וויתורים בחזית התזזיתית

 

 

אבינועם אשבעל עשתרות חקלאי

אחרי שכיסה את הערבות הלבנות
הבוהקות
המעיקות
של הקירות
בשאריות חלום ובכל המילים המחוקות
מהשירים
ואחרי שהדביק עליהם כתובות מצלולואיד
שנשר אל הרצפות 
בחדרי העריכה הנשכחים
שנעטפו באבק ההשפלה
חשב אולי לתפור לה בחבלים
מאריג כזה בערך
שמלה שתפתח אליו כמו עור
כשיעביר את ידו עליה
כרוח חרישי

ציור סימה לוביץ

 

כי בשמלות של הבוטיקים
היא נראית קצת
יותר מדי טוב
קשה לחשוב
וכשהישבן שלה מצייר מפה טופוגרפית
על הבד מאחור
זה עושה אותו גבר בנאלי
נכון לקפוץ כמו נמר בנגלי
משתוקק לשוט באמזונס
שבוודאי חותר בלתי נראה
בעמק הבכא שבין המבתרים
אל תוך מכרות יהלומים
והוא
מה יש לו כבר לתת
קרעי חלום ואותיות משומשות
לתפור בחבלים גסים
ובמילים
גסות
פיסות מוכתמות שאסף
ממדרכות העיר
דרוכות היטב
סתם שיכור מוכה כלבת

מזל
שהיא אותו אוהבת

16.02.15

 

 

ציור Ronit Ronnie Oanono

 

נטלי גוטמן

הנה היא באה, נפרטיטי,
בשפת הפרעונים: הנה באה החכמה, התמיכה, רישא ההשראה.

אני נפרטיטי… בהבזק אדיר של אבולוציה קלאופטרה משתווה לי בשיפוטה,
גוזרת מילים המקרבנות מצבורי מילים אחרות מהשושלות הקרועות 
נמסות אך כשרות לעלות את עצמן על סלעי ציון, ואף לפנות את עצמן
 נידחות שכוחות נפרטיטי – להקים ארמון שב לשוב – תאצ'מאהל …

 

ציור Lincoln Hotel Casablanc, ליקה רמתי

 

ויהיה האבירי מסור בחוקיותו לנגיעות נפרטיטי אשתו האהובה של העם
ויהיו נגיעותיה הראשוניות לתרבות היופי- הנה היא באה.
כעת, הודעתי על עסקי השירה לשר ולילדיי, לאבי ז"ל, בורכתי ומסורתית התמסרתי–
מחותנת, מאורסת, נשואה, מגורשת, מבינה מאוחר היום כי הייתי בכל הצורות והדורות רק ז"ל…

 

ציור מאירה אוהד דורי

 

בלי ידיעת גבר אוהב להביאני לזירת התרככות השמורות, פוריה, מאושרת במטוטלת חזרתי על עצמי פשוטה ערומה פושעת בוגרת, קטינה נבערת… 

והיו שם תמיד יצורים בני בוסר עצורי כישרונות מגלחי הכרתם במגילת אישה, אותה היו שורפים, מעוורת..

והייתה שם שירה הנתפסת בחוג החרמנים שנשכבים עליה כעל גדר מרושתת פגעי הטבע.
יד קלאופטרה חסרה לכתיבתה, יתומה מיתמותה, אופליית הילדות,
חיכיתי רק להתגנב אליה כלבשרי לבוא בתחינה כנועה שיורשה לי לצאת מהתנוחה,  
להחליק מכל לשון, מהריחות של אשפה לא מסוימת לפסל ולשחזר בשורה:
הנה היא באה- נפרטיטי, תכלית לעצמה בקומת רצונה, עושה טעם במתפרעים כשחר הקדומים,

לעומתם, היא ההשתקפות העכשווית, זליגה, משריינת יום ביומו לתחייתה.

בערבים כשמשקלי כבד, ביתי לקראתי הולך מוכן לסלוח לי סדרות מסך וחדשות מתנסחות בקפדנות ברברית להחריש, עליזות מלהכיל את הביקורות הטובות מבטן הספינות שעגנו מרחוק, והוטבעו. אך בי הן מעבירות משוט מחוף לחוף בבקרים בהשראתה שהנה היא באה, שוב נפרטיטי לשמה.

אבל כהתעמלות בתפילה ערבית, המזוהה עם אותה יתמות בסיסית לא נשית, נושבת על הארץ פטריארכליות שחולת השטיפות מזדקנת שרירית, 

ואז אני דוחה ומוותרת, לפרידה על גבה רושמים חושיי המעופפים מרוב הרשמים, כי מאוהבת פעם נבראתי, נפרטיטי..

 2.06.14 – 5.03.15

 

 

ציור מלינה גברעם

 

שולי בן נתן

 

טיפ טיפ מתופפות

מן הקרח בוקעות

דרך חתחתים מפלסות

זרימתן – חרש פולשות

אל הפוסט פוסט

ציוני

בציניות צנועה המצניעה

כל כוונת התשה

ואין כלי לוחמה

של הלב מעצים

בחזית התזזיתית

אשר אסטרטגית

ידו על התחתונה

מגששת להנדים

את רחש

הטיפ—-תופים

 

 

צילום ארנון אורבך

 

דורית ישראל

דתל"שית

(היום היום 49 שנים )

 

אמא שלי

דתל"שית,

קראה בתורה

עד שהגיעה

לפירקה

ואף פעם לא

שאלה

את אלוהים

שלה,

מה קדם

למה,

האיש 

שאהבה,

או שבת 

המלכה.

 

פיסול תמר איסטרין