מראה לכל הטוב שבא…

 

ענת שירן

אני הולכת, 
משאירה שלושה עשורים מאחור,
מעבר לחתיכת החיים הזאת
מוזר היה לא להרגיש כלום,
ולכשאתעורר לעוד בוקר,
ברור מאוד שהחיים החלו כאילו מחדש,
מול המראה אהיה אפילו צעירה יותר,
ודמעה תגיע, ולא אדע על מה

שושי הורוביץ, 5

ציור שושי הורוביץ

 

נטלי גוטמן

דילמת האסירה היהודייה

בכלא או במלחמה נלכדים אסירים כולם לחוקיות האנרכיה מחסלת התקווה, כמכשפה היא פוסחת על הזמן האישי שאילו שרד במשקלו ניתן היה לברוא מתוכו מהלכותיו –  משמעות. או אידאל ילדותי לשכל בוגר. בינתיים, בגטו של כללי הלחימה, הזמן החברתי, דווקא, מסתדר ללא יצירתיות היחידים אשר הוקפאו והושלכו למימד הפיזי נטו- באפס חום ,אפס קור, באין נורמה יומית של לחם ושל מימד פרטי או פריבילגיה לכאב או להנאה פרטיים…הכלא עוסק בנרמול לנורמליות, האם תצא מזה משפחה בעלת תסמיני האסיר הנצחי המודה לסוהריו בקיומו? בשעת האנרכיה המערכתית המוציא לפועל הוא ההרגל ששומר על כפייתיות האדם כא-סוציאלי, א-רציונלי, א-נורמלי ביחסו לכל…אבל הרשימה  אינה מלאה והיא לא כוללת את האסיר הזמני… ההוא שנשאר מאוהב במעשה הבריאה, שגם בלא כלים להבחנה בין קור וחום, מתחלף רובו ללא היסוס עם הדברים הממשיים- כשסופג קור מחזיר לאותו מקום חום וסמליות, או כשלוקח ללב אדישות חברתית, מיצר סימפתיה ונתינה עד פירור חלומו האחרון, ואם נשרף תחת אש, מקסימום, מחזיר לדורות זיכרונות פרטיים מסיפורי ארץ ילדותו…

ציור Ilan Sadeh

אילן סדח, מסתוריות וקוביזם...
Frantisek Bass

   1944, מחנה אשוויץ 

"אני יהודי, יהודי אשאר תמיד,
גם אם אמות מרעב,
לעולם לא אוותר על עמי,
תמיד אלחם,
עבור עמי עבור כבודי.
לעולם לא אבוש ,
בעמי ובכבודי.
אני גאה בעמי,
עם ראוי ביותר לכבוד.
גם אם נרדף אהיה עד יומי האחרון,
תמיד אקום שנית לתחייה"

(השיר הובא לבקשתו של אברהם לב המספר כי בעת ביקורו בבית הכנסת בפראג מצאה על אחד הקירות שיר שנכתב על ידי נער כבן 15 בעת היותו במחנה ההשמדה אושוויץ, בו גם מצא את מותו..אברהם תרגם את השורות והקדיש לאותו נער גאה את ספרו…)

ציור Ilan Sadeh

אילן שדה, 5

בנוגע לאי-נורמליות של הרגל שטורד כי שורד. התופעה אינה נשמרת בכספת המוח מתוקף הנורמליות שאינה נשמרת באי-רציונלית כשל  דיוניסוס אל החירות והעונג. בתשוקתו לכבירות פסיכולוגית הוא מוציא את ערכי הטבע הדומם מכלל שימוש, ובסולידריות עם התשוקות של הכלל לטוב סוציאלי, מוחק שכבת התלות של האסיר בכלאו. חוסם את הכניסות לתסמונת האסיר באמצעות רצונו לתחייה.. כך, ביעף המחיצות בין אפולו ודיוניסוס מתרקמת תשוקה אפולינית שאינה זקוקה לאמיתותה ולאידאה נצחית, היא הנחמה שדולה את שיריה משפל הכאוס החומרני.

...אבי פילר, החיוך של מונהליזה

ציור החיוך של מונהליזה, אבי פילר

תאי הבינה כה זעירים לה, אך לבריאה זקוקים רק לינקותם המאושרת שתידבק כמלמול אימהי לקירות הפנים-תאי שלהם. כשיבוא האושר הוא יהיה מצב שהומצא – לתכלית זו עבורם, ובהמשך ייסורי מחשבת המתלמדים, האושר ירד בקרון השמיים הריקים, ויצטבר לאורך קליפת עור הגוף אלסטי-על מצידו הפנימי הוורוד. עם השנים הסמלים של אלסטיות אלטרואיסטית נהיים לנכס תרבותי בקרב האסירים והאסירות, מטעמיו הם מקפיצים עצמם מאפס היופי של מחנות הריכוז השכלתני אל ארץ היוצרים החופשיים שבונים אפריוריות חדשה נטולת אנרכיה תחת עטיפתו הטבעית של מיכל הלב שהושתל מבוץ הגטאות המתפקדים בקדחתנות גם היום וכל רגע ללא הרף כמצע ראשוני דוחה החיים.. אבל להיות שם בידידות רבה, זו זכות, שמומשה בזן הפגיעים מבין הכלואים הבוגרים המתבגרים כאלי אפולו, באסירות עם תסמונת יהודית..

7.03.15

 

סימה לוביץ השנייה, צפת

ציור סימה לוביץ

לאה הרפז

על המדרכה ברחוב קרוכמלנה

אִמָּא שֶׁלִּי בְּאָכְלָהּ אֲבַטִּיחַ
לָעֲסָה עַד זָרָא, גַּרְגְּרֵי יַעַר,
הֵרִיחָה אֶת פְּרִיחַת הָאָקַצְיָה
בְּפִרְחֵי הַגָּ'קָרַנְדָּה שֶׁנִּיחוֹחָם עֵדֶן
עֵת נָשְׁרָה עַל גִּבְעַת פּוֹעֲלֵי הָרַכֶּבֶת בְּגִבְעָתַיִם.

לֹא הָיוּ פּוֹעֲלֵי רַכֶּבֶת עַל הַגִּבְעָה.
אַבָּא שֶׁל לֵאָה הָיָה פָּקִיד בְּקֻפַּת חוֹלִים
אַבָּא שֶׁל אוּרִי הָיָה מְנַהֵל בְּבַּנְק הַפּוֹעֲלִים
וְאַבָּא שֶׁל אוֹרָה'לֶה נִהֵל
אֶת הַוַּעַד הַפּוֹעֵל בְּרָמַת-גַּן.

אֲנִי בּוֹצַעַת תְּאֵנָה
בּוֹלַעַת בִּשְׁקִיקָה אֶת תּוֹלְעֵי הַזֵּרְעוֹנִים
לְלֹא תַּחְפֹּשֶׂת אוֹ גַּעְגּוּעִים לִכְלוּם,
רוֹצָה אֶת הַמִּשְׁמֵשׁ שֶׁלִּי כָּתֹם
וְאֶת הַג'וּּמֶז מִתְבַּקֵּעַ בִּמְתִיקוּת הָרֹךְ.

אַךְ אִמָּא אָכְלָה נִתְחֵי אֲבַטִּיחַ מְדַמְּמִים
בֵּין פְּרוּסוֹת לֶחֶם
חָלְמָה עַל אַגְרֶס פֶּטֶל וְאֻכְמָנִיּוֹת 
עַד שֶׁהַמֶּלוֹן וְהָאֲבַטִּיחַ צֻבְּעוּ צִבְעֵי הַסְוָאָה
שֶׁל גַּרְגְּרֵי יַעַר.

מירה סימן, 7 מעודכן

ציור מירה סימן

 

וְזֶה מַה שֶׁהָרַג אוֹתָהּ בְּטֶרֶם עֵת – 
הַגַּעְגּוּעִים
אֶל הָרֹךְ הַמְּכַזֵּב שֶׁל פֶּטֶל מְדַמֵּם
כְּמוֹ שֶׁדִּמֵּם אָבִיהָ,
עַל הַמִּדְרָכָה בִּרְחוֹב קְרוֹכְמַלְנָה בְּגֶטוֹ וַרְשָׁה

 

עמי רוזנברג, מנווה צדק, 1967, מבית אמי בשודיה

ציור מחלון אמי, נווה צדק, 1967, שודיה, עמי רוזנברג

 

דורית ישראל

 

אל תעקור

נטוע

וזית

שנאחזו בשורשיהם

באדמה,

שנתנו פריים 

ושמנם

וסוככו בענפיהם

על אדם

ונשמה באפו,

כי בצלם

הוויה.

והוויה 

היא עולם,

חי

ופרי.

אל תעקור

אדם

 

מאירה אוהד דורי

גם לי אין ארץ אחרת 
אין לי דרכון אחר 
אין לי ויזה אחרת
וגם אם היה קרוב לודאי שהייתי כותבת את אותן מילים 
כי לי אין ארץ אחרת 
לכל הטוב שבא וגם הרע 

אוקטובר 2014

רחל פלביץ, רוח

ציור רחל פלביץ

 

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.