מחווה לאיילה שבגרה כשאייל נתן את קרניו לשופר..

צילום אמנותי הנפש מעשנת את גוף העורקים חוסמת שצף הווריד, ליקה רמתי

ליקה רמתי, הנפש מעשנת את גוף העורקים חוסמת בשצף וורדים

".. לצד דברים בעייתיים יש גם באורתודוקסיה בסיסים להשתית עליהם יחס מואר ופתוח
שיאפשר עונג מיני ולא ניצול שמאיין את המין. לא בוז, ולא לעג, ולא מעטה חשיבות. הטרור מול הפתיחות המיניות העונג והנשיות, הוא הטרור הנפוץ והוא הפשע החמור ביותר נגד האנושות.. רק אל הפתוח והרך יבואו המלאכים, ולא רק בשבת" (ספי רכלבסקי, מתוך "על הדברים שכתבה ושיתפה אמילי עמרוסי..")

נטלי גוטמן

בחדרי האיכות המסוימת של הרגישות המינית שלי, בקרבת הורים שמרניים, ושותפה לאידאולוגיית השוויון הרוסו-אוקריני, מצאתי מפלט רגעי ממצבי מתח טריוויאליים של ילדות. ידעתי כבר בגיל הרך לנוח מכיפת העולם, ראשית בחסות המיניות כפנטזיה שתמיד שם בשבילי. מסווגת למחשבות האהבה שלי כתינוקת הנוטה להתבגר מאז. ובדיתי אותן שיהיו לי לשימוש אישי חוזר, כקליפים שכמעט ולא נדרשו לשינוי, בתוכן, בצורה או תכלית, ועם אותה השקעה אפסית. גם עם הגיל לא אהבת הסיפור הובילה אליהן, אלא החנק בין קירות בית הגיבוש של מוגבלות הממשי, שחדר להיכליי. הבטתי בפרצופה של המוגבלות המתענגת, ולא בה היה נכתב הצורך בהתמסרותי לאדם גברי נשי, כאחד. מחדש פיסלתי לי את ההנאה שבהשתייכות לחיות האנושית טהורה כדימוי ממושמע ומנותב להכאיב, במידה כזו שאני בו זקוקה לציור סוכריית ההידבקות לכוח, רצוי ראוי שתוי, כאחד. כאשר יותר משאר רגעיי, אני כמערכת סימום הדמיון, מתוכנתת משומרת ממוגנת.

ההנאה, היא דרשה לגדול לשמה, משנה חדרי ההכרה, מובילה להבחנה בינה ובין הסובייקט שלי שייראה חסר בטחון קיומי, אבל ייטול ממני מנוחה, שאהיה ממשית. הגורל התבטל כניזון מההעמקה לתמונה שלא ביקשה לנצחני, אינה יורדת להנאת פרטיותי, מותירה ברירה שגם אחרי היעלמותו של הסובייקט שלה, הוא יהיה שלי. כבעתק חזותי של רופא שבא בכל מקרה לטפל סימפטומטית, יושב איתי במשברים כהעתק אדם זמני. הבדידות נבחה, ניסתה לגרשו. כל חבריי תבעו אותי לדין ילדותי – על הנאת קיומי הנסתרת, והתמונה מכך תמיד מחזירה לי שפיות שמבראשית, כשהייתה האיילה בעלת גוף בלי קרניים, ככל יצור אוהב..

ולדימיר נבוקוב: "מה הפלא ששנות בגרותי, בתקופה האירופית של קיומי, הועמדו בסימן של כפילות מפלצתית. למראית עין, ניהלתי מה שקרוי יחסים נורמליים עם מספר לא קטן של נשים ארציות עם דדיים דלועיים או אגסיים. למראית לב, הייתי נשרף כולי באש תופת של חשק מוגדר-מאוד למראה כל נימפית עוברת, למרות שכמובן, בתור שלומיאל שומר-חוק, לא העזתי מעולם לגשת אליהן…ואני כן זכיתי, להציץ בתענוג-עידנים מפעים פי-אלף, אפילו החלום המשחת הכי עכור שלי היה זוהר פי שבע מכל האהבהבים שהגאון הכי גברי, או האימפוטנט הכי פטפטן, היו יכולים לתאר לעצמם. עולמי היה חצוי. לגביי היו קיימים לא אחד, אלא שני מינים, שאף אחד מהם לא היה המין שלי.  האנטומיקן היה מגדיר את שניהם כנקבה, אבל לי, דרך מנסרת-האור של חושי, הן נראו שונות כמו תורן מאורן, את כל זה אני תופס רק עכשיו, בשנות השלושים המוקדמות שלי לא הבנתי את מכאובי הבהירות הזאת..

(מתוך "לוליטה", 1952, מאנגלית דבורה שטיינהרט, 1999)

מרים שחורי, שגאל ומרים

ציור שגאל ואני, מרים שחורי

צילה זן-בר צור

בלילה הקר ההוא אסף הזקן אל כפות ידיו פחמים לוהטים מהאג'אק (כירה) ובא אל יצועה של אשתו הזקנה וחימם אותה במילים של אהבה. בואי ותאהבי אותי כמו שיונק הדבש אוהב את הורד', הוא ערסל את תשישות גופה אל גופו ושר לה שיר ערש שלמד ממנה בימים שהיו שדיה מלאים בחלב וחיקה בתינוקות. היא נשפה את הבל פיה על לחיו ולא הוסיפה דבר. חומו פשה בעצמותיה והוא העמיק את לחיו בין צלעותיה. כמה אהב אותה, כמה אהב. ועיניה העששות היו צלולות באורו ובעיניו היה הנוחם. ולא רצה הוא לקום מיצועה כל אותה העת.

ככה שבעה ימים ולילות חפן בכפותיו פחמים וחימם את עצמותיה ושר לה שירי ערש ועטף אותה באריגי צמר עד שלא נותר בו עוד כוח, עד שלא נותרו עוד פחמים באג'אק, או אז אסף את הבל פיה ושאף אל תוכו עד כלות. ברגע הזה פער אלוהים את פיו בהשתאות ובלחישה בא אל חיקם של אלה הזקנים וידע סוף סוף מה היא אהבה… כל לילה, כל לילה, היה סבא שלי מספר לסבתא שלי סיפורי אהבה.

(קטע)

 Manouchehr Rashidy מנוציהר רשיד, אירן 2

ציור Manouchehr Rashidy, אירן

אבינועם אשבעל עשתרות חקלאי

שברי האותיות של אבותיי
מפוזרים בתוך הגוף שלי
וקובעים את משטר הפעימות
שרוטטות לאורכו
כמו הדים עמומים 
של רוחות רפאים
בקירות הבית.

 סרגי נואל, 2000

ציור סרג' נואל

אבל מיהי האם הקדומה
שקוראת לי לרחוץ בנהר שלך
ומיהו האייל שנתן את קרניו
לשופר שבוכה בי
כשאת נשכבת בשתיקה
על המזבח שלי?

 אדי רוס, 5

פסל אדי רוס

מישל פוקו

"שום מחנך במאה ה-17 לא יעץ בפומבי לחניכו, כמו שעשה אריסמוס בדיאלוגים שלו, בדבר הדרך לבחור זונה מוצלחת…אם נתבונן בפנימיות התיכוניות של המאה ה-18..סביב התלמיד פורחת ספרות שלמה של הוראות, המלצות, תצפיות, תיאורי מקרה קליניים..עד שהחטא האוניברסלי של הנעורים אמור היה שלא להתבצע בו כלל.. ב- 1776 כבר הייתה זאת סעודת הקודש החגיגית הראשונה של מין המתבגר לשיח התבוני על-אודותיו, אשר נערכה בצורת שענטז של חידונים, משחקים ספרותיים, חלוקת פרסים, וועדות גיוס..הצחקוק היחיד שאולי הפריע היה דווקא מצד הקהל המבוגר, היותר ילדותי מן הילדים עצמם..

ההומוסקסואל של המאה ה-19 הפך לאישיות.. פחות כסוג של יחסי מין ויותר כאיכות מסוימת של הרגישות המינית, יכולת להחליף בתוך עצמו בין הגברי לנשי…העושה מעשי סדום שמעד ושב וחטא, מעתה הוא יהיה זן בפני עצמו…"

(מתוך "תולדות המיניות 1", 1976)

 איילה אילן, צילום הפסל

 פסל איילה אילן

אודליה כהן

היום היא מתה

גנרטור אהבה למכירה. הייתה צועקת
גנרטורים של אהבה, מחירים נוחים. לפעמים גיוונה
גם בימים חורפיים הייתי שומעת אותה ברחובות.
המצ'וגעת של השכונה קראנו לה.
שנים הייתה מוכרת גנרטורים של אהבה.
במגוון צורות, גדלים והספקים.
אבל נדיר שהיו קונים. הרוב נרתעו.
אולי היו ספקנים. אולי לא ידעו מה לעשות איתם.

בילדותי, היתה תופסת אותנו, הילדים, בקרן הרחוב, 
ומסבירה: אין דבר חשוב יותר מאהבה. 
לא משנה כמה יש לך, אפשר עוד. היתה מדייקת.
לא כולם יודעים איך ליצר. הסבירה לנו.
בשביל זה חשוב שלפחות גנרטור יהיה בבית. הייתה מסכמת.
וכשהייתה הולכת, היינו צוחקים. 
איך היא לא מוותרת. גם שהיא לא מוכרת.

היום היא מתה.
ולמרות שהייתה חלק מנוף ילדותי, אין בי עצב.
אולי כי כבר אין לה מקום ….
חלק גילוהו ומי שטרם, מבין
בכל אחד קיים גנרטור פנימי.
שרק מחכה להידלק,
לחולל, ולהפיץ
אהבה

—–

ציור כשאתני נולדה לפני כשמונה שנים, מרים שחורי

 מרים שחורי, כאתני נולדה לפני כ-8 שנים

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.