכזריות וירלית אופיינית, כנראה, למומן המולד, לא שינו זעם בחיבה.. וניצחו ושטחו עצמן. ובכך, על פני המישור הסגור בנשיקות לוחשות שפתיי להן על ספירות גדולות וחמות לריפוי הסופיות באהבה מוגברת..

ציור הילדה בצעיף הלבן.., גד נתן

נתן גד, ילדה בצעיף

מירי פרי הראל

תחת ידיו נדמה היה
כי היא פורחת..
נתנה הסכמתה לעיניו
לשוטט
כסומא היה בא אליה
מפשיטה מעורה מלבישה גופו
תחת מגעו היה עורה לוחש עצמו אהבה.

***

אוזנך הכרויה יודעת צלילי נבל 'כינור צ'לו וקרן יער
תווי מילותיי יתנגנו בהם
היה קשוב
אינך מנצח…אינך מנוצח
היה כנוע בעיינים פקוחות לראות טעמי שפתיי מנגנות דברי אהבה.
(קטע)

מירב סופיר סיאלו, שיר פרידה

ציור פרידה מהסופיות.., מירב סופיר סיאלו

שירי ברוק שגיא

אם זה היה תלוי בי
לא הייתי מעבירה אותה את הכביש
בשביל מה לתת יד לזקנה המקרטעת
רגע לפני שהיא גומרת
ובינתיים
כל התפוזים שלה מקרקשים בשקיות
כאילו היא ארגז של Jaffa שאיזו
דודה מחכה לו באמריקה לוחשת לדוור:
ראית? עוד ארגז של זקנה בלי בשורה
שהאחרון יכבה את האור לגויים
לפני ש..
כי דודה לא מחכה לו
כבר אמרתי לכם אלף פעם ש..
לדודה יש טלוויזיה מצוינת
לדודה יש מאה ערוצים של בדידות
כך שהגיע הזמן לתת לסבתא
למות

 

ציור המצב המסעיר של הטיעון הגלובלי.., Eli Diner , 1994

Eli Diner' מסעיר המצב 1994

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.