שפיכת חלב ודבש

 

נטלי גוטמן

" המורה שלי הוא עץ הרימון שנטעה סבתי ביום שבו נולדתי. ארבע עונות השנה מלמדות אותי מידות יתרות של אהבה" (צילה זן-בר צור)

%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%91%d7%a8-%d7%a6%d7%99%d7%99%d7%a8-%d7%92%d7%a8%d7%a4%d7%99%d7%98%d7%99-%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%a1%d7%99%d7%94-%d7%a2%d7%9d-%d7%a7%d7%a9%d7%99%d7%99-%d7%a7%d7%9c

צילום הקיר ברחוב יפו בירושלים, צייר הגרפיטי עולה מרוסיה בתקופת קשיי הקליטה…, אילנה הבר

צילה זן-בר צור

..ביום ההוא פיזר אבא שלי את העשבים הריחניים
והלך להרים לחפש אחר האלוהים שלו.

אז לא ידעתי שיום אחד גם אני אלבש
את מעיל הצמר של אבא שלי ואלך להרים
לחפש אחר האלוהים שלי. ואימא תשב במטבח
תבשל נזיד שורשים ותשאל, צֶ'רָא? – למה?..

(קטע)

כל עונה מצאה לה שעה טובה לטמון את גופת אבי תחת נפשי. כל ישראל נגזלה במרמה מאבי הארוז שוב ושוב. לאחר שטולטלה  החבילה שבועיים מרוסיה דרך לונדון לבאר שבע, אז נקלט כי הייתה זו אימי גונבת מזוודת-האדם כל שנה כל עונה, ולא מחזירה. לא מחזירה, וביתו יישאר ריק בארץ השמש, ובו חורף עד..  בשנה הזו יצאה אמא למאורת תולעים ביערות סנטפטרבורג ולקחה לה לטיהור האוויר את צלם אבי, ואחריה רק שובל הזיכרון ללא דם הותירה. בסוף השנה חזרה, בעקבות החבילה. חסרה לה מזוודת האהבה מהצלם האנושי הצמוד. נטולת אשמה כרוצחת סדרתית בלתי נתפסת, כלא נגלית פתורה מכל טענה, הרי באהבה שנשפכת מהעולם אליה קבוע מסתתרת נפש המבצעת המיומנת, כמבוטחת. וכך לא יצאה לה גם בעוד 20 שנה להעריך את גודל השוד שביצעה. מאהבת האחרים שואפת שמחה ואיננה פגועה לעולם. ועכשיו כשהגיעה לגיל מבוגר מאוד התעורר בה צורך גם באהבתי שלי, אשר איבדה כי הכילה גוף אבי מיובש ועצמותיו זועקות אלי, העצמות שהתמרדו.. והרחמים אינם חלים, עליה, ועלינו, מה שנלקח מכל אחד מאתנו מכיס משפחתי מסרב להתמלא, וחסרת סיכוי גם המלכה האדומה, אהבתו התמימה של אבי מדי פעם צצה בתאי זיכרונה- קחי ומששי, אני אומרת לה..אבל זה לא מוחשי דיו- היא דורשת שיבוא שוב מישהו חי ויאהב אותה.. ואין. כי בכל הנגב וירושלים אנחנו גרות לבדנו בנות אבקת הכוכבים מתערבבות בשמן מקומי, יתומות מאהבה חנוקה.. דקה דקה תחת האוטיזם הבלעדי שפיתחה לעצמה האישה היפה והזרה לעולם, אנחנו חווים את החתום על פני קבר המציאות שיסדה, כשמכול הנותר מאותו בן יחיד להוריו, שניצל מכל רע והתעלה והתהווה מעל הפוגרום החברתי –  להיות ברגע הנכון האבא שלי, מכל הטוב שבו הוריש רק נכות רגשית כאות קין.. לנכדיו, היתמות בארץ.

אדם ככל אדם, כחור הציביליזציה שסופג רעלים חיים, אך לא מקיא, ויכול להתפרש כמממש את קרבתו למכלאה הראשית, ומתמצא באפשרויות "להשתין מגבוה, מהפודיום של מלאכים.." (אבינועם אשבעל עשתרות חקלאי). וגם על כך תפילת חילון שחרית יומית המחדשת כל פעם, כיד ההרגעה הלאומית, את שעון האהבה כפעמון מלאכת המציאות באמירת מילה טובה גם לטף מסרב הפקודה חוטף הנפשות לסדום, כי גם הוא המסכן אחד האדם.. 

וזה כל מה שיש לי לבשר לשומרי הטריטוריה לחולדות הכעס והתענגות חינם. גם לאישה זקנה שעם מות בעלה לצמיתות נתקעה בירושלים חסרת הרחמים לנפשות זרות. ואני אבוא לאמי הזרה, ואחריי שיירת שונאיי התמימים אף הם הלא מסוגלים להכיר בחולי מאהבה ומפילוסופיה, את כולם אקח אליה, להימק בתוכה, הרחק מהנגב שעל גבו של אבי על שביל החלב שוכב..

 Ali Allan 3

תמונת פסל שפיכת מי חלב האישה.., מהאוספים של Ali Allan

 

עמוס מיתר

שביל החלב

 

לכל אשה ואיש יש זכות לאהוב בכל עונות השנה.
את הזכות הזו נותנים ולא לוקחים.
לכל איש ואישה יש זכות לנדיבות הלב הרואה .
את החסד הזה נותנים ולא לוקחים.
לכל אשה ואיש יש זכות לסבול.

 

Ahmet Demir סרגי דמידנקו, 2 מתוך אוספיו,

ציור סנטפטרבורג, העיר שמעניקה את הזכות לסבול ..,  סרגי דמידנקו, מתוך אוספיו,  Ahmet Demir 

 

את הסבל הזה מחבקים ולא מתעלמים.
לכל איש ואשה יש זכות להיות כשתיל על אדמתו.
את הזכות הזו משקים במי האהבה ולא מייבשים.
באחר בכל אחר, נושם קיומי החופשי כאוהב

 

22.12.15

 Ahmet Demir סרגי דמידנקו, מתוך אוספיו,

ציור סנטפטרבורג, פאר הקיום החפשי באדריכלות הצרים.., סרגי דמידנקו, מתוך אוספיו,  Ahmet Demir

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.