פצועי ארץ דוד

צילום יפו, ארנון אורבך

ארנון אורבך, יפו

שושי קלאס

סְדָקִים בַּעֲלִיַּת הַגַּג
מֵי זִכְרוֹנוֹת בִּדְלִי דּוֹלֵף
שָׁעוֹת סְדוּקוֹת
רִצְפַּת הָעֵץ גַּם
חָרִיץ קָטָן

בִּתְרִיס שָׁבוּר
מְאַרֵחַ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
לְאַחוֹת אֶת
צַלָּקוֹת הַחֶדֶר

 

ארנון אורבך, לקראת שבת תל אביב

צילום ארנון אורבך

 

נטלי גוטמן
מונולוג

 

כואב מקום הימצאותי,
פני הדברים.
איך אעמוד בצו פשיטה על ילדים?

גוף מבצע?
נכדים של חלוצים וגם נינים כבר מנסים משוריינים…

ברעב עמום לכסף רב
חייהם נכתבים
מחומר טוב
לאופרות רחוב.

איך להסביר לארץ ישראל
כי ילדים – תקווה?
אולי לנקוט בשם פשוט, בצליל נחות,
לעם לרדת בין רגליו ליצור חיבוק כולו שלו
ואז, לקרוא!
לקרוא, מטקסט ישן למוד מרירות, מוחלש מידיעת טבעו שלא ימנע בורות
אשר בוחרת אמצעים – למשמרות שחיתות..

סעיף: מחזה,
ראה: שנת הגדרות לאות, ימי ממזר,
סגנון: אחר –
לא מספר, לא שר, לא מדבר,
כשמנסה להיות הולם, אומר:

דיברתי די, תוכלו כעת לשמוע –

לארץ מוזרמים כוחות שווים
כבר דור, והכוחות מצטערים:
אומנם היהודי שרד,
אך ילדיו
לא מצליחים
לסרוק אותות כדיירים ביער כרות אישים-גולשים
ללא כללים של סם האמהות, עדיין.

בתיה וויס 2

ציור בתיה וויס

מורה מול משפחה
חוגגת מסכנות עולה דרגה –
שלו ושל עצמה –
מורה-פועל מופשל חולצה חומה
ירוק-צהוב בהדרגה.
בן ערובה גנטי- לא יברח!
מילדיו? אינו מתאים.
אבל אותו יבריחו, מה בכך? מלכתחילה הוא היה
מחוק תאים מתים של דג על יבשה,
הילדים יגידו: הוא היה..
וישנאוהו על בגידה.

ורק אחד מתוך עשרות יבוא
לכותל המורים- נפרד, מקדים היעלמותו
מודאג יאמר:
לי אל תדאג.

ויתיישב ליד – כי אין
ולא היה נמל אחר,
שבתחילה גידף, סכין שולף המוודא על גורלו
בלעג מגולל ביזה גורר אליו מילות זוועה:
תמות, באות השירה שלך תמות אתה וכל הרוסיות..!
כלה! – כך בית מגורשי נפשו קבע
מול חבריו כארבעים דמומים שווים
כיתה של אנוסים שבכפייה לנים ביחד על פי חוקי הקיבוצים
ובאותן שבילים ליד הלוח החלק באים.
שם לא היה אדם אחר –
מורה דיבר. גם אחרי צלצול דיבר כמהמר על אהבה.
שנה אחת משרה מלאה…

ובסופה בן 16 כעת קם לפרידה
אדם בודד
מביא לדין של המורה גרורות כאב:
אתה עוזב.
זוכר..? זה לא קרה. כי לא הפרעתי, לא אני לך.. ואיך אתה עוזב..
זוכר? הייתי לידך, שומר עליך גם בהפסקה.
ולא אני, אתה זה שעוזב..

מי לא ישפוט את ילדינו הנופלים במחדלים,
מורה אחד. הוא לא שופט. גם הוא לא מת,
בצומת הרהורים פרועים בין הרכים
הוא ייקלע, עם זר פרחים
אותו מוסר לילדים.

כואב מקום הימצאותי.
איך לעמוד בצו פשיטה על ילדים?
עבירותיהם הראשונות – מורים
במעגל נבגד
מהשואה חדלים לשוב
אחד, אחד..

 

1999-2015

 

אינגריד נוימן,3

בתמונה יצירתה של אינגריד נוימן

 

ענת שירן

הסירו ממנו את השלט
זהירות שביר.
היכו עד רקב שורשיו.
זה שיר, הוא נמנה עם הפצוע
ועם די והותר שברים,
בשיר הזה מתקדם הסוף
שממילא לא היה לו
שום סיכוי.

 

מירי רנדל הבר

 

אתה עוקב
אחר
תנועות הזריקה שלי
באשפה
מי לשבט ומי לחסד
הופך והופך בדבר
למה זה כבר לא?
וממתי?
אך אני
בכל זריקה
משאריות חיי
נושמת
לרווחה.

 

תהל רן

צילום  דמותה, תהל רן

 

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.