ספר לבן

 

שירי ברוק שגיא

משהו קשה כזה נתקע בקצה הגב 

כשאני מסתובבת ומגלה שאתה
בכלל לא כאן
הגוף מאותת כתומים אבל
הראש גפרור תשוקה כבוי
אולי תרכיב לא מסונכרן
כשמשהו שוב נתקע בי
צל של מישהו במקומך?
לא
רק אני מלפניי הבוקר
מאחוריי
האתמול הבא
וגב הספר שלך.

טיוטת מחשבה

ציור פיאנו באדום.., איש גורדון

איש גורדון, פיאנו

שושי קלאס

לְהִתְעוֹרֵר
לְהִתְקַלֵּחַ
לִבְחֹר בְּגָדִים
רַמְזוֹרִים
קְנִיּוֹת
בַּתַּנּוּר עוּגַת תַּפּוּחִים
כְּבִיסָה בְּנִיחוֹחַ מְרַכֵּך
צְבָעִים
צְלִילִים
רֵיחַ אַהֲבָה

כְּתִיבָה הָמוֹן 

שְׁמָשׁוֹת
גְשָׁמִים
תְּשׁוּקָה תּוֹעָפוֹת
מִלִּים
שְׁתִיקוֹת
יָרֵחַ מָלֵא אַחַת לִשְׁלוֹשִׁים

אַהֲבָה יוֹמְיוֹמִית לְלֹא שַׁבָּתוֹן

לֹא פָּגַשְׁתִּי בְּךָ מֵעוֹלָם
מַרְגִּישָׁה שֶׁאַתָּה קָרוֹב

עֲדַיִן אֵינְךָ יוֹדֵעַ

 

לורה בכר, ספר שירה על שלום בשפות שונות ,הוצג באנגליה

יצירה של ספר בשפות שונות על השלום, לורה בכר

 

דפנה שחורי

אור ירוק

בכל פעם שהנקודה הירוקה ליד השם שֶׁלְּךָ מאפירה
אני מבינה שהתרחקת
וכשהיא מוריקה פתאום
אור זורח בחדר
כאילו שאתה כאן.

שיר ערש עצמי, הס..פן תעיר

ציור הס…פן תעיר, שיר ערש עצמי

אבל הירוק לא נותן לי אור ירוק
לנוע פנימה
לתוך הצומת שלך
הירוק כל כך אדום שאני עוצרת
שותקת
בולמת
שרוייה בתוך עלטה
אפורה
סתומה

רונית רוני אואנונו, אם הייתי אלוהים

ציור אם הייתי אלוהים…, רוני Ronit Oanono

 

מישל שרייטר

אז לא היה לי הכישרון להזדקן עם אהבת חיי
בוא נראה מה כן .
משהו בכל זאת בא . בקטן.
אחרי ארבע שנות געגוע. אולי חמש. מי סופר.
את סופרת. בשקט. הדיוק חשוב לך.

שכחתי.
לפעמים אתה בקושי מרגיש בהתחלה לזכור
ואז הדבר הפעוט הזה מנתר על דפנות הלב שלך
גורף הרי געש שהיית בטוח שנחתו כסחף מזמן,
בבטחה, במקום לגמרי אחר.
מה יכולתי לעשות.
שלחתי מכתב. אנוש כחצר ימיו וזה.
התחלתי לחשוב מפני מה אני ירא
או מה עושה אותי צודק.
התנדנדתי לאחור בכיסא .
רעב לעובדות. נולדתי עם זה .
הזיכרון שלי עבר דרך כל דבר סביבי
ויכולתי לראות שאני סודק את לבי כמו בתרגול
לפני קרב שמפוצץ את הכל כי כאילו אין ברירה.

את לא מבינה.
אני מאלה שיודעים שמישהו הולך תמיד איתם
גם כשהם הולכים לאיבוד.
חתכתי סמטאות לאין כניסה ביפו העתיקה משם
בסוף הלילה חזרתי לצפון לבדוק אם הטעמים בעולם נגמרו
ולחושך הייתה מהירות גם בתוכי והייתי מי שאני
ולא היה אכפת לי איך אני נשמע לאחרים
ואם אני מושך או לא חיוכים

אבל אני לא מצטער שהקשבת לי.
גם על זה שוודאי בעינייך עכשיו אני נחשב
בספקטרום של הפחות חכמים. נהניתי מאוד

בחלום הכי טבעי שלי אני משאיר
את המבט הקליני על הסוף הלא טוב
למישהו אחר
ואותך לידי

רונית רוני אואנונו, 3

ציור רוני Ronit Oanono

 

מרינה צוויטאיבה

 

כוזבים החיים מעבר לאי- האחראיות,

מעל רמאות הציפייה לשקרים…

אך ברעד הגידים את דופק "החיות"

תוכל לזהות, שמה עגול: חיים!

 

כאילו בשדה שיפון: כחול עמוק, צליל פעמון…

אז מדוע שכוב בכזב גל, חום..

מלמול של ארס נודף משיחי היער – קראת לו

 להמון.. אז, לך השמחה! הלום!..

 

ואל תתלה בי אשמה ידידי, כל כך!

מכושפות אצלנו לגוף הנפשות,

כך המצח חלום מפצח,

ואחרת, איך לשיר לנסות?

 

ספרך הלבן – על נושא "השקטי-יזם",

בתוך החמר הפראי של "כן", "אכן"

אטה בשתיקה את מצחי שבור הכריזמה:

הרי היות כף ידך – "חי-יזם".      

              

8 ליולי, 1922   

 מרוסית נטלי גוטמן

 

שושי הורוביץ, אחייניתי המקסימה

ציור אחייניתי היקרה, שושי הורוביץ

 

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.