מנוחת לוחמים

 

ציור גדעון שני

גדעון שני, אושר כפול

נטלי גוטמן

"הָנִיחוּ אֶת לִבּוֹתֵיכֶם מִתַּחַת לַמִּטָּה כְּנַעֲלַיִם לוֹחֲצוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן צֹרֶךְ
וְכָךְ לֹא יִשְׁקַע עֲלֵיהֶם אֲבָק הַמִּלְחָמוֹת וְלֹא תֵּדְעוּ דָּבָר… הָנִיחוּ אֶת לִבּוֹתֵיכֶם עַל הַמַּדָּף כְּשָׁעוֹן יָשָׁן וּמְקֻלְקָל
וְכָךְ לֹא יַעֲבֹר בָּכֶם רַעַד הַהַפְצָצוֹת, וְלֹא תֵּדְעוּ צַעַר.. " (נאסר ראבח, עזה, יולי 2014)

 

באותו יום יהיה לאלוהים סוד עבורם, כשותף נאמן יסתיר מהם איך ישלוט בבשרם,
וימשיכו בלא הכרה שהוריד להם מכתפיו לאדמתו את ילדתו היפה,

בנסיבות של בדידות בשניים,

או ברבים.

ויאנסוה בלא חופש ברירה,
החפים כבלתי מודעים, חבורות-חבורות מעורבים,
בשורות, בתורות של איברי מינם, כעניים כרוניים יושקעו בשלמותם בחוויה חסרת הסוד
שיסתיר האל במשפחתם לדורותיה
לביטחון העתיק והמתון שנגע פעם בסיפורי האמהות – 
על המתים הגדולים ששפתם הלכה בפניהם ונכרכה בטף העם..

הוי אלוהים, אל תשוב להרדים את החצי האחד,
הצל עליו, כי מעורער בנפשו זה שירעילך במליצות מסולסלות,
כשיפזם בארצך פיגורות לשוניות שיקלו המקודשות לחנופה על שמיעתך,
ולא תדע לחמול בשיפוט הימים..

ואז, הסוד של בנות מינך המנותק מהזירות המזוויעות, ייקבר..
ולא תוכלנה גם הבריאות מהחציות כשכינה לשוב – בצלמן הבתולי
להצילך ואת אבותיך ובניך למשוך מתכונת הגברברי-גריואטריות
האבודה במנטליות מחוץ לחיבורך שקראת לו הומו-לסבי,
כשאתה תילכד בסטרייטיות מרובעת המסממים גוזלי האהבה והנשמה.
זו תהיה פעילותם היומית הפשוטה- הכול על ידי חמרי ניגוב תחתית הגוף במקומו השעיר ספורטיבית פעיל סקסית רק לעתים רחוקות.

על כך חזור בך, עניים הם מקעקעי שפתיך החושניות,
וכשמרססים כיתוב זפת על החיוך של המין היפה,
בטוחים בקיומם הצודק כישות שזרה לך ונטולת פיקוד אנוש, 
באמונה מלאה מתפגרת בלעדיך, בלא מנת ומטרת חלקה..

17.07.14

ציור הקשרים.., מלינה גברעם
מלינה גברעם, קשרים...

רחל פלביץ
אהבה 6

יש חדר.
ולחדר קירות לבנים עד השמים. ובתוך החדר מיטה
ולא עוד.
צבעה לבן חלב ניגר מראשותיה. אני בתוכה,
מאוחר,
כנפי מונחות במנוחת לוחמים.

וכבר אינני זוכרת אחרת. ידך הכבידה מוטלת עלי
בשנתך הגדולה, השחורה.
אני יודעת: היכן שהלב משאיר סימנים
שם אשן

אהבה 9

שני אנשים נידונים לבדידות
מצמידים כנפיהם למגע.
שוכבים על צידם בוהים
בשניהם בקשת נחמה..
בכנפיהם
ברכה עכורה,
עוצרים נשימה –
אנחה ארוכה עוברת.
אלי, איך אפשר –
שני אנשים שכך
נידונים
בלי רשות חנינה,
בלי ברכת מעבר נתונה
לארץ אחרת

ציור אחי התאום ואשתו, רפי פרץ
רפי פרץ, אחי התאום ואשתו


שרה וינשטיין

בית משמים שכולו חזיתות
מרותך מהמוני בתים שהוכנסו
זה בתוך זה, זה על זה,
כניסות נפתחות לפרוזדורים מעגליים מצטלבים,
מהם נובעים חדרים בתוך חדרים,
עולמות קטנים בתוך עולמות גדולים,
מעלי מדרגות אפלוליות כשקיעה,
מטפסים למשאלה נוספת משמשת ובאה,
מורדי מדרגות מוארות באורות זריחה,
מפחיתים מהבטחות כוח ההפרה,
כל פרוזדור בסופו מסתיים בדלת יציאה,
שהיא דלת החזית לבית הבא

ציור העיר הבאה.., הודיאל אפריאט

הודיאל אפריאט, מלכת השלג הישראלית...

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.