על הפסים בכותונת המסילות 2015

 

שירי ברוק שגיא

בפעם האחרונה שקראתי שירה בנורמן פרצה מלחמה. הבת שלי הצטרפה אליי אז. לא הייתה ברירה. מי משאיר אזעקות בבית? אז התיישבנו על הבר. נפשי הג'נטלמן נתן לה בלון, הטירונית ציירה בשקט בפינה. אין כמו ריח של בירה ומלחמה על הבוקר. אבל היה בכלל ערב.. הכל היה רגוע. אני קראתי את שיר החרא על המלחמה. היה נחמד. עד שפתאום, משורר זעם אחד, שנראה כמו נביא היפסטר צעק: "הסיפור הוא השטן!!!". כולם נבהלו. גם הבלון , אין לי מושג מה יפרוץ הערב. אולי שלום, לכו תדעו. בכל מקרה, אקפוץ לקרוא שיר באירוע השירה הערב. לבדוק את הדופק, לצד חיילי שירה נוספים…

 שירי ברוק שגיא, עוד ערב קשירה בציבור

יצירה  עוד ערב קשירה בציבור, שירי ברוק שגיא

 

חניתה הלוי

כ א ב / אושוויץ / בירקנאו/מידאנק/ ה.

הייתי באושוויץ
הייתי בבירקנאו
הייתי במידאנק.
אתם יודעים,
גם שם זורחת השמש,
שם בפולין .
לא נגענו בגרגרי החול,
הרגשנו בכל גרגר עפר,
שוכב יהודי.
מאום לא השתנה,
דבר לא משתנה,
הכל שונה.
אין לאן להגיע,
אין מה לממש,
הכל כאן.
העצים כואבים
מבלי לסבול.
טיפות הגשם,
בוכות מבלי להרגיש.
הרוחות,שורקות,מתיסרות
סתם בורחות מעצמן.
הכל מיבב,
מסתובב סחור סחור.
הנשמות משוטטות,
זועקות
האם יש שומע?
כשאני נוגעת בכאב,
אני חשה, 
חיה.
למה?

כי איננו יכולים להיכנס לנעליהם …

אנחנו צריכים ללכת הלאה,
ל ח י י ם.

יולי 2002

חיים בירן, עיצוב גרפי ליקה רמתי

יצירה 'כמיהה' על רקע יערות ופסי רכבת כסמלים השוכנים בנבכי מוחי להזכיר ימי השואה, אמונה ותקומה.., חיים בירן, בעיצוב גרפי של ליקה רמתי

 

אבינועם אשבעל עשתרות חקלאי

אין דרך להגיד את זה יפה
זאת לא פריטה עדינה
על המיתרים המתוחים
השקטים
בהמתנה לליטוף הרוח
בקול פעמונים
ארוך ומתמסר
זאת שפה של עורות תוף
קרועים
שלא ינגנו עוד אחרי
הצעקה
אלה השברים של הבקבוק
שהטחתי בקיר
זונה

 אשר גיבל, 20

צילום אשר גיבל

 

נטלי גוטמן

זוהי החכמה – הקיר שנייד על המסילות.. שאבותינו ידעו לדרשו, וכעת אנו מכורים להגיד את זה יפה- בלחישה "בקול פעמונים ארוך ומתמסר" להביא את עצמנו על גבינו אל מחוזות תרבות הצעקה ואל החינוך בצעקה – משלמים באולמות פאר שינגנו לנו עוד משברי בקבוק הלבבות, המבינים כי תחליף לחמלה ולהתגברות ולהשכלה – אין.. בדיוק כמו שהרגשתי בקריעות שמלתי במדינות האחרות שלי, על דוכן החברים הנמחקים מהזיכרון מוטחים בקיר הקומוניזם פרובוקטיבי ופרימיטיבי כפשיזם גופו.. שם בממשויות ובאשליה את אבי ידעתי לחוש, והוא הלא ניחן בדיבור, לכל הרגעים קדימה היה לוחש מבקבוק לבו דק שלעולם העולם מקשיב לו ולי, חרף ההרים הנופלים חרשים סביב..

 

דורית ישראל

האוזן של אלוהים

 

סבא שלי אפרים

מירושלים,

היה מרים ראשו 

בכל ערב שבועות 

אל שמיים,

סופר כוכבים,

ממתין לאותות 

ולמופתים,

שיסמנו לו את הדרך,

אל האוזן של 

האלוהים

ואז היה לוחש בשקט

ובדממה

את כל הבקשות

של כל הילדים

והנכדים

וממתין וממתין

וממתין

עד הנץ החמה,

לסימן, לאות,

לתקווה

שאולי, וודאי

הכל יתגשם במהרה

בעזרת השם,

או האלוהים,

או בעזרת הנביאים 

הקדמונים והאבות 

והרוחות 

והספירות העליונות

והתחתונות

 

הכול עניין של בחירות, אמר בני הקטן, וכל השאר יודעים זאת. נהיר זאת גם לאלה שתת-המודע לח וקריר להם ביום חול חם, כי אכן ישנן תוצאות ששוות אפס, אבל לא הבחירות. הבחירה היא אחראית לאורך כל חייך על כך שתאכל אותה קודם טרייה ואחרי זה מתבשלת לאט מתעשנת בתוך חלל הפה-קיבה-בטן עליונה-תחתונה, וכשמאבדת ממשקלה כמחמיצה במעופה החפשי מטה, מתקבלת מחדש בדמות ההבראה לדעת הבטן הרכה.. ומה שכן, לחללי המשורר להיות מבולבלים יותר קל, הוא לעולם לא ילווה בקונצנזוס, כל אדם וסנוורו, גם אני שותה תמצית המוזיקה בלי לימון ומחזיקה בליריקה יחידנית, וגם ראש הממשלה שיכל לשורר מבקבוק עבה של כישוריו ישירות לילדיו, אבל אי-כניסתו לקונצנזוס מוחקת זכות לריח פיזי אישי לכל ילדי הנשיא ריבלין שכזקן דומע ולא רק בלילות על מיליוני מבולבלים המלוכדים בחוסר ההקשרים שדנים אותם מבפנים ומבחוץ, את כולם יחד כגוש אחד ומעדיפים אותם קשורים באותו יער ובור בשם נשי מאוד "בבי יער" במדינה ברוכה כאוקראינה..
הכוכבים, הם הדלוקים קבוע בשמיים, אף אם הזמן עובר מאז הקריאה הראשונה אל כוכב נשמתו הבצלית של הוורטואוז הנשכח, הבחירה בו מתגבשת ומתפשטת בזמן ללא מבחין, ובכל שלב התפתחות המיקרו, כולם דבוקים למסך המילולי במקרו, ושברי הזילות מתיקרים לאט ונגלדים בדומה לאפלוליותיי הנזקקות.. כש"אני שולחת יד אבל הנגיעה נופלת.."(טובה עזר פיירמן)..

דוד ז'ליכובסקי

סנוורים וירטואוזיים

"והוורטואוז יהושע לא היה מסוגל לנגן,

בגלל הבגדים הכהים שצרו עליו כאילו היה יריחו, העיר, שבאה להאזין לו.

יהושע החשיך, הביא את האולם המקונצ'רט עד לגון בגדיו, כך שיכול היה להתפשט באין מבחין.

אז, הלביש את האווירה בסנוורים שהיה מקלף מנשמתו הבצלית"

 

מרץ- מאי 2015

 חיים בירן, משיכה קטלנית

פיסול משיכה קטלנית,  חיים בירן

 

רונן רז

מולדת,
אאסוף את ראשך אל חיקי,
אחבק, אני כבר לא יודע.
מתאמץ להקשיב לליבך,
מנסה, אני כבר לא שומע.
השעות מתדפקות על דלתי,
הלילות, אני (כבר) לא דומע.

גם כשאת לא לידי,
אני חש: איתך מתגעגע.

בשקט הזה הצועק,
לפעמים, אני לא מגיע 
מגניב מבטי לעברך,
ממרחק, מבט לא נוגע. 
שלום לך מולדת, שיגיע.

 

יצירה שמלות בלרינה, Niva Dotan

ניווה דותן, שמלות בלרינה

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.