מטעה הצבע של השתקפותי…

 

יוסי ארדיטי

 

גם אם האור חלף על פניי
ידעתי
שלרגע הייתי מואר!

 

אשר גיבל, בית חרב ואיש עם הכנפיים בדרך ךיפו, 1978

צילום אדם על רקע בתים חרבים.., שנות ה70, אשר ג'בל

 

סרגי יסנין
א ח ר י נ י ה

לנביא ירמיהו

1

בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רַע

לַשָּׁוְא שְׁלוּפוֹת חֲנִיתוֹת וְחִצֵּי הָיּוֹרִין,-

כָּךְ לְפִי הַתּוֹרָה

אוֹמֵר לָכֶם הַנָּבִיא סְרְגֵי יֶסֶנִין.

עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעָה, לֹא אָשׁוּב

לִפְחֹד ממלקות הַשּׁוֹט,

לֹא אֶצְעַק הוֹקוּס-קוֹרְפּוּס גּוּף יֵשׁוּ.

אָקִיא אֶת בְּשָׂרו הַמֻּכֶּה סְפוּג דָּם הַדמָּעוֹת.

לֹא אֶקְלֹט בְּנַפְשִׁי מַעֲשֵׂה הַקְּרֵבָה

לְשֵׁם גְּאוּלָה, אֲנִי קֻדַּשְׁתִּי לְתוֹרָה אַחֶרֶת,

מְעֻנֶּה אֲסָרֵב לַצְּלִיבָה

שֶׁל כּוֹכָבִים קוֹדְחֵי נֶצַח בִּשְׁמֵי הָעֲרָבָה.

הִתְוַדַּעְתִּי לַתְּחִיָּה אַךְ הִיא אַחֶרֶת –

בָּהּ מְחוֹל הַמָּוֶת לֹא יַתְוֶה לָאֱמֶת גְּבוּלוֹת.

כְּמוֹ שֶׁמּוֹרִידִים מֵהַכִּבְשָׂה פַּרְוַת סְרָק מְכֹעֶרֶת,

אֶהֱיֶה סַפָּר , אָגֹז מִשְּׁמֵי הַתְּכֵלֶת קְרִישַׁת חוֹלוֹת.

אֶת יָדַי אָרִים אֶל הַיָּרֵחַ

לְפַצְּחוֹ כֶּאֱגוֹז.

לֹא רוֹצֶה שָׁמַיִם בְּלִי סֻלָּם לָאוֹרֵחַ

לֹא רוֹצֶה שֶׁשֶּׁלֶג נוֹפֵל צִמְחִיָּה יִנְגֹּס,

לֹא רוֹצֶה שֶׁיַּהֲפֹךְ לַמַּפֹּלֶת

אֶל תּוֹךְ אֲגַם הַשְּׁקִיעָה.

הַיּוֹם בָּרָאתִי, כְּמוֹ תַּרְנְגֹלֶת

בֵּיצָה מִלּוּלִית זְהוּבָה.

 

רפי פרץ, 2

ציור כדור מרכבת העולם..,  רפי פרץ

 

בְּיָד חֲזָקָה וּזְרוֹעַ נְטוּיָה

אֲסוֹבֵב אֶת מִרְכֶּבֶת הָעוֹלָם…

בְּשַׁאֲגַת מֵי סְעָרָה גּוֹעָה

עוֹלָה שְׁמִינִיַּת כְּנָפִיִּים עַל כְּתֵפַי – בְּנוֹת הַיָּם.

 

היאם מוסטפא, 9

ציור כתפי בנות החול..,  היאם מוסטפא

2

מֵעָלַיִךְ, רוּסִיָּה, פַּעֲמוֹנִים נוֹבְחִים אֲיֻמִּים,-

נְהִיַּת הַחוֹמוֹת עָלַיִךְ, הָאָרֶץ

שֶׁל קרמלין. זוֹ שְׁעָתִי – מֵעַל הַיְּתֵדוֹת הַמְּכוֹכָבִים

לְהֲקִּיאֵךְ עַל תְּלוּלִיּוֹת הָאָרֶץ.

אֶמָּתַח עַד לְעִיר לֹא נִרְאֵית,

אֶתְקַע שִׁנַּי בְּטַלִּית הַדּוּמִיָּה מֵעַל שְׁבִיל הֶחָלָב.

 

אֲפִלּוּ לָאֱלֹהִים אֶחְשֹׂף נִיבֵי לֹעִי

אֲסִיר שַׂעֲרוֹת זְקֵנוֹ, טֶרֶם קְרָב.

אֶתְפֹּס בְּצַוְּארוֹן רַעְמָתוֹ הַלְּבָנָה

בְּגַעַשׁ סוֹפָנִי אֲדַבֵּר, בְּקוֹל שֶׁל סְעָרוֹת:

אֱלֹהַי, אֶעֱשֶׂךָ אַחֵר עַל הָאֲדָמָה,

קָרְחוֹת הַיַּעַר שֶׁל מִלּוֹתַי אֲחַלֵּץ מִמִּנְהָרוֹת!

 

בְּלִקּוּק לְשׁוֹנִי אֶמְחֶה צַלָּמֵי צַדִּיקִים

וּקְדוֹשִׁים  מְעֻנִּים מֵעַל בַּד אִיקוֹנִין.

מַבְטִיחַ לָכֶם כִּי הָאֱלֹהַּ הַמְּיֹעָד שֶׁל הַחַיִּים

יִמְשֹׁל בְּכִרְכּוֹ אֲחַרִינְּיָה!

 

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל בָּכִינוּ

וְהִכּוּ הַגְּשָׁמִים עַל כְּתֵפֵנוּ בְּדָם.

בְּקוֹלִי עַכְשָׁו סְחֹפֶת, לְאָבִינוּ הָרָם

מוֹרִידֵנִי מִכְנָס, כֹּחוֹ נָדָם.

וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם:

רִחְצוּ בְּמֵי לְבָנָה אַחֶרֶת כַּפּוֹת וּשְׂעָרוֹת,

אַתֶּם, הַנְּגוּעִים בְּדַחַף

הָאֲמוּנָה מַשְׁמִיעִים תְּפִלּוֹת

חוֹנְקוֹת כָּל בַּגֵּאוּת הַטַּחַב,-

מוֹת תָּמוּתוּ.

 

פָּרָה אַחֶרֶת כְּבָר גָּבְהָהּ מֵעַל תֶּלֶם גַּבֵּנוּ,

פָּרַת אֱלֹהִים לֹא נִרְאֵית.

וְלַשָּׁוְא בַּחֲרִיצֵי מְעָרוֹת יַלְוֵנוּ

כָּל שׂוֹנֵא הֶמְיַת הַמַּמְלִיט –

חֵרֶף כָּל יִהְיֶה יִלּוּד הַשֶּׁמֶשׁ

לְכוֹכָב בְּרוּסְיָה מִשְׁכָּנֵנוּ.

בְּכָל מִקְרֶה – הוּא יַעֲלֶה בְּאֵשׁ

אֶת חֶבְלֵי הַמַּעֲצָר שֶׁל גְּדָתֵנוּ.

 

אִישׁ אַחֵר יֵרֵד מֵאוֹלִימְפּוּס לְשַׂרְטֵט

מֵחָדָשׁ אֶת הוֹפָעָתוֹ הַיִּצּוּגִית.

אֲנִי אֶשְׁאַב אֲוִיר  וַאֲמוֹטֵט

מַחְסוֹמִים בְּשָׁבִיט לְשׁוֹנִי וְאֵצֵא לְמַסָּע עוֹלָמִי.

בְּפִשּׂוּק אַדִּיר מְמַדִּים

רַגְלַי אֶת מִצְרַיִם מַשִּׂיגוֹת

לַחְלֹץ פַּרְסוֹת גּוּפְכֶם הַמְּסֹעָף הַפָּרוּץ…

קַרְנֵי הַקְּטָבִים הַצְּפוֹנִי וְהַדְּרוֹמִי מֻשְׁלָגוֹת,

בָּן יִנְעֲצוּ יָדַי מוֹחֲצוֹת הַכַּדּוּר.

 

וְעִם מַנְגִּינוֹת הַסְּעָרָה וְיִלְלוֹת הָרוּחַ

אֶקְרַע אֶת בָּבוּאַת הָאֲדָמָה וְאֶחֱצֶה לֶחֶם שֶׁל קֹדֶשׁ הַדּוֹר,

אֶל תּוֹךְ הַחֲרִיץ אֶדְחַף רָאשִׁי שֶׁיִּהְיֶה כְּנִיצוֹץ שֶׁמֶשׁ מָרוּחַ.

וְאָז אַרְבַּעַת הַשְּׁמָשׁוֹת מֵאֲחוֹרֵי פֶּלַח

הָעֲנָנִים כְּאַרְבַּע חָבִיּוֹת בְּמוֹרַד הָהָר נָעוֹת,

מַזְהִיבוֹת וּמִתְגַּלְגְּלוֹת לְמֶלַח

עַל פִּצְעֵי מַחְשֶׁבֶת הָעוֹלָמוֹת.

3

וְלָךְ אֲנִי אוֹמֵר, אָמֶרִיקָה:

עַל פִּלְחֵךְ הַנִּדָּח בֵּין הַחֲצִיּוֹת,

תֵּרָאִי מִמְּצוּלוֹת הָאָנַרְכְיָה,

אֵיךְ אֲנַוֵּט  בִּימֵי הָאֵטתאיזֶם אֶת פִּלְדַת הַסְּפִינוֹת.

 

הַמְּקִימָה בַּשְּׁמָמָה תִּקְרָה שֶׁמֵּימִית,

 אַל לְךָ מַסְמְרִים בָּהּ לִתְקֹעַ

בְּיָדַיִךְ הַכְּחֻלּוֹת מוֹט עִם רֹאשׁ כּוֹבַע

לֹא יַתְאִים לִבְנִיַּת הֶאָרָה בֵּין-כּוֹכָבִית.

 

גדעון שני, גבהות שחורות , חלב ודם..

ציור גבעות חלב שחור ורוד דבש .., גדעון שני

4

פּוֹסֵעַ עַל הָעֲנָנִים כְּמוֹ בַּשָּׂדֶה אֲנִי דּוֹלֵף

רָאשִׁי שָׁמוּט מֵהַקָּצֶה

לִשְׁמֹעַ חֲבָטוֹת הַגֶּשֶׁם הַכָּחֹל סוֹחֵף

צְלִילֵי נוּרוֹת רָקִיעַ דַּקִּיקוֹת פֹּה.

מַטְעֶה הַצֶּבַע שֶׁל הִשְׁתַּקְּפוּתִי בְּמֵי יְרֹקֶת

וְהָאֲגַמִּים כֹּה עֲזוּבִים וּרְחוֹקִים.

אוֹתָךְ אֶרְאֶה, אֲחַרִינִיָּה, תִּינֹקֶת,

עִם טוּרְבָּנִים הַמַּזְהִיבִים עַל הֶהָרִים.

 

איקי בוברמן, בקעת גינוסר

ציור בקעת גינוסר, איקי בוברמן

 

רוֹאֶה שָׂדוֹת, רוֹאֶה בָּתִּים

וְאִמָּא יְשִׁישֹׁנֶת בַּכְּנִיסָה,

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מוֹעֲכוֹת קַרְנֵי שְׁקִיעָה – אֶל הַמְּחָטִים

לְהַשְׁחִילָן, אַךְ הַחַמָּה כְּמוֹ חֲתוּלָה

מְתַעְתַּעַת בְּכַדּוּר חוּטִים,

בַּחֲזָרָה תִּמְשֹׁךְ בְּיָד רַכָּה קַרְנָהּ..

 

אשר גיבל, אמא..

צילום אמא.., אשר ג'בל

 

וְחֵרֵשׁ הַנָּהָר בּוֹחֵשׁ

קוֹלוֹת שִׁירָה ,

מְטַפְטְפוֹת מִלִּים נֶאֱמָנָה

כְּמוֹ נֵר נוֹטֵף בָּאֵשׁ:

"לָאֱלֹהִים הֵידָד בַּמְּרוֹמִים

וְאֶל הָאֲדָמָה – שָׁלוֹם!

יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁיֵּדַע

אֵיךְ מְטִילִים

בֵּיצַת הַיּוֹם

וּכְבָר נִשְׁלַח בַּרְוָז

הַמְּנַקֵּר עִקְּבוֹת שֶׁל יֵשׁוּ בַּמָּרוֹם.

הָאַחֵר הַהוּא יָבוֹא בֶּאֱמוּנָה, יוֹבִיל

בְּלִי צְלָב וְעִנּוּיִים.

מֵעַל רָקִיעַ, מְחַדֵּשׁ

צִיּוּד כְּלִי קֶשֶׁת יִישְׁלַף וּבוֹ חִצִּים צִבְעוֹנִיִּים.

שֶׁמֹּחִי, צִיּוֹנָה, מֻמַּשׁ

הָאוֹר וְהִשְׁתַּנּוּ הַמְּנִיעִים!

נָצֶרֶת הַחֲדָשָׁה תּוֹסִיף לִפְרֹחַ

רוֹכֶבֶת עַל סוּסַת הַיְּשׁוּעָה,

רְאוּ, הָאֱמוּנָה היא – כֹּחַ

וְהָאֱמֶת רַק לָנוּ בְּעָיָה!"

 

ינואר 1918

(מרוסית נטלי גוטמן, מתוך הספר "מכתב לאמא", כרמל, 2006)

רפי פרץ, אמא ואבא בביקור אצל הנסיך הקטן

ציור אמא אבא בביקור אצל הנסיך הקטן, רפי פרץ

 

נטלי גוטמן

גם כשהאור חלף, הייתה מוארת הקרקע, ככוח נתון פיזיולוגית, כמו אמת תלוית התקופה שהיא בסיס מונוטוני מסור לצמיתות ככוח הקובע תפיסה ואמונה, ונוכח ברגליים שורדות דמוי ביצת אנוש.. וכך ביחד, אדם וקרקעו משתקפים כישות אחת ללא קטבים עונדת כדור המעובה שפות הרגש והמושג.. וכדינמית מופרעת נתפסת הישות כפשט.. אף על פי כן שהנצח מזוהה בה כהכרחי לעתיד, וכול המופרך בחומר, נפגש והושלם בעיבודים ספרותיים של הפסיכה התקופתית, תחת קורת כדור אמנותי אחד המקרקע תחושת האושר המכונף הממשי בעל מנטליות עכשווית.. ביכולתו של המצב המאושר הזה לגייס לו כלים לשיפוט אודות שלגים מומתים שהונצחו כחיים במדע, ובעקבותיו גם במידע מציף הארץ ברגעיה הצבעוניים, לפי סולם בדידות החומרים וטבלת בידודם מכל סיכוי לשינוי א-נורמלי משבש התכניות..

 

 

שמעון מרמלשטיין

 

לא מזרח. לא מערב.
רק צפון ודרום
היכן שהמחט המגנטית רועדת
מאיחוד הבשרים של פקעת קוי אורך.
אורך רק אורך. בלי רוחב
של נפש.
360 מעלות בכף יד אחת
האחרת עדיין מחפשת בציפורניים
את הקוד
המפתח לשער האין חוק.

 

יחיאל וויס, אוטופורטרט

ציור אוטופורטרט, יחיאל וויס

כאן, מתחת לקרח
מרכז העצבים הרופף, המלנכולי
של כדור הארץ.
הפרעות דו קוטביות מתקבלות
במבט אילם וקפוא.
אדמה מכוסה בקרח תמיד.
כאן, איפה שהוא כאן
מונח הלב המגנטי עם עיניים פקוחות.
אלפי טון של קרח
רואים איך המחט סובבת כמו
משוגעת סביב צירה
מחפשת את העקבות שאבדו.
בבגדיו של אחד מצאו פתק
המתאר את מצבם.

 

אלי אמירלי, שמיים

ציור השמיים, אלי אמירלי

 

1911. בקוטב אחד קפקא
משתף פעולה עם אויב
פרויקט של מפעל אסבסט.
בקוטב אחר. ינואר 1911 מישהו
מקים מחנה בתוך מדבר הקרח
ב-20 לאוקטובר (ביום בו נולדתי ומתתי כמה פעמים)
הוא יוצא עם ארבעה מלווים בלבד
4 מזחלות ו-52 כלבים שאין איש
זוכר את שמם

 

יוסי וקסמן, סופי

ציור סופי, יוסי ווקסמן

(גם לקוי האורך אין שם, רק מספר
כמו כמה מיליונים שלושים שנה אחרי)
וכובשים את הקוטב האחרון.
בקוטב אחר מישהו מגיף
את שער החוק
לתמיד.
יורק דם על השלג
ראשון
של אותה שנה.
יודע כי ימיו ספורים.

 

 

אשר גיבל, תל אביב תחילת שנות ה-70

צילום תל אביב תחילת שנות ה-70, אשר ג'בל

 

אבינועם אשבעל עשתרות חקלאי

 

ט״ו בטבת התשכ״ח
לא תשכח אשבעל
איך המוהל יצא ממאה שערים
דרך שער אחד בהיכל
כי כל מסע של אלף מילים
מתחיל בפעימה אחת
של לב
כלי שבור ובו רסיס אור
מן האינסוף 

שהרי זאת מצווה גדולה
למול את העולל
שכל עלילותיו מחכות לו
בדרך המושלגת המתחילה
בבית החולים הדסה עין כרם
שתומת העין
והחלונות של מרק שאגאל
בוהים ביופי הלבן שנפל על ההרים,
מקוששים רופאים שהזדמנו
כמו עצים לאח,
כי הסתיידו דרכי העיר
אין יוצא ואין בא
ורק אישה קטנה
לא צעירה
שטסה בכמה מטוסים
מאנטוורפן
באה על זחל״ם שהזדמן
וקושש אותה מן המדרכה

 

אשר גיבל, אמא 3

צילום אמא בבית, אשר ג'בל

 

כפי שנאספים קשישים
אל בתי האבות
בתום מסע של אלף מילים,
כן , גם אתה אשבעל
תתקושש, תתרושש, אל תשכח,
היא אושפיזין
בבית אישפוז הדסה
בברית שכרתו לך עם
המילה
ושם אותה נתת אשבעל 
אל תשכח
גם כשהלב סוחף איתו את הגוף
כולו
את מילתך נתת
ומניין רופאים הוא כאלף עדים
שנתת את מילתך
גם כשהגוף כולו מצווה –
תשכח !
הרי זה החץ הקטן
במצפנך
שמזדקר ומתמתח
כשסובבת רגל יפה את חומותך
שבע פעמים

 

אשר גיבל, תל אביב שנות, ה-70 2

צילום תל אביב שנות ה-70, אשר ג'בל

 

מה יפו פעמיה בנעלים,
ברגלים , בהרגלים ..
הוא המצפון שלך – החץ הזה
אשבעל,
אל תשכח ,את מילתך נתת
גם אם לא נמצאה לך -נשכחה
אותה נתת ,היה נאמן לה –
למילה
כמו מוהל נחוש…
והתלמים שפצעו בשלג
אותם בסוף הגוף זוכר…

 

איקי בוברמן, ליצן עצוב

ציור ליצן עצוב, איקי בוברמן

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.