שלוש דתות בשירה אחת הורסת

 

Mohammed Ali כל הדתות במקום אחד

צילום  כל הדתות במקום אחד, Mohammed Ali

נטלי גוטמן

אוטופיית הרעיון ויישומו בפטפטת 

לכל הספקנים המתוסכלים: חוק האומץ היהודי, במתכונת שהייתה ניכרת בגולה, עדיין, בתוקף. כי דווקא, בארץ האומץ נדרש לפתיחות שמאפיינת אותנו בכל תסבוכת, גם בזו השולטת בגלוי כשהכול תקין לכאורה. לכבוד התקווה הזו רק עוד מודעה אחת נותר לתלות כדבוקה למצח, דרישה שטרם נחצבה בזיכרון עליותינו ירושלימה :"דרושים אנשים יודעים לשמוע לחישות, כך אין צורך בצעקות ובצריחות (בצריחים ובכיפות). דרושים אנשים היודעים לצחוק על רצינותם, כך אין צורך בניצחונות ובתבוסות.." (עמוס מיתר), כשבמסורת שהבאנו השקט היה לוחש לילדים חינוך מעשי, וההומור האינטלקטואלי היה מכשיר לפעולה מפתיעה ובחיוך החומל מסורתית..

אשר גיבל, 37

צילום לפני כ-30 שנה, אשר ג'בל

לחתוך חבלי לידה בנשיקות, לפי הרעיון היהודי, התפרש לרוב כאידיאל שלא הספיק לישו והוא ברעיון אחר שרד -בהצלבתו על פני היהדות, ובחמלה המוכפלת ענה לצורכי המציאות – להיוולד לסבל נורא, לתת לו מקום לקרות, פסיכולוגית להתמסר לגוף שבכך יחולל מטבעו פעילות מחזורית, חלילה… ורק אז, בתמורה לכפייתיות הזו תטפל מגדלנה בניצולים.. 

אך הרעיון נעשה מעגלי,  ובשני ספרי הדברים הקדושים תוכנן אדם המשתבח בתכלית. תוך 2000 שנים, עליו היה להיות לנוצרי מודרני.

אשר גיבל, נזיר בכנסיית סנט ג'ורג' שנות ה80

צילום  נזיר בכנסיית סנט ג'ורג' שנות ה80, אשר גיבל

בכפל המשמעות יהודית ונוצרית נבנה גשר בין שני הרעיונות – החצים הופנו להגות האפוקליפסה או, לחלופין, למניעת מלחמת הכוכבים.. ובאותה נקודת זמן שבה כל עולל ייחשב למוכן לחיים ללא מלחמות, כמצויד בחינוך לארבע שפות של אהבה.. היא הפנטזיה הגדולה של אדם היודע להתכרבל עם מיטב מנגינות נשמתו, ואף בשממת נידתו הטבעית, יהיה מעמדו – מהגר נצחי מרכין ראש. בתמורה, או כהבטחה מרכזית לו לגר ספון הקדושה ומחויב עממיותו המעונה, תהיה לו שפתו יפה, יקרת ערך, ותחזיק בעצם הקיומו עד למילניום, ורק אז, תשתנה –לאפוקליפסה אחת, שלפי נוסטרדמוס האנוס ככל יהודי, תהיה אחרית הימים לפתרון…אבל פירוש אחרית הימים התבהר, דווקא, במישור הרוחני ולא נתקע בקליפות השמיים והארץ הקורסות, כנהוג לחשוב, הסוף התגלה בכך שהגיע.. הסוף למבט התפל על היהודי כפרייר, כמכוער לצמיתות, שבעין זרה הצטייר, אחת ועוד אחת, והעם בשתי עיניים כשרץ זוחל, שבהליכותיו המדומיינים, ידע לנוע רק על הבטן הרכה, כשכל הידיים והרגליים חלושות מושטות מעלה.. כשהיה כחצי ירח נשכב על מטלית כניסה בבית המעמד שלו האחרון, אך המשיך באדיקות של שוטים לפרוט מיתרי הנשיקות לאדמת גורלו..

Mohsen Sefehri חבר לבדידות

ציור  חבר לבדידות , Mohsen Sefehri 

ועכשיו, הנבואה התגשמה והמרוט עד דק יקבל זכות ראשונה לאהבה..שלו וגם אליו. אליו?..אל העם של אישה אחת שהגבר שוכן בה, זו שאין לה את כל הזכויות? אך זכותו של יליד בטנה קיבל יתרת חיבת ישראל האוטופית והרחוקה. והזכות נשמעה, וסוכמה כנשמעת..

זו הדמות האוטופית שהולידה ביתום ובגר צליל וסיבה: כל פעם כשנולדה עם הציוד בפה, ביקשה לה לא מוצץ, אהבה… אבל באמת, איזו אהבה יכול היה להרשות לעצמו יהודי דאז, המביט מקריקטורות על קירות ביתי-ספר יסודי ועל-יסודי, טובע באיבריו הגזורים מוגדלים כסרטן בלוטת העצב העולמי, ציבורית ואישית, אנוס במלל המגונה להיראות כגנב סדרתי אמיד.. היו מפות הפרודיה האלו לאמת וודאית שגורה, כעקומה גאומטרית בספרי לימוד, בכל העיתונים נמסרה עדות על העיקר שעשתה הגלות ודימוייה ליהודי – שדבר לא נסלח לו. ואף שלא היה שונה מהם משכניו ועמיתיו אז, כמו היום, מאותגר היה בחמלה ובאהבה ולא התנשא, לא נבדל מפשוטי העמים, גם לא בלבוש. רק שהעבודה שלו נראתה אחרת, המדויקת להכעיס מוערכת כמדעית-על, כמלאכת האמן ברוב המקצועות נערצת מעצם היותה עבודה מסורה, מופתית בפנייה האתיות המשרתת את אותה קהילת הגויים שיעשו פוגרומים נגדו גדולים וקטנים- מצרפת עד רוסיה של תקופת נפולאון עד שנות ה-80 של המאה האחרונה … וחרף החוק הבלתי כתוב עליו, על זהותו וצורתו, היה אותו ילד הגדל כמגונה, לאמן החיים ולאזרח חומל, וחומל רק יותר.. לא שפט אף אדם, (כי לא הייתה משמעות לכלום מלבד אוטופית הנתינה לחלל הסוגר אותו בגטו ). והוא פסח על הבורות או/ו על האכזריות של חבריו הקרובים והפליא לעשות כך עד שנהיה למשל, באמצע המאה ה-20 ברוסיה הקומוניסטית , לפתע כמועדף על בנות – נחשב לחתן אמין ומאהב הטוב בשכונה…עד שבפרשות הנודעות חוסלו מיטב הרופאים, סופרים, מדעים יהודים, וגברים ונשים בהמוניהם נעלמו, כשילדיהם הופקעו וחונכו מחדש בבתי יתומים, ושמם הוסתר…

ציור תהלוכת היתומות לקדושה.., אדלמירה פלומינו ווילצס

אדלמירה פלומינו ווילצס, 2

הוי מגדלנה…האשמה היא כעובר שלא נוצר, שלא יצא לעולם ממערת רחמה, לא יהודי, לא נוצרי… 

 

סמי דור

שיערה צבוע בשלל גוונים מבקשים להסתיר שיבה,

בתוך חצר "כנסיית היסורים" מחכחים שרוולים מחליפים קריצה.
נשמתה יוצאת אלי ג'יזס ג'יזס אנה, נאלמת, לבי דוהר כלהבה….

הווו מריה מריה הווו אגן הגליל הוווו מגדלנה,
שם במגדל ניטעים זרעים ראשונים

של אהבה בין ברית ישנה לברית חדשה….

בריתות שיופרו יתפזרו במסלול המוביל למערה

בתוכה שנינו ניעלם בסערה

ובאמצע הסערה, העבר נסלח, כי לשם השילוש הקדוש נוצר ונהגה רעיון חדש, באותו מקום בים הציפייה לחכמה התיכונית. ואליו הצביעו פני הסובלים. גם הניצולים מתוך היהודים באו לשתות מהאגם בהומיית ברבורים פצועי השמיים בטוחים שוב שתימצא להם אהבה.

וכן, הרעיון המוסלמי בלב הפילוסופיה הביניימית שידר ביטחון. הצדק נבע מסיפוק מהרגעים שהדעת יוצרת ובוראת אינטואיטיבית..הידיעה הצטברה מהיוונים, אודות החברה האידאלית כאפשרית. וזאת לאחר שהתודעה מלאה את עצמה במדעים שחקרה כמעשירים מקסימלית, לפי אבן רושד, בתום האמונה המעורה בגדרות השכל, כי רק בגבולותיו ניתן היה לאמונה חופש שאין בו הפרכה. לא בכדי במעשי מסירות הלב הנביא רב ניסיון הוריש לשכל האדם, כל אדם, צדק הלבבות . הוא היה כמופת המסירות המחוקקת למען אישה האהובה מכולן עאישה… אותו הרעיון כל אדם אמור היה להחזיק על כתפיו, כי כל אדם הוא פירמידה שכלתנית העשויה מגבר שמעלה על כתפיו סוס שעליו רכובה אישה, כזו כמו עאישה אהובתו של הנביא, שכל עוד היא נהנית מהמחזיק אותה גבוה מעליו, גבר שידע להעניק נצח- בכך על גב העולם כמו על גב המוסלמי, תהיה שרירה התפורה בשכל האהבה..  ברור מאז, שעליה על אהובתו של הנביא היושבת לנוחיותה לראות מלמעלה, ולרעות את ילדיה המתפרעים במשחקי רחוב, נכתב :"גן עדן מתחת לכפות רגלי האם"…

האהבה היא אמא. לכן, תלמידיי קוראים לי אמא…ואני לילדים ערבים אם יהודייה, שיודעת כי קיבלה אות החיים מקדושת הפסיקה… ויחד עם זאת, רחוקה מן האמת דעת האדם השקוע בשגרה המסיטה מהקטגוריות של נביא, כי מסורתית, בשגרה מותרת האמת ללא לימוד על בורייה וללא שקידה על הפסוקים שלה… כך שטבעי כי בתפילותיו בור האדם – איש המעשה.. ואומרים זקני הדור, שטוב יעשה אם לפחות, בימי שישי בצוהרי היום יגיע למסגד כדי ללמוד שיעור ממורה הגון שבא ממשפחה עם מסורת הלמידה.. כי אם לאו, הרי התפילה אינה מושגת! והתפיסה נמצאת מעל ראשו של אדם בסטייה רבה מרוח האלוהים. ויהיו המוסלמים לבלתי-תמימים, שזה חטא הסתירה לנבואה האינטואיטיבית. והם ההמונים שיהפכו את השמעת קוראן בנסיעה "פי סייארה" לשעון המעורר בזמן נהיגה, בדרכם לתהום הבלתי-מפורשת , בלי להצטייד בהוראה הישירה למעשים טובים מתמידים הרציפים במונוטוניות חסדם…ורק למשכיל בקדושה המעשית הזו מובנת מסורת ערבית – לפיה לא מדברים על אהבה,  כי עושים אהבה.. וזו כל החכמה הנאמרת בהגות השלישית…

שלושת הרעיונות הפכו אותנו לשלושה עמים, אך מעשית, דרושה אהבה בשטח, להיות עם ולהיות עובד מצויד. כי רק למטה בגוף בין סחבות על רגלינו הפרטיות, שמחה וכואבת הרה הנפש בתום, כאחת ויחידה שמסוגלת לכאוב.

 

המרפאה לרפואה טבעית ביצהר

הי שכנה

אני מאמין שבדרך כזו או אחרת ניתן לומר שקפצת לביקור.
בין ביתי לביתך מפרידים להערכתי שלושה ק"מ, ויש לי בת בדיוק בגילך.
ובכל זאת הלכת כאן עם שני סכינים וכנראה שרצית להרוג.
אני מתאר לעצמי שהורייך ששלחו אותך לא סיפרו לך שנועדת לשמש פתיון..
שאף אחד לא באמת הועמד בסכנה משמעותית…

המרפאה לרפואה טבעית ביצהר, הי שכנה, 21.10.15

צילום מהאוספים של המרפאה לרפואה טבעית, 24.10.15

אנחנו מכירים את הנוהל, לעתים היו שולחים למטרה כזו גם חמור, שיכור או משוגע. מישהו שייתפס ושתפיסתו תיתן מושג לאלה שמתכננים את ה'אירועים הרציניים'. אבל את לא חמור ולא שיכור, את ילדה, ואותך שלחו לא רק להיתפס אלא גם בסבירות גבוהה לקבל כדור. מה יש להם נגדך? ..מעריך שאת בטח בתה של אחת הנשים השנואות על הגבר שבבית, פרזיט עם כמה נשים העובדות בשבילו. ואולי את דווקא מעוררת את קנאתה של אחת הנשים שם והיא משפיעה בקסמיה על אביך, איש העת העתיקה, שייפטר דווקא ממך וככה יוכלו הוא והיא להיות ביחד. עוד לפני שהם רצו במותנו, הם רצו במותך…

אני מאמין שכוחות צה"ל טיפלו כבר בפציעתך הקלה ואת מתגלגלת לאנשהו במסגרת מעצר. האישה ששלחה אותך בטח שמחה שיצאת לה ולו לזמן מה מהחיים, ומתכננת כיצד עוד תפתה אותך לנגוס בתפוח המורעל שיעשה אותך שאהידית, יביא סליחה על חטאותיך, ושקט לבית הבושת הזה שאת גדלה בו, בו ילדים הם חפץ להשתעשע בו ולהשתמש בו.
את גדולה מכדי להיות חפה מפשע וקטנה מכדי להיות אשמה, ובכל מקרה רחוקה: את גרה קרוב אלי אבל אינך דוברת את שפתי, ובעולם שאת חיה בו, אני יודע היטב, לא מדברים על אהבה.
יתכן שתיהרגי באחד הימים, יתכן שתמותי. עוד סמרטוט אחד שנזרק בים הלהבות השוטפות את המזרח התיכון, עוד אדם שהתרוקן מחייו בשל היותו גם בת, וגם מוסלמית. עם הטריקו המאובק והדם, השיער הנדבק מזוהמה והפציעה המסמנת את תחילת דרכך בשביליו נעדרי הרחמים של האיסלאם, אני לוקח לעצמי שנייה אחת לדמיין אותך אחרת. איך שהיה צריך להיות כל ילד, איך שאת צריכה להיות. ומקווה שבאחד הימים אולי יבוא תיקון לעיוות הגדול הזה, הגדל והולך, 
ואולי, בעולם אחר, נהיה שכנים אמיתים הקוצצים סלט עם סכינים ולא אנשים.

בינתיים היי שלום שכנה, ייחלת למותנו ורבים מייחלים עכשיו למותך (הרי את מסוכנת)… אבל אם תחזרי אי פעם, בגלגול כזה או אחר, בקשי מהמלאכים שם למעלה שיסדרו לך הורים אמיתיים. כאלה שתהיי הילדה שלהם ולא כלי המלחמה היחיד שמצאו בשעת הדחק…
אבל גם אם יש טיפת משמעות לרגע, להרף עין, למחשבה אחת, הייתי רוצה לאחל לך גורל אחר.
היקום יסחף את ברכתי, המלחמה היא הגבירה פה ולבסוף אליה אנו משועבדים; אבל לא שוכח, באי-אלו רגעים, שכולנו נולדנו אל החיים, ורק חלקנו, בהזדמנות מוזרה של גורל, עלה על הרכבת הלא נכונה.

להתראות שכנה.

 

 Gardenia by Gardenia 1

 ציור וכותרת "אני לא רוצה לחכות לאושר אוניברסלי, אני רוצה לחיות, זה יותר טוב מלא לחיות. מה שמשנה זה לחיות, לחיות, לחיות! לחיות, להיות כך או כך, אבל לחיות!"...(פיודור דוסטויבסקי (1821-1881) "החטא ועונשו"), Gardenia by Gardenia

 

שמעון מרמלשטיין

לאפלנד

 

שָׁם. נוֹגְעִים בַּקַּרְחוֹנִים
שֶׁל "יוּטֶן-הַיימֶן"
סִפַּרְתְּ לִי עַל הַלַאפִים
בֵּינֵיהֶם גָּדַלְתְּ.
פַּרְסוֹת, קַרְנֵי אַיָּלִים
מִזְחֶלֶת שֶׁלֶג רְתוּמַה
הָיָה קוֹלֵךְ נוֹדֵד, קוֹרֵא בָּחֹשֶׁךְ
שָׁב אֶל תּוֹךְ רִיסַי.

גַּם אֲנַחְנוּ, לַאפִּים פַּעַם הָיִינוּ
רָצִיתִי לְהָשִׁיב לָךְ בִּשְׁנָתִי.
לַאפִּים יְלָדִים, עִם כוֹבַעִים
שֶׁל צֶמֶר שֶׁלֶג שֶׁעָטַף ת'חֲצֵרוֹת.
לַאפִּים עָמוּסִים בְּיָלְקוּטִים
חִיצֵי עוֹפֶרֶת
וְתַרְשִׁימִי קְרָבוֹת חָצֵר.
לַאפִּים עַטוּפִים, מְפוּרְוַנִים
כְּמוֹ דֻּבִּי
הַקֹּטֶב
שֶשָרַר תָּמִיד בְּאֵד שְׁמָשׁוֹת.

אשר גיבל, יער אוסישקין ברקע לפני 30 שנה

צילום הבנים והיער אוסישקין ברקע, לפני 30 שנה, אשר גיבל

וּכְּשֶאָפַּס כֹּחֵנוּ לְהִתְקַלֵּף
מִמַלְבוּשִים פְּצוּעִים מִקֹּר
הָיוּ מוֹרוֹת רַכּוֹת שֵׂעָר
פּוֹשְׁטוֹת אֶת מְעִילְנוּ הָרְטֻבִּים
נוֹגְעוֹת בַּגּוּף הַחַם, לִסְפוֹג, לִנְשֹׁם
ת'קְטַנְטַנוּת הַלַאפִית
המִסְתַּחְרֵרת סָבִיב עָצְמָה.

אדלמירה פלומינו וויצס, מטריה כנגד השמיים...

ציור מטריה כנגד השמיים… אדלמירה פלומינו וויצס 

וּכְּשֶהִרְחַקְנוּ
מְבֹסֵּסִים בַּשֶּׁלֶג חוֹל
אֱלֹהִים הָיָה אָז מְמַשֵּׁשׁ גוּפְנוּ
תַר אַחַר לָחֲמוּ.
וְשַׁבְנוּ יְחֵפִים
אוֹבְדִים
חוֹנְטִים שֵׁמוֹת רַכִּים
בַּקֶּרַח.

Mohsen Sefehri ,ילדה עם כלבה

ציור ילדה עם כלבה, Mohsen Sefehri 

וּבַבֹּקֶר שֶׁעָלָה קָפוּא
מִמַעֲמַקֵי הַפְיוֹרְדִים
לִקַּקְתְּ פניי ועַפְעַפַי הַלְּבָנִים
מַרִיה
וְהִנַּחְתְּ רָאשִׁי בְּתוֹךְ חיקך
מַרִיה
וזִימַרְתְ לִי לְחָשִים בְּלַאפִית
שֶׁל אלֵי צָפוֹן
לְהָשִׁיב נַפְשִׁי
אֶת נָשַׁמְתִּי
מִנְדוּדַי
בִּשְׂדוֹת הַקֶּרַח.

 אנטון בידרמן, זוג שחתום על היופי

ציור וצילום זוג החתום על היופי, אנטון בידרמן, 12.2014

בתוך חיקך מריה, מריה, מריה ..אמא נבגדת, אם לא את, אמא אמא מריה, אז רק הבנות "מוֹרוֹת רַכּוֹת שֵׂעָר פּוֹשְׁטוֹת אֶת מְעִילְנוּ הָרְטֻבִּים נוֹגְעוֹת בַּגּוּף הַחַם, לִסְפוֹג, לִנְשֹׁם ת'קְטַנְטַנוּת הַלַאפִית המִסְתַּחְרֵרת סָבִיב עָצְמָה.." ועוד ועוד, אין סוף בחבילות שפה לאותם ילדי הרעיונות הגדולים שהסתיימו בביצועים כה קטנים.. אף שהיה נדרש רק לחלחל דרשה על פני האוטופיה לבדוק את הרעיונות האלה המוגדרים כנבואיים…

 הלמידה היא נבואה שמבית התפילה מקורה, שתדע להיות הראשונה והאחרונה בשורת המעשים להבאת הרוב לטקס ההיזכרות בערך החיים המתחדשים שנוצרים בשכנות טובה, בתפילה ללא תלות בתפילה, אבל בהכרח עם מורות-אמהות ואבות עם סיבולת של דובי הקוטב…כי אם לא, החיים שבילדים גווים קודם בשפתם ואז בבשרם המרומה בעוללים שלא טבלו את שמחתם לא בקוראן, לא בתורות נוצריות/יהודיות, וסטו מללמוד את כל השאלות…

 

Gideon Stossel

 

בחמלה
החיים הנם מפלט זמני מהמוות
כל מאבק גם הכי נואש
להישאר במקלט חיים שלמים 
נועד לכישלון גורלי מול הקור האינסופי
וגם את האדם האופטימי האמתי והשמח ביותר עלי אדמות
נלווה 
במחשבה במחאה בחמלה עליו
ועלינו
בדרכו הבלתי נשכחת האחרונה 
ואחר כך נתפזר 
הנפגעים האבודים המתוסכלים ההלומים החלשים החשופים הערומים 
למרכזי למכוני תקווה לבריאות ארוכה

 

6.12.15 חיפה

צילום יער אוסישקין 2007…, אשר ג'בל

אשר גיבל, יער 2

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.