חופש הנפילה להמונים, וחלוקתו..

שולי בן נתן

כשטרמפ מפטפט בנשק גרעיני והקוריאני צורח מי אני
ביבי מפשיל שרוולים במיידי.

כשהקיץ מאותת לסתיו
והשמש מסירה עננים
הכוכבים ביתר שאת מאירים.

ציור  אודם נשפך נעצר להרעיש.., Ara Ghevondyan

מירי רנדל הבר

המדליות והגביעים נטמנים באדמה,
אך ביום סוער
סחף אדמות יחשוף אותנו
להפסדים שלא רצינו לראות.
מאובנים נעמוד מול חלקי מתכת
שהגוף נקרע להשיג
בכדי לזכות באהבה
כמו פה המתכווץ במאמץ
כשאין מי ששומע,
נהפך לחיוך ללא שיניים
שנוגס בלב.

12.08.16

 

נטלי גוטמן

התמונה נתונה, כל הצבעים. והעולם לא. במסכיו מים עומדים, בנפש כפית מטפורית של דבש הנפשיות. ובאשר לגוף, הכול מוחשי ומובחן, האורגניזם בשלמותו מורחק, "הנפש כסמפטום של הרחקה.." (על פי רות רונן, "לאקאן ופילוסופים", 2015), ולכאורה, נחסכת היא, בלי טוב ורע – ביניהם החירות ארוזה בקופסת שימורים, והאדם לא לבדו. ותהיה התחמקותו מהקופסה לעתים מוצלחת. ורוחו המפוצלת תישא בדילמה של אין סופיות הניתוק בין דם מופקר כאוצר המערכת, ובין המקורי הנבחר כאל חצוי..

ומי מלבדו יתייחס אליו ברצינות, עם כל הכשל הדמיוני כפגם, שעמו הוא יגמור את חייו בין השניים. וטבעי שאחד מהם יגדל, גם כששניהם יאחזו בו. וכמו כל אמן הלא מייצר חלקי חילוף מוחשיים, ימשיך המפוצל לאתגר את מפעל הבובות, גם את יפות, גם את הנחרבות, גווע מרעב ברגע מיצוי כוחותיו, כאמן. וכאמן משתתף בחופש הנפילה ההמונית, שלא אובחנה במחשבת הבובות כקהל לו. עם הקהל רחוק ילך, קרעי החרסינה יהיו לכלי שיפוד בהתאבדותו. אמו כבר לא כאן כדי לבחון את מידת הנפשיות שאיבד. ובעקביות של משקיעי השפע שנרכש על בשרו המתעבה בזול, יחגוג, ויפוג עד, דועך ללא מזון לעוס.

לא הלכתי רחוק אבל גם קרוב לא הגעתי, והבנתי כי

אם הייתי אמנית אמתית כמו דוד אבידן או וון גוך, או פסנתרן רחוב,

את ילדיי הייתי נאלצת להרוג במחשבה, טרם הביאני לפוריות עולמי,

ואת תלמידיי הערבים הייתי חייבת באותה מחשבה, בתרום-קיומה לקבור מבודדים,

המקדימה היסחפות לסיגוף שכלי – ללמוד ללמדם את הגות התום המוסדר כמובן מאליו.

ומוכרת תום כתוצר טבעי של הבריאה, בשמו הבדוי "עולם האדם"..

 

אבל האמנית כמוני, מוטרדת בסמטאות אנוש, שרה לקירות

המזוהמים בילדים מוכי רעב רוחם הלא מספקת, וגופם אדיש..

ביניהם אני אמנית אמתית, ומהר מאוד הייתי מסיימת את חיי ללא גרוש,

כמו בתחילת דרכי קדושה מעונה..

לו קירות הנפשיות היו תפאורה מהנה בלבד.

 

קיץ 2015

 

 

ציור אמנית הריקוד.., Magdlena Guerrero Garcia

 

 

גדי לופו

המים

המים עומדים מפוסלים
בתוך נפשי, הם ממלאים
את התהום הסמויה שנפערה
בתוכי, יש להם יופי של מי
מזרקות, וכאוס של חושך
על פני תהום ורוח אלוהים
המרחפת על המים, ראשי 
רכון לפנים לשמוע את קולם,
שאונם מדבר אלי בקצף אדוות, 
אני מכוסה בהם כמו בגד,
מבגדי המלך החדשים,
כמו פסל בין מזרקות,
עטור תלתלים וכתר, מונה 
שוב ושוב את מחזור הגאות 
והשפל, רק שמישהו לא יפסיק
את הזרם בסניף המרכזי.

 

13.08.16

יצירה הסעודה האחרונה עם בנות הרוח.., Yoel Ben-Artzi