מכתבים חוזרים..

 

נטלי גוטמן

היסטוריה חוזרת, גם המכתבים ליקירנו.. שנכתבים להתגלגל למען הבאים בתור.  סרגי יסנין כבן 19 כותב לסב שהותירו מאחור..הותירו לעצמו, בתקופה המתה מרצונה ב-1919…

 

סרגי יסנין

מכתב לסבא

 

סוּס טוֹב רוֹעִים בָּאָחוּ,

מָזוֹן מֻבְחָר

עַל אַהֲבָה מֵעִיד.

סָבִי הָיֹה שׁוֹפֵט עַצְמוֹ,

אֶת לִמּוּדוֹ,שֶׁלֹּא זָנַח הוּא,

לִמְסֹר בָּחַר

לַנֶּכֶד, לֶעָתִיד.

 

אוּלָם אֶת הַשִּׁעוּר נֶכְדְּךָ

לֹא קוֹלְט.

וּלְמוֹרַת רוּחֲךָ

לְאֶרֶץ נָכְרִיָּה נוֹדֵד.

לְדַעֲתֵךְ, כָּעֵת

נִהְיָה נַוַּד

הַנֶּכֶד, שִׁירִים מִקַּשׁ פּוֹלֵט

 לָלֹא תּוֹעֶלֶת פִּיו יֹאבַד.

 

אַתָּהּ אוֹמֵר:

לָקְחוּ לְךָ אוֹתִי,

וְשֶׁכְּסִיל אֲנִי  בָּעִיר לֹא עֲנָוָה.

אֲבָל, אֲבָל, לְדַעְתִּי,

סַבָּא שֶׁלִּי,

סַפֵּק אִם סוּס שֶׁלֹּא שָׁוֶה

מִצַּדִּיק אֶת הַגְּנֵבָה.

 

סוּס לֹא שָׁוֶה,

אִם תִּתְאַמֵּץ, לֹא תְּגָרֵשׁ מִן הַחַוָּה.

אוּלָם אֶחָד שֶׁכֵּן רוֹצֶה לָדַעַת

מַה צִּפּוֹר נוֹדֶדֶת בַּיָּם תִּמְצָא

יַגִּיד הוּא לְעָצְמוֹ שֶׁזּוֹ חוֹבָה

כְּדֵי לֹא לִטְבֹּעַ בַּביצָה,

בְּלִי טֶקֶס וּבְרָכָה לִנְטֹשׁ

אַרְצוֹ קְרוֹבָה מִכֹּל לְלֹא מוֹצָא.

 

ציור עלי זהב משיר  ירח משיל האחריות על טיפות וורודות של שיח הארץ.., עופרה קטיעי

 

הִנֵּה, נָטַשְׁתִּי.

אֲנִי בְּאֶרֶץ נִדָחָה.

אָבִיב.

כָּאן שׁוֹשַׁנִּים גְּדוֹלוֹת מֵאֶגְרוֹפִים.

לְךָ, סָבִי, לִבְדִידוּתְךָ

אֶשְׁלַח ד"ש חַם בַּחֲבִילָת

וְרָדַים צְנוּעֵי רָאשִׁים  הָעֲרוּפִים

מֵחֹם מַרְהִיב.

 

מֻכָּר לִי-

הָיִיתָ בָּא אֵלַי, אֶל הַפְּרָחִים

וְאֶל הַחֹם,

רַק זוֹ קְלָלָה:

בְּתוֹר אָדָם אֹשֶׁר הֶחְרִים

תְּנוּעָה בְּאֶמְצָעוּת קִיטוֹר,

לָעַד לֹא יִמָּצֵא בֵּין הַמְּמַהֲרִים –

שְׁבוּי הַמִּילָה.

 

וְאִם אֲנִי אָמוּת?

סַבָּא שֶׁלִּי, שְׁמַע נָא,

אָמוּת אֲנִי? גַּם אָז לֹא תְּמַהֵר,

לֹא תַּעֲלֶה עַל הַקָּרוֹן?

וְתִמָּנַע

מֵחֲתֻנַּת לְוָיָתִי, "הַלְלוּיָּה" אָז אֲזַמֵּר –

שִׁיר אַחֲרוֹן

עַל יְגוֹנִי.

 

אִם כֵּן, בְּטַח בִּי, יְשִׁישִׁי.

בְּלִי דֶּמַע הַעְפֵּל

עַל עֲגָלָה שֶׁל סוּס בַּרְזֶל.

הָרָץ- קַטָּר בָּנוּי יָפֶה,

חָסִין בְּאֵשׁ הַפֶּחָמִים,

צַלַּחַת פִּיו מֵעֶשֶׁת,

יוֹצֵא גֶּרְמָנִיָּה הוּא, כַּנִּרְאֶה,

כְּמוֹ רַעֲמָהּ

עֲשַׁן רֹאשׁוֹ סָמִיךְ

רָגִיל לִמְלֶאכָה שֶל הַמִּבְרֶשֶׁת.

 

כָּעֵת אֲנִי יוֹדֵעַ,

הַזְּמַן עָשׂוּי גַּם אֶבֶן לְפוֹרֵר…

בְּבוֹא הָעֵת, זָקֵן, בְּבוֹא הָעֵת

 עוֹד גַּם אַתָּה תָּבִין,

כִּי אִם נִתַּן לַסּוּס הַטּוֹב וְהַבּוֹגֵר

לַמֶּרְחַקִּים לָצֵאת

רָתוּם לְעֶגְלַת שְׁלָגִים

רֹק הָעֲצָמוֹת יַגִּיעוּ בְּנוֹת- חוֹרִין…

 

גַּם זֹאת תָּבִין,

יֶשְׁנָהּ בְּרֵרָה,

וְלֹא לַשָּׁוְא אֲנִי מֻמְרָץ.

מֵאָז שֶׁהַמְּדִינָה נִקְרַעַת בֵּין לְהָבִים

לִכְפוֹר שֶׁל סְעָרָה,

עַל סוּס שֶׁלֹּא שָׁוֶה

אֵין רִיב בֵּין גַּנָּבִים.