בעיקולי הגוף לא נמצא חתך..

 

מרים שחורי, עדידוש

ציור  עדידוש, מרים שחורי

נטלי גוטמן

"שדך מניק בחלב את תשוקתי שהפכה לזאב משוטט..שהחליק על גבעה עגולה, ובא עולם הרוצה למלא אותי בפסיעותייך, הבאות אחרי הגשם"  (גדי לופו)

קל לקדש אל. הוא לא יתנגד. הפחד מאישה מעורר תסכול וסבל מורכב. אף אם אמיצה עסיסית בוגרת מתיימרת להיראות זכרית, מעלימה זיכרון זכרי מן הרך, אלוהים לא יענה, ואת שירת אמו אלה שבמיתוסים למיטת תינוקה, תשיר זונה מיוסרת. חולה תהיה, וקדושה לא מכל מחלות החובה שהעזה לחשוף לגופו, חולה כדי שיהיה הוא בריא ברוחו.

וכל פחד ממנה זו בגידה. לפחד גלובלית, מהדמות המניקה את החברה של בנים? ואולי לא השכילה, ורוחה כאישה לא ידעה לטפל בכל פגמי תודעת הזרות אליה, ולא קירבה את הדוהרים לתרבות ליברלית מטבעה, ולא חייבה ברומנטיקה של הפיכתה לשירה, מחוץ לזמן בתולדותיה נשמרו מהלכיה הומניים, גם אם לא לפיה הגדירו אהבה.

מירב סופיר סואלו, לוח שחמט סוראליסטי מכיל לב בהיר

ציור לוח שחמט בעל לב.., מירב סופיר סיאלו

 ועכשיו מאוחר להגדיר, כבר נמקה, שוכחת את חבלי לידתה וכמה קשה עבדה למען הטוב שבה, מאוחר להיות ילדה בוגרת שמניחה לעוברי אורח להתכנס בפנים שמלתה ללא דרישת אורות הגבר. האינו מחויב, כמו כל אחד, יודע שלהיות אישה זה ללדת עולם למישהו, בלי גבולות המוסר בין בשר לבשר. ומה חשב בן הארץ העמל שעות סרק נוספות לפרנסתו, שלא יצטרך לחולל משטר הידיעה כמשטר האהבה, לפחות בשטחה.. ושהיא תסתפק בעוני האנושי צומח פיזיולוגית, ומהכיס, שתשכב בתוכו, ותשלם על הזנות המקודשת שלו בביטוח נכות רגשית לאומית בעיוות אישיותה..? שתשלם כאחות לא קדושה לאל המפוזרים בכל תהומות הניצול מסרסר הבטלה פושעת סתם ומענגת סתם, כדגם לא נשכח של כתמי העבר. עכשיו הוא קם, וצועד הרבה לפניה..

יורי מרושקין, אזעקה, מוסקבה

ציור אזעקה, מוסקבה, יורי מרושקין

 

מירי רנדל הבר

ילדה מחזיקה צינור גינה
ביד ומחכה להתפרצות
זרם המים על העלים.

על הריצפה טיפות דם אדומות
עדות של געש עורקים.

אישה מחפשת סימנים
הד במראה
ובעיקולי הגוף
לא נמצא חתך
והנשיות ממשיכה
לצאת מהעור
ולהשאיר סימנים.

9/02/16

לפי כל סימניה, כשהתשתיות נגמרות במכה אחת בבית הבושת לבנות המוות, ובמאבק לאהבה בין טיפשות מקודשת לטיפשות העוני, צצה לה סגולה משותפת לכל – התמימות. באצבעות הנוצה שלה נועדה התמימות לקרצף את צלמי השכל השטוח, להפריד בין קליפות זפת שתוי פסוקי מחלת הקיא על בטלת הבלטות, ובין אותם אנשים כשל עצמם אוהבים, להם היא לבדה מסוגלת, ביסודיות יתירה מנפחת אותם בתחושת החיים – סם הפוריות בזמן אמת,  לאחר ידיעת האישה. כמעשה של גבר, אישה ושירה זו תורת הפתיחות באיש – אש הדעת. מאותו היום מלמדים תורה לילדים, בן ובת, עדיין תמימות אחת.. אמרו להם בכיתות הינקות את תורת האיכות הזו שהזמן עמם בתמימות אהבתם יהיה חגיגה, גם כשיגיעו לקברים. תמיד תהיה מותרת האמיצה כאישה, ומצחוקה ימותו מלחמות לא קדושות על ראשו הלא אנושי של אל, ובחדריה ימות הפחד, ויהיה אדם לא מטופל מתחלה, במקום סתם אהוב, בלי איבר האתמולים בתול משוחזר מסונכרן עם ריחות ילודה, אומנם סובל, אבל מפיתוי אל השלם הנשי המעוגל, ותהיה סבלו ממושמע ונעול, נתרם לקדושת החיים..

Nogueira Da Fonseca ליל הקדושים

ציור ליל הקדושים, Nogueira Da Fonseca 

ליאל אלכסנדרה אדמון

אם מישהו ישאל אותי: "מה קרה לך אתמול?"
אשיב לו: "שירה"
ואחייך

ליקה רמתי, ים של פרחים ואהבה

צילום ים של פרחים ואהבה, ליקה רמתי

 

אם הוא ירים גבה
אמשיך לחייך
אם הוא יבוא לחתוך, לערוך, לסגור או לפתוח,
לייחצן, להוציא לאור, לדחוף חזק לתוך המגירה
אחייך עדיין
כי שירה כבר קרתה
וכל מה שבא אחריה
אינו שירה.

 

20.03.16

החיים שאינם שירה, לא כדאי לכתוב אותם בספרי לימוד לפני ואחרי לימודי האנגלית ומתמטיקה הלא מכירים ברעש רצפת התאוות, הרי חיי האדם נופלים בשקט כנוצה ברוח..

 אשר גיבל, כפר מלל,

צילום כפר מלל, אשר גיבל

נתי מלאכי

מוזה 

בַּשַּׁבָּת קָרָאתִי שְׁלוֹשָׁה שִׁירִים 
שֶׁל מֵאִיר ויזלטיר 
הַמָּוֶת הַנָּאוֹר הַזֶּה, תּוּגָה שֶׁל סַפְסָלִים 
מֵאִיר מֵאִיר 
כָּכָה אַתָּה כּוֹתֵב אֱמֶת לָאֲמִתָּה 
אֵינְךָ מַסְתִּיר אֲפִלּוּ אֶת חולשתיך המכמיר 
כִּי מִלֵּא 
בְּנִי אָנוּשׁ בַּסּוֹף מִתְפּוֹרְרִים כְּמוֹ גִּבְעוֹלִים 
הַמִּתְפַּזְּרִים בָּרַעַשׁ
בְּרִצְפַּת הַתַּאֲוָה

 

יהודית שבדרון, ראשיתו של תהליך

ציור ראשיתו של תהליך, יהודית שבדרון

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.