א.ס.פושקין, על דייג ברשת התכליות..
ציור סיפור הסיפורים, האם אפשר לא להיות תלוי בסיפור.., Noa Shildo
נטלי גוטמן
א. ס. פושקין
הדייג ודג הזהב
איש אחד ואישה אחת
גרו שלושים ושלוש שנים
בבקתה רעועה לצדו של הים
לבדם לעת זקנה.
היה לו רשת דייגים,
לה – חוט ומחט לבדים.
פעם אחת הטמיע הזקן רשת במים,
תפס לו ירוקת כחולה כשמיים,
פעם שנייה השליך את הרשת,
חזרה הרשת ריקה, מרוטה.
בשלישית הגיעה הרשת תפוחה
מאצות מוריקה מעוכה,
דג זהב מפרפר בתוכה…
צילום הים בארץ…, אשר ג'בל
והחל הדג מתחנן
בקול אנושי מדבר:
"שחרר אותי איש זקן,
ביתי בים הקר,
כופר אתן לך יקר,
מכל דבר שתאמר".
נדהם הזקן, נבהל:
כבר שלושים ושלוש שנים
מבלה הוא בים ואף פעם
לא שמע דג מדבר.
שחררו הזקן ומפיו
מילה טובה הוסיף:
"מה איתך, דג זהב?
כופר מדג לא אקח,
לך לך לימך הכחול,
תבלה במרחב התבל הסגולי".
ציור לידת ונוס, הופעתה מול דייגים, 1866, גוסטב מוראו
חזר הזקן לזקנה,
סיפר לה מה שאירע:
"דג תפסתי כמעט,
לא דג רגיל – מדבר כמונו,
סנפירים של זהב עליו.
מחיר היה נותן לי יקר,
התחנן בפניי, אמר
כי ים ביתו ולבו קר…
שחררתי אותו, לא לקחתי דבר.
שיהיה חופשי ויהיה מאושר".
כעסה הזקנה: "זקן טיפש אתה,
לא לקחת כופר מדג זהב
היית דורש, לפחות, גיגית כביסה,
הרי שלנו שבורה מזמן".
הנה הוא שב אל הים הכחול
הגלים מסבירים לו פנים.
החל הוא קורא, מגיע הדג:
"מה יהיה רצונך, איש זקן?"
קידה עמוקה הוא קד, טרם סח:
"חוס עלי נסיכי הקטן,
הזקנה כועסת עלי,
לא נתנה מנוחה, דורשת
לפחות, גיגית כביסה –
שבורה שלנו מזמן".
דיבר אליו דג זהב:
"אל תדאג, איש זקן,
תהיה לכם גיגית כביסה,
לדרכך הקלה".
חזר הזקן לביתו,
רואה גיגית חדשה, לידה
הזקנה, זעופה:
"טיפש כתמיד אתה,
לקחת גיגית מדג זהב!
חזור מטומטם, לים,
השתחווה לדג, אמור שאני דורשת
בית חדש, לא פחות מזה".
הנה הוא שב אל הים הכחול,
קודר הים, ולבו נכמר,
הוא קורא
ועולה מהים דג זהב, שואלו:
"מה רצונך, איש זקן?"
וכרע הזקן, בוש נכלם:
"חוס עלי נסיכי הקטן,
הזקנה כעוסה,
לא מרפה לדקה,
עכשיו היא דורשת בית,
ולא פחות מזה".
"שתהיה דרכך קלה,"
דג ענה –
"הסר דאגה מלבך –
יהיה לך בית חדש".
ציור דיאלוג אגדי…, יראת עוגן
לבקתה רעועה חוזר הזקן.
ובמקומה, בית מואר מרווח,
גדר לבנה, ואישה בסריג כולה רקומה,
מעוטר החלון, אך היא מביטה כעוסה,
רוטט האוויר ממילות דיבה:
"חסר-שכל אתה.
לך, חזור לים,
לא רוצה להיות אביונה פשוטה,
דרוש שיכתירוני לגבירה,
עשירה מכל מכובדי העיר".
הנה הוא שב אל הים הכחול.
הים כמורעב גועש ומקציף.
רק החל הוא קורא,
הופיע הדג:
"מה יהיה רצונך, איש זקן?"
בקידה עמוקה בתחינה:
"חוס עלי, נסיכי הקטן,
הזקנה, רק יותר היא זועמת,
לא רוצה להיות אביונה בביתה,
אך רוצה להיות גבירה עשירה".
ומסער הים הוא שמע:
"תהיה דרכך קלה".
ציור דמעות של ים, קינת דגים.., Alegre Lala Avidan Shneider
חזר הזקן לזקנה,
רואה אותה לבושה כגבירה,
עומדת בכניסה לטירה,
פנינים כבדות על צווארה,
שוקע בכובע פרווה ראשה,
נוצות לבנות כמו כוכב על לבה,
טבעות מזהב, ומגף על רגלה אדומה.
רועדים המשרתים לידה כפופים,
מכות עונשין חוטפים בכניעה, מיד הגבירה.
ויאמר הזקן לזקנה:
"מה שלומך אשתי הגבירה,
ונפשך, האם היא שקטה ושלווה?"
פלטה צעקה הזקנה,
מצווה: "הזקן – לאורווה".
ציור זמן הסוס.., PraWin Yannam
שבוע שבועיים עוברים,
יותר מתמיד היא כועסת,
שוב נישלח הזקן לים:
"לך, אל תחזור משם,
לא רוצה להיות גבירה עשירה,
יאה שאמשול כמלכה חופשיה".
נדהם הזקן, נרעד, מתחנן:
"הלא את השתגעת אישה,
איך תופיעי בחצר מלוכה?
בלי דעת הליכות נימוסין,
יצחקו עליך אנשים הגונים".
רעמה הזקנה,
סטרה לו במו ידה:
"מעז אתה", זעקה –
"לגבירה לפנות בדברי דעתך השפלה?
גבירתך מצווה – לך לים!
לא תישמע, יגררוך ללא רצונך!"
שוב רגליו הובילוהו לים.
השחיר הים הכחול וגבה,
בו קול האדם לא יישמע.
אך הגיע הדג:
"מה יהיה רצונך, איש זקן?"
השתחווה הזקן עד עפר:
"חוס עלי, נסיכי הקטן,
הזקנה שוב כועסת,
לא נאה לה להיות גבירה עשירה,
רוצה למשול כמלכה חופשיה".
עונה לו הדג:
"לכבוד דרכך,
תהיה הזקנה מלכה".
צילום קשת בתל אביב, 18 לפברואר 15, ארנון אורבך
חזר הזקן לאישה.
רואה
שולחנות כסופים, מטעמים נדירים,
בארמון מגישים לזקנה יינות יקרים,
משרתים אותה אנשי אצולה,
שומרי ראשה דומם עומדים לרגלה
גרזנים נטויים, חרבות שלופות,
בוהק שריונם, וכפות בכפפות כבדות.
נבהל הזקן, ירד על ברכיו:
"שלום, מלכתי הקשוחה,"
וברעד פיו:
"האם נפשך שלמה ושקטה?"
לא הביטה,
לסלק מעיניה דרשה.
ותפסוהו, גררוהו מתוך שערים השומרים,
על ראשו הניפו אגרופים,
כמעט ורצחוהו בגרזנים.
ובחוץ עמדו הבריות ופשוטי העם
לעגו לו: מגיע לך, זקן מטומטם,
למד בור, להבא –
אל תיכנס לנעל גדולה משלך!"
ציור דייג טובע בים ..מאושר.., Andrey Shustov
עוד שבוע שבועיים עברו,
והגיע בשורה – הזקנה מצווה
אליה להביא את בעלה.
מיד חיפשוהו, מצאוהו, הובילוהו
אל האישה שתאמר לבעלה:
"חזור, השתחווה לדג,
לא רוצה להיות מלכה חופשיה,
רוצה להיות שליטה יחידה
בכל מרחב מימי ושמימי,
ולעולמי עד ישרת אותי דג זהב,
ויהיה לי שליח נאמן".
נדהם הזקן , נבעט,
מילה לא העז
לשים בפיו.
כמו עשב שוטה נטה הוא לים.
התייפחו הגלים, מלועותיהם גואה
קצף מר המותז על סלעים.
קול האדם אובד,
קורא הזקן לדג.
והתגלה לו הרחק, שאל:
"מה יהיה רצונך, איש זקן?"
"חוס עלי, יצור-ים מלכותי,
על ברכיי עבדך, מי ישא חרפתי!
האישה מקוללת, לא די לה,
מצווה שתהיה לבדה במרחב הבריאה – מימי ושמימי,
שליטה יחידה.
ואותך, נסיכי הקסום בעולם,
למשרתה רוצה, שתהיה רק לה אתה נאמן".
לשנייה הבליחה בערה
של סנפירי הזהב,
ובים נבלעה.
הדג לא אמר מילה.
זמן רב הזקן קיווה לתשובה,
לא ניענה
וחזר לזקנה.
רואה – בעפר חקוקה בקתה ישנה,
הזקנה למפתנה ישובה,
לפניה – שבורה בלויה משנים גיגית כביסה.
המאה ה-19
עברית נטלי גוטמן
צילום סוף היום.., חוף הדייגים באולגה .., דוד דקל
