פצוע כוכבים כבר לא היה בו טעם תפל…

נטלי גוטמן
על הרקע ונסיבותיו
העמקים של מצולות הים רחבים ואטומים עמומים להפרעות יופיים, ולכן משקלם מספיק להגיון ההולדה והשמירה על קהילות הצמיחה והחיות. ידוע שבשל כמות התובנה הכבדה היציבה הזו, בטנם שקטה ורגועה ודומיננטית במשפחת הרקעים. כל רקע נושא משקל הורי יוקד חום פרודוקטיבי בנוף מימי או יבשתי או מסונתז. רק יצורי כלאים חוצים פוצעים קווי גבולם, ומוקעים מהמים ומהשמיים, בדומה לקרעי גלים תלאים המגולגלים בתוך עצמם הלאה, נתפרים בתוכם בעצמם גועשים בעבורם, שוצפים קצף עכור המנותק ממרקם אופיו הטרוד של רקע ביתם. להם למועדים אין שיחה עם יצורים פנים בטנים שלמים ואין להם מילה אצל הוריהם הרקעים המימיים דגיגיים מטבעם, אשר דוממים מדי לטעמם, ואינם עומדים בפני יוזמי הסחף הגליים הסולדים לעמלם התמידי… ובכך החוצים פוצעי בטן אמם מדלגים על תרבותם מסורתם הלכתם של אוכלוסית האוקאנוסים כולה… והיא? היא הייתה ותהיה יסודית בהשתקת הסוררים,  מלאת תחושת העוצמה תהיה ליהירה השוללת את הזכות לקיומם של הפוצעים המסיטים והמסיתים בגוף ובפה, כי בטוחה האוקייניה שראויה אהבתה בכל התגלמות כתכלית לעצמה…

 

פסל יצאתי מעורי, יוסי שן, מוצב בפורטוגל סנטרה

יוסי שיין, יצאתי מן האבן, פורטוגל ,סינטרה

שירי ברוק שגיא

תמונה אחת נוראה
לא שווה אלף מילים יפות
שיבואו אחר כך בלילה לתבוע את זכותן לומר:
אל תראו אותנו ככה עכשיו כשאנחנו
נראות כמו חתיכות של מוות
פעם
בבוקר
דיברנו אדם.
*וכל תמונה מיותרת.
19.11.14

 

שמעון אזולאי
פילוסופיה של הטוב והרוע
יום אחד זה יקרה. ברגע אחד וכאיש אחד, בשקט שיש בו צעקה גדולה, יקומו האנשים הטובים.
האנשים הטובים אינם שייכים לדת אחת, מין אחד או עדה אחת. אין שום צורך בפלפולים פילוסופים בכדי לזהות את האנשים הטובים. כולם מכירים אותם – הם בונים במקום להרוס, הם מחדשים במקום לשמר. הם הרוב. הם הרקע שאנחנו לא שמים אליו לב, אך בלעדיו אין כלום. הם הדם שזורם ברקמה החברתית, הם יוצרי התרבות, הם הריפוי, הם הנהר הזורם שמתחדש בכל יום, הם מתקני העולם. הם אנשים של ווליום נמוך. הטוב נאמר בווליום נמוך.
כולם מכירים את הרע ואת האלים, את ההורס ואת המאיים. יש כזה בכל משפחה, בכל קהילה, בכל כיתה ובכל בית תפילה. הם מעטים, האנשים הרעים, אבל יש להם ווליום גבוה, גבוה מדי. כולם יודעים לזהות אותם, את מוצצי תשומת הלב, את אלו שמקשיבים בכדי לשמוע את עצמם, את אלו שאף פעם לא יקראו את המציאות בקריאת חסד, את הצעקן שחושב שכבר אין לו מה וממי ללמוד. הם אלו שעוטפים את כל סביבתם באיום מתמיד של התפרצות, אלימות, איבוד שליטה ודעת. מעטפת של איום שמשמרת את הקיים, שגורמת לפשרה אינסופית שוחקת: "רק שלא יתפרץ, נו, אתם מכירים אותו".
… המאבק הממשי היחידי הוא בין מי שמכווץ אליו את העולם ומבקש להחריב אותו, ובין מי שמבקש לצאת אל העולם ולהרחיב אותו.
יום אחד…. ערבים ויהודים, אשכנזים ומזרחים, נשים וגברים ימעכו את כל מי שניזון מהרס במעשה אלים אחד, גדול, אגרסיבי, בלתי מתפשר, שמעבר לו מסתתרת גאולה אחת – הנמכת הווליום של הרוע כדי שיהיה אפשר לשמוע פה משהו.
(קטע)

 

אשבעל עשתרות

היא לא נתנה לו את הלב
אז הוא לקח בכח
כדי למצוא את הדבר
ששיבש את תדריו
וגילגל את הדרכים
לפקעת דחוסה של מבוכים
כמו בסיוטים המתכנסים
אל הנקודה העכורה
של עכביש שחור
שטווה את כורי
מחשבתו
המתפשטת כמו הקיום
האפל
פצוע כוכבים
כבר לא היה בו טעם
תפל
מי תרצה לאכול אותו עכשיו
אז הוא פתח לה את הלב
ואכן
נפל דבר
נפל דבר
שהתנגן כמו מטבע של עשר אגורות
על האבנים

 

ציור ההרים, קיריל וסיליונוק

קיריל וסיליונוק, הרים

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.