אָמְנָם נִדְרְסוּ, אַךְ לְעוֹלָם לֹא עָמְדוּ גָּבוֹהַּ מִדַּי…

 

נטלי גוטמן

 דרכינו מעכשיו.. גם הן עקמומיות ככל דרך המשכיחה אי-וודאות המחלחלת תמיד עטורת אסטרטגיות ביטחון המושתת על מיתוסים. רק עלינו שורדים הסיפורים, ונשארים אתנו תחת חוסר מודע אהובים שקובעים את מה שבסופו של העתיד המיידי (או המורחק) יעשנו מאושרים או אבלים..

נתן גד, עיר

ציור העיר התגברת על עצמה..,  נתן גד

והיו תרבויות שהכריעו במערכות הגדולות והקטנות, כאגדה לפנינו, ושהיו אפילו בעדינו.. ואולי גם כעת את הנשחק בדריכת רגלינו ילוטש בדיבורינו, ממחר.. הרי פני הלבנה כבר הביטו בעיניה הגרוזיניות חומות חריפות, ושפת הלבנה תיתלה גם הלילה על אוזניה, בפיק צווארה ובצניחה חופשית תשכב על לבה, ותיראה במלואה בחצר פוסט-אישיותה. שתיינו – הלבנה הקטנה והארץ המתבגרת, כקריקטורה של העבר, אך גם כאחת שהתרגשה בדרך הארוכה הזו מעצמה – סוף סוף מעצמה, שהעתיקה לבינה כמבינה את הדקות החד-פעמית של פני הארץ, כה דומה לישראלית המוכפלת עד למשולשת: אישה, גבר, קדושה.. בעיני שושלת שלושת הגברים המאוהבים בה: יהודי חילוני-דתי, ערבי חרד, וכל אדם אנוס היסטורית.. שידע למחוק מזיכרונו את החולי ההיסטורי. כמו ההיסטוריה היהודית המשתוללת על רקע תמהוני חשוך כפני הלבנה בליקוייה. פעם היא עברה בזריזות בשביל הזהוב שמעטירה ביהודיה הישראלית בתקווה, ודהיום בלא התשתית, כבר וירטואלית מתומצתת. כך נראית בגדול, כאחותה הבינונית – ספרדייה אנוסה שטיפלה פעם כאימא בגרמנייה אחותה מפוגרומים שהתמסדו תחת הכותרת: הצלבת הגנטיקה עם האתיקה לא דתית.. המעשים שבחושך רק השביחו את הצלם האלוהי שלה בנחרצות סופה, והעניקו לה בכך צלם יותר אישי…

16.07.14

איקי בוברמן, פורטרט של סיגל קליין

ציור פורטרט של סיגל קליין, איקי בוברמן

ברטולט ברכט

מכל יצירות האדם

מִכָּל יְצִירוֹת הָאָדָם אֲנִי אוֹהֵב
אֶת אֵלֶּה שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן..

דְּבָרִים שֶׁחָדְרוּ לְשִׁימּוּשׁ הָרַבִּים וְשֻׁנּוּ פְּעָמִים רַבּוֹת,
מְשַׁפְּרִים אֶת דְּמוּתָם וְנַעֲשִׂים יְקָרִים
כִּי הָעָרכוּ פְּעָמִים רַבּוֹת..

אָמְנָם הִפִּילוּ אוֹתָם, אַךְ גַּם נָשְׂאוּ אוֹתָם.
אָמְנָם נִדְרְסוּ, אַךְ לְעוֹלָם לֹא עָמְדוּ גָּבוֹהַּ מִדַּי..

מִידּוֹתֵיהֶם הַיָּפוֹת כְּבָר נִיתָּנוֹת לְנִחוּשׁ;
אַךְ עֲדַיִן זְקוּקִים הֵם לַהֲבָנָתֵנוּ.

מִצַּד אַחֵר
הֵם כְּבָר שֵׁרְתוּ, כְּבָר הִתְגַּבְּרוּ עֲלֵיהֶם.
כָּל זֶה עוֹשֵׂנִי מְאֻשָּׁר.

 

(קטעים מגרמנית ה. בנימין)

ציור אותיות השיבולים על המשמר.., Megi Rome

megi-rome-%d7%90%d7%95%d7%aa%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d

סרגי יסנין

האוניות של הסוסות

2

דְּגָנִים וּדְגָנִים, לְמִי יִקְרְאוּ?

הוֹ, חֲלוֹם שָׂמֵחַ מִתְגַּלֶּה –

לַהֲקָה שֶׁל סוּסֵי שִׁבּוֹלִים יִדְהֲרוּ

עוֹקְפִים יְעָרוֹת וּכְפַר גּוֹלֶה.

 

לֹא, אֵין זֶה שִׁבּוֹלִים, זוֹ הַקָּרָה הַסוֹעֵרָה

רוֹכֶבֶת עַל דְּלָתוֹת שֶׁנֶּעֶקְרוּ, וִכּוּחָהּ כַּבִּיר.

אֲפִלּוּ הַשֶּׁמֶשׁ קוֹפֵאת כְּמוֹ שְׁלוּלִית עֲכוּרָה

שֶׁהִשְׁתִּין אוֹתָהּ סוּס-גֶּבֶר לְמַכְבִּיר.

%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%94-%d7%a7%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%a1%d7%95%d7%a1-%d7%a9%d7%97%d7%95%d7%a8

ציור סוס גבר.., ויקטוריה קרמורובה

 

מִי זוֹ? רוּסִיָּה שֶׁלִּי, מִי את, מִי?

בִּשְׁלָגָּיִךְ מַצֶּקֶת שֶׁל מִי, וְהִיא דָּגָה אַבְנִית,

בִּשְׁבִילַיִךְ הִתְעַצֵּם הָרָעָב בְּפִיו

שֶׁל גּוּר יוֹנֵק מַקְצֶה זְרִיחַת אִמּוֹ הַכַּלְבִּית.

 

אֵין לוֹ צוֹרֵךְ לָרוּץ ל"שָׁם" שֶׁל עָתִיד,

כָּאן, לְיַד אָדָם לְהִתְכַּרְבֵּל כְּדַאי וְדַי.

הָאֱלֹהִים נָתַן לַזְּאֵבָה תִּינוֹק בְּתִיק

 בִּטְנָהּ, הָאָדָם בְּיִלּוּד הַזְּאֵבָה כֶּרֶס מִלֵּא עַד  דְּוַי.

 

 safwan-dahoul-dagmar-armuse-scheel-%d7%9b%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a3-%d7%a0%d7%a9%d7%99-%d7%a2%d7%a6%d7%95%d7%91-%d7%9e%d7%aa%d7%95%d7%9a-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c

ציור כיפוף עצוב.., SAFWAN DAHOUL , מתוך האוספים של Dagmar Armuse Scheel

3

הוֹ, אֶת מִי לִי לָשִׁיר, אֶת מִי לָשִׁיר

בַּשָּׁאוֹן הַזֶּה הַמִּתְלַקֵּחַ בְּטֵרוּף?

רְאוּ: אֵצֶל נָשִׁים-יוֹלְדוֹת הָעַיִן הַשְּׁלִישִׁית

בּוֹקַעַת מֵחֶבֶל הַטַּבּוּר הֶעָרוּף.

 

הִנֵּה הִיא! יָצְאָה, מַבִּיטָה כְּיָרֵחַ,

אוּלַי תִּרְאֶה עֶצֶם עֲתִירַת בָּשָׂר.

יִתָּכֵן וְלָעַגְתִּי לְעַצְמִי כּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ

דּוֹבֵר שִׁירָה עַל אוֹרַחַת טוֹבַעַת בְּחִטֵּי הַשֵּׂעָר.

 

 %d7%99%d7%94%d7%95%d7%93%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%a1%d7%9e%d7%9c%d7%99-%d7%9c%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a1%d7%9b%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%95

ציור האורחת בעולם הבוער.., יהודית שבדרון

 

אֵיפָה הֵם, אֵיפָה הֵם עוֹד אֶחָד-עָשָׂר אַבִּירִים

הַשּׂוֹרְפִים לַפִּידֵי פְּטָמוֹת מַתְרִיעִים?

מְשׁוֹרֵר, אִם תִּרְצֶה לָשֵׂאת נָשִׁים

קַח לְכַלָּה אֵשֶׁת עִזִּים מֵחַוּוֹת הָאִכָּרִים.

 

טוּל יָדֶיךָ בְּשֶׁטֶף עָמִיר, עֲשֵׂה קִדּוּשׁ עִם יֵין הַפָּרָשׁוּת,

חַמֵּם עִם מִלּוֹת הַשִּׁיר אֶת שַׁעֲווֹת הַלָּשׁוֹן.

אוֹקְטוֹבֶּר הַמְּרֻשָּׁע מַשִּׁיר טְבִיעוֹת חוּמוֹת מְרֻשָּׁתוֹת

מֵאֶצְבָּעוֹת עַנְפֵי בְּרִיוֹזָה בְּהִמּוּר לָבָן עַל שָׁחֹר.

 

 %d7%a9%d7%91%d7%99-%d7%a9%d7%97%d7%95%d7%a8%d7%99-%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%9b%d7%95%d7%aa%d7%9c-%d7%95%d7%a1%d7%91%d7%99%d7%91%d7%aa%d7%95

ציור פני הכותל וסביבתו.., שבי שחורי

4

חַיּוֹת בָּר, בּוֹאוֹ אֵלַי, בּוֹאוֹ,

אֶל כּוֹסוֹת יָדַי תּוּכְלוּ לִמְזֹג דִּמְעוֹת זַעַם אָרוּר,

הַלֹּא הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיָּנוּם הַתֹּהוּ

וְהַלְבָּנָה תֶּחְדַּל לְלַקֵּק עֲנָנִים בַּטַּבּוּר.

 

אַחֲיוֹתַי-הַכְּלָבוֹת וְאַחַי-כְּלָבַי,

אֲנִי כְּמוֹכֶם מְנֻדֶּה מִבְּנֵי-אָדֹם שֶׁאוֹרְבִים.

אֵין צוֹרֵךְ בָּאֳנִיּוֹת שֶׁל סוּסוֹת, יְדִידַי,

 לֹא אָשׁוּט תַּחַת מִפְרַשׂ הָעוֹרְבִים.

 

אִם מֵהַחוֹמוֹת הַחֲרֵבוֹת

יָעוּט הָרָעָב עַל שֵׂעָר רָאשִׁי –

אֲחַלֵּק אֶת רַגְלַי – חֲצִי אֹכַל בְּעַצְמִי, חֲצִי לַבְּהֵמוֹת,

אֶתְכֶם אַזְמִין לַסְּעוּדָה שֶׁל מְצִיצַת דָּמִי.

 uzi-dornai-%d7%a7%d7%a8%d7%91-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%a8%d7%91%d7%a2-%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%99%d7%a7%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%91

ציור ארבעה מחזיקים את השמיים…,  William blake – Dante, Hell, XII Canto  , מתוך האוספים של  Uzi Dornai

 

בְּחֶבְרַת אֱנוֹשׁ לֹא אֶמְצָא מָקוֹם.

מוּטָב לְהִתְפַּגֵּר, בְּחַיּוֹת מֻקָּף,

מֵאֲשֶׁר בְּאֶבֶן מֵאַדְמָתִי הָאֲהוּבָה לַהֲלֹם

עַל רֹאשׁ זוּלָתִי הַחֵרֵשׁ וְהַמְּטֹרָף..

 

1920

מרוסית נטלי גוטמן

(מתוך ספרי סרגי יסנין, "מכתב לאמא", כרמל , 2006)

 

  1 Comment

  1. Nataly Gutman   •     Author

    בציור של "דמות הלבנה", כביכול של איקי בוברמן, סיגל קליין גלמה עבורי את כל השושלת הנשית שלי הבלתי-מוכרת …רק אלו האחרונות ששרדו והאירו את עיניי בחיי עד הלום, היו זוהרות בדמיוני ובזכרוני, בדומה לסיגל כאן…"ספרדייה אנוסה
    שטפלה כאימא בגרמנייה אחותה מהפוגרומים המובנים כהצלבות דם דמוי דתיים,
    ששבחו את גזעי הצלם האלוהי שלה והפכוה לצלם יותר אישי…"

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.