שלם לי על אהבה.. טרם הַפַּרְפָּרִים..חלק 1

מיכל יערה כרמי

ראיתי בצומת
תל ברוך
את לולה הקדושה
על ברכיה
ממרקת את חטאיה
והאלוהים משתעשע לו ככה
בבדיחות קטנות ונבזיות
 על חייה.

5.03.17

Andrey Aranishev, אישה עם תפוז

ציור אישה יוצרת תפוזים.., Andrey Aranishev, מתוך האוספים של Dagmar Artmuse Schell

נטלי גוטמן

פרוצה בגבולות צניעות הפרט

במגילת הסידור שאין בו רבים, אינני המציאות. רק בראשית ובסוף פונים אלי, כמספקת חסות ונוכחות. וככל שיינתן לי לחשוק באדם העממי שחותם בי, מותאמת אני לחיים עמו בכל טירת קש, ברורה כמשוררת לצמיתות. רק אדם אני. הנישה העממית שלך בבעלותי, כשביסודיות מלקקים היא אתה ואני, את תנור החברה. במעמד השפיות זו – קוץ בעין טובה, מכרסמת בי בעיית מקום לנשף. לא בשגרה מאלפים את חיית הגעגוע, כדור הקסמים שלי חולה מאוד, הנס זקוק לאימונים, לסידור מפגשי בוקר, ערב, לילה, לקראת הופעותיו הסדורים בתולדות היום. ולי חסרה סצנה לקסם קוסמי – בכיכר קריית ההנאות לכל נשפי השירה לממש ערוגת המילים של גופי בגבר. וכל עוד החברה פרוצה אינו שלם הגוף, הוכתם האורגניזם בה ונענש על כתמיו. ורק בנישת ספרותיותה היא נשכבת ערבה לאותותיו של הנחשק המנגן לה שיר הגוף יוצר הנפש שלי..
וכאדם המזדקן בחברה צעירה, כמו כל שקוף אחר, אף במה זעירה חצי-פרטית לא קיבלתי. עליה יכולתי את מלאכת גופי לשים במלונת עלים ונוצות בר, מחדירה בלונית הגעגוע הגלובלי לחיים הפשוטים של מוח העם הלא פשוט, שלעולם אוטודידקט פעלולים, נזקק לעצמו בלבד, וכפסיכודידקט משול לשטח הספרותי שלו, במעוני הממולכד על ידו. כאן יכולתי ליצור במולקולת החברתיות מוח אדם, והנבון יקום בו ליקומים אחרים, לשכב על שולחנך הערוך בשפת העברים חולפים מנחמים, כך אני מנחמת אותך, הו אישי העזוב בביצה. חזקות שורותינו בזירת הרחוב על מצע האהבה. זרה כאן צדודית חינוכית דוחה ארוס בקדושה. בלעדיה לא תשווק את חומר ישותי, חיית ההגות החושנית היא ילדת מותה בך, בחיי המדף ארוכים מהחיים גזורה, בין השעשועים של רגע שלך. ואין שיווק לשעה, גם לא לעשור ולשנות נוסטרדמוס. במותי בך, נטול המקום לרפובליקה של חגורת האהובים, התפכחתי, עם צרכני תאיי הלא נגמרים המתרבים עם גילי. הרוע יושב על העורק בחסימה מפוקחת מדמה חנק מחופש, מבטח ללא כיסוי. אך אינני מורדת, מודה לך, מוגבלת לחיים. למחייתי סופרת אוויר, ומוכרת אוויר של קיקרו, כאדם לאדם שלאדם קדוש, כשפינוזה, או אלוהים. ובחרפת אירופה שנות ה-40, לחייל שצפה בטירוף ההשמדה מלמעלה כפילוסוף טייס, הייתה לו את ידי הכותבת יינות סארטר כאידאות המחר, לא מאובטח, ריחו בפרדס.. 
מחבקת אותך משורר, ניטשה חיבק אותי כך, לסוקרטס פנה כלרופא זבוב הבקר, וגולם האמן ריפא מהסיבות ליחס, עליו כל הספרות אחריו של רפואת האדם באדם, אהבת אל צעיר, טוב, הגון. צעיר היה כמוני, כי מוכרח להיות אחד בעל קרקע ניסית. שתתייחס אתה כמאוהב אל מכשפה שמתחייבת ליופייה. ותשלם למנקה שלך שלא תזיז עלים הטובים לשורשי עצים, חלילה להרחיקם עם צל צילם מגזעם, ממך. כפרי ירוק אתה תפצה אותה על גלילי ילדים, בדמי שכרות מילתך. במילה שלך, אלי, וכבר לא יגזלו ממשוררים שירים וחיים. יבטלו פריבילגיית עוני מדופלם, כאילו זה יתרון החיים בכישרון שחסרונו שתיית כוסות הרעל מסובסד. אלי לא יכול אחרת, משטרת טבעו מבעבעת נגדו, טבע היצירה המוכה, עצם מורעל שללא שימוש הוא יפה, כאמן – הקוץ האלוהי כה גדול בו, שלא בטוח ימשיך להיווצר ולגדול בבקתה הקטנה של אובייקט, כשכל אמצעיו כמענג עממי אינם מטריאליים, לכדי מעשה הולדת גלילי המכשפות לעד, שמתקיימות במילות חינם כאמניות, במעט חשמל, עודף בדידות, וקורט בריאה מקבצת האהבה, למערתך..

Nimi Getter , הקונצרט של מאיה

צילום הקונצרט של מאיה.., Nimi Getter

יעל מור

שידור בנושא כלכלה ..

אי שוויון יוצר תחרות
תחרות יוצרת צמיחה
צמיחה יוצרת רווחה כלכלית
 רווחה כלכלית יוצרת שליטה

שוויון יוצר מרחב
מרחב יוצר מחשבה ליצירה
יצירה יוצרת תרבות
תרבות יוצרת ניוון כלכלי
 ניוון כלכלי יוצר תלות

סבבה עכשיו צריך למצוא את האיזון.

7.03.17

"למה "משוררים" צריכים להסתובב תמיד כמו איזה אלטה זאכן, ולמכור את עצמם כאיזו מין סחורה חוץ-ספרותית, קרני פרה, גלולות חוקן או אפרודיסיאק, לתלות את עצמם כמו איזו פיטמה שלישית על איזו נישה, להתלליין כליצני "באטמן", למכור איזה עיוות או תאומיות סיאמית, כאילו הם עצמם חטפו את עצמם והפכו את עצמם לקומפרצ'יקוס. כאילו להם ולמלה אין ערך.." ( יהודית אוריה )

חני בת-יונתן, הדמויות הנעלמות והגגות בשמיים

ציור  דמויות נעלמות, והגגות בשמיים.., חני בת-יונתן

בעת הזו כבר נאספו אבנים, לכל אבן גוף האספנים, בעוני אדוני סיטואציית אין עתיד, כשכל ההווים עודם בטוחים שעל כל המטורפים להישמר בטירופם.. על הקצה המושכל חכמת החיים שבלא תמורה. אלי הטוב, עלה ירוק ופרי..! הסגפנות שלך מועמדת להגרלה.. וזוכה. משום שאין הצעות אחרות. לעבודה. ולאהבה. אין בחירה לפועלי השירה מחוץ לגטו היצירה. הוכחת שהתוצאה מחריבה. אם כן, ישנו בית היפותטי למשוררים שבוודאות קודם לחורבן, בתחום המשוער היטב. טרם התקבלנו בו כאזרחים, ולא כאורחים..
 
החומר אפל בגנינו. וחשבתי לי שאחרי 2500 שנות הדיבורים הפוסט סוקרטיים, אסירת רוחי את שירותיי לחברה אוכל להפסיק. אבל יוצאו להורג כל יקומיי, כל ילדי הגן להם הייתי גננת, וחבריי כולם עכשוויים, כמו ילדי בית הספר יובלו לבור, כמנת המינימום של קטל המתרחש באבודים כלכלית, השורדים כפילוסופים של שיגעון מקצועי, טרם האור שנשדד, יוצרים משפחות לממשותם החלומית.. ובאיחור כל האחרים מחפשים חיבוק – משענת חוקית לכניסתם לאותה ארץ הראש החולם. שתהיה נוחה להם, כקדושה בחלוק שחורים מבצבצת במשרדי הנדבות. ויצביעו עליה – פרוצה מוגבלת, נטושה בגבולות צניעות הפרט, צל מחיק רשמית.
בעוד עקבותיי מעשנים את לחות הבקרים עדיין, ולא יוכלו הפוסעים אחריי לסרב למושגי ההשגחה עליהם, כמתקרבים לסוף שלי. לקראתו אני משפח, משפחת הילדים. אתלבש להנאתם, ואצא לי, לא כדי לפגוש אלוהים. את מדינתי אדרוש כתמיד בשירה העברית שלא קמה מהאפר סופית, באצבעות מולטיפוקליות מחוקקת תרבות התגמול על השימוש במילות עדנה תרבותית מצילת חיים, ככתובה טוב. על זה משלמים. על ונוס הדג שיצאה מהים אשה אוצרת מבטי החירות על הופעתה כנאותה להירשם בזיכרון, להיכתב, להכתיב לבעל הון נפשי: שלם לי על אהבה. תצדיק את קיומה.

 זואי גרינדאה, 27

צילום ונוס הקטנה במבט העכשווי…, זואי גרינדאה

 

אדם קדם

פַּעַם עוֹד אֲצַיֵּר לָךְ אֶת הַקּוֹל

 

פַּעַם אוּלַי עוֹד אָשׁוּב לְשָׁם..

מִתְקַשֵּׁר יַסְבִּיר לִי זוֹ הָיְתָה זִירָה
נָזִיר יָאִיר לִי זוֹ הָיְתָה גְּזֵרָה

אֱמוּנָתִי תַּבְהִיר לִי אוּלַי
שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.. 
שָׁם
טְבִיעוֹת אֶצְבָּעוֹת..

צַיֵּר לִי פָּנִים צַיֵּר לִי קָו 
עֲנֵה לִי עַל שְׁלֹש מֵאוֹת חֲמִשִּׁים 
שְׁאֵלוֹת בְּכֵן וְלֹא נָכוֹן

הָאִם רֹב הַזְּמָן אַתָּה אוֹהֵב?
הָאִם לִפְעָמִים אֵינְךָ אוֹהֵב?
אַל תִּשְׁכַּח עֲנֵה כֵּן
וְ/אוֹ לֹא נָכוֹן
אַתָּה חַיָּב לְדַיֵּק כָּךְ

אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהָאָדָם
לִפְעָמִים רוֹצֶה לִגְנֹב מֵהָאַחֵר אֶת הַמָּחָר
… ?כֵּן אוֹ לֹא נָכוֹן

– צַיֵּר לִי קָו צַיֵּר לִי פָּנִים 
עַכְשָׁיו צַיֵּר עֵץ
– אֵלוּ כְּתָמִים 
– מָה אַתָּה רוֹאֶה בְּתוֹכָם?
– מֵהֵיכָן שָׁלַפְתָּ פַּרְפָּר תַּרְאֶה לִי?
… הֵבַנְתִּי

צילום הכול נעלם מזמן.., אשר ג'בל

אשר גיבל, הכול נעלם מזמן

אֲנָחְנוּ מְסַיְּמִים יַלְדָּתִי 
זֶה קַו הַחַיִּים..
תִּיקִים בְּעֹבִי חֲדָרִים אֲטוּמִים
יֵצְאוּ לַחָפְשִׁי 

מָחָר פַּרְפָּר יָעוּף מֵהַצִיּוּרִים שֶׁלִּי.
וְצַרְצָרִים יַמְתִּינוּ לְהִכּוֹן
על כֵּן 
וְלֹא נָכוֹן
הַכֹּל יַעֲמֹד אוֹ יִפֹּל

לֹא, לֹא צִיַּרְתִּי שָׁם אֵרוּעִים
לֹא הָיוּ שָׁם דְּמָעוֹת
לֹא שְׂעָרוֹת לֹא פָּנִים
לֹא שִׁנַּיִם הַנּוֹשְרוֹת בְּכוֹס חָלָב
לֹא פְּחָדִים
לֹא בִּינָה לֹא פִּנָּה.

ג`וֹקֶר פּוֹקֶר וּמִגְדַּל קְלָף
הַכֹּל הִצְטַמְצֵם לְמַסְלוּל עִם רַף מֻכָּר
הָיוּ קַוִּים אֲלַכְסוֹנִים נַיָּחִים
אֲנָכִיִּים
עוֹד שָׁנָה עִרְעוּרִים שִׁעוּרִים
שְׁעָרִים..

 

ציור מבטי הטרגי…, Yuri Remyga, הפורטרט של השחקן סרגי גורשקוב..

 
הַשָּׂדוֹת הַצְּמִיגִים
הַשְּׁחוּקִים.
הַחֻקִּים
פַּעַם אִישׁ וְאִשָּׁה 
פַּעַם כְּתִישָׁה

אֲנַחְנוּ כָּעֵת בַּעִיסָה הָאַחֲרוֹנָה.
בַּמְּעִיכָה שֶׁל צִיּוּרִים
טוֹבְלִים אֶת הַמִּכְחוֹלִים
אַל תִּדְאֲגִי בְּעוֹד שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים
תֵּדְעִי
אִם הַקַּו הָיָה רַב שִׁכְבָתִי 
אִם הַצִּיּוּר הִטְמִיעַ 
וְהִבִּיעַ אִוְרוּר כָּרָאוּי
בַּכִּעוּר
אִם הַלֶּהָבָה שָׂרְפָה צִיּוּר כָּרָאוּי וְהֵפִיקָה חֹם
וּמֵהֶעָשָׁן שִׁעוּל
וּמַה נוֹתַר מִבּוּל הָעֵץ
דְּמוּת לֵץ אוֹ
פָּנִים מְפֻחָמוֹת
מָה אָמְרוּ 
עַל הַדָּמִים הַכְּסָפִים

וְהַפַּרְפָּרִים בַּכְּתָמִים לְאַיִן עָפִים?

אשר גיבל, יער ....4

צילום יער אוסישקין.. בנפילה.., אשר ג'בל

גַּם פֹּה אֵין חָדָשׁ
רְעָדִים מִתְקַשְּׁרִים
נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים אַחֲרוֹנִים..

עוֹד מְעַט וְזָזִים 
צַיֵּר לִי עֵץ צַיֵּר לִי פָּנִים
צַיֵּר לִי עוֹד נָסִיךְ נוֹטֵשׁ כּוֹכָבִית
יָשׁוּב עַל עֲנָנִים
מְנַסֶּה לְהָבִין שׁוֹשָׁנָה
וְקוֹצִים
וְכֵיצַד צוֹמְחִים עֲשָׂבִים
וּמִתְיַבְּשִׁים

אֵין כָּאן עֵצִים הַמְּבַקְּעִים כּוֹכָבִים
עַל כָּל פָּנִים הֵם לֹא נִרְאִים בָּעַיִן
גַּם הַלֵּב לֹא רוֹאֶה יוֹתֵר
אֶת הַכְּאֵב

פַּעַם עוֹד אֲצַיֵּר לָךְ יַלְדָּתִי אֶת הַקּוֹל

עַכְשָׁיו לְכִי לִישׁוֹן
גַּם אֲנִי עָיֵף מֵהַכֹּל.

(26.01.17,  קטע )

 

אשר גיבל, 40

צילום הזוג לפני 40 שנה ביער אוסישקין.., אשר ג'בל

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.